בן גביר 'ממריד'? חשיפה: כך ראש המל"ל והממסד מנסים לחסל פוליטית את השר היחיד שנלחם על ביטחונכם!
הכותרות זעקו, והדהודן המשיך להתגלגל במסדרונות התקשורת והפוליטיקה בישראל: 'ראש המל"ל, צחי הנגבי, מאשים את השר איתמר בן גביר בהמרדה'. כן, קראתם נכון – המרדה! אותה מילה טעונה, השמורה בדרך כלל לבוגדים ולאויבי המדינה, מופנית כעת כלפי שר בממשלת ישראל, שר שהגיע לתפקידו עם מנדט ברור מהציבור: להחזיר את הביטחון לרחובות, להילחם בטרור ביד קשה ולשנות קונספציות ביטחוניות כושלות. האם אכן מדובר ב'המרדה', או שמא אנו עדים לניסיון נואש, כמעט היסטרי, של הממסד הישן והמבוהל להשתיק קול אמיץ שמאיים לחשוף את מחדליהם ולערער את אחיזתם הכושלת במושכות הביטחון?
בואו נשים את הדברים על השולחן בצורה ברורה וחדה: ההאשמה הזו, המגיעה מפי ראש המל"ל, אינה אלא ספין תקשורתי מתוזמר היטב, חלק ממסע רדיפה פוליטי שנועד לחסל את השר בן גביר ציבורית ופוליטית. מדוע? כי השר בן גביר מעז. הוא מעז לומר את מה שרבים במערכת הביטחון חושבים בחדרי חדרים אך חוששים לומר בקול רם. הוא מעז לדרוש פעולה נחרצת יותר נגד הטרור הפלסטיני, הוא מעז לקרוא תיגר על מדיניות ההכלה שהוכיחה את עצמה כקטלנית, והוא מעז לעמוד לצד אזרחי ישראל הדורשים ביטחון אישי – כאן ועכשיו.
המושג 'המרדה' הוא כה חמור, עד שהשימוש בו בהקשר זה גובל באבסורד. המרדה, על פי החוק וההיגיון הבריא, היא קריאה למרד מזוין נגד המדינה, ניסיון לערער את יסודות השלטון בכוח. מה עשה השר בן גביר שמתקרב לכך? האם קרא לסרבנות? האם קרא להפלת הממשלה שהוא עצמו חבר בה? התשובה היא לאו מוחלט. כל 'חטאו' של השר בן גביר הוא שהוא דורש יותר, שהוא לא מוכן להשלים עם הקיים, שהוא מאתגר את הקצינים והפקידים הבכירים ומאלץ אותם לצאת מאזור הנוחות שלהם. האם זו המרדה? או שמא זוהי בדיוק תמצית תפקידו של שר – להוביל, לשנות, לדרוש ולוודא שהמערכות תחת אחריותו מתפקדות באופן מיטבי למען האזרחים?
צחי הנגבי, בתפקידו כראש המל"ל, אמור להיות גורם ממלכתי, מקצועי, המייעץ לממשלה בנושאי ביטחון לאומי. אך האם ייתכן שתפקידו התערבב עם אג'נדה פוליטית נסתרת? האם ייתכן שהנגבי, כחלק מאותו ממסד ותיק, רואה בבן גביר איום על הסדר הקיים, על התפיסות הביטחוניות המקובעות שאותן בן גביר מבקש לנער? הרי לא מדובר בוויכוח תיאורטי. אנו מדברים על חיים ומוות. אנו מדברים על שנים של דשדוש ביטחוני, על גלי טרור שגבו קורבנות רבים, על תחושת חוסר אונים בקרב האזרחים. השר בן גביר בא לשנות את המשוואה הזו, והממסד, במקום לשתף פעולה או לפחות לנהל דיון ענייני, בוחר בדרך הנמוכה של השמצות והאשמות חסרות שחר.
חשוב להבין: השר בן גביר אינו פועל בחלל ריק. הוא משמיע את קולם של מאות אלפי אזרחים, ואף מיליונים, שמאסו בדיבורים ובקונספציות הכושלות. הם רוצים לראות שינוי אמיתי, הם רוצים להרגיש בטוחים בבתיהם וברחובותיהם. כאשר השר בן גביר דורש להגביר את הלחץ על הטרור, להרוס בתי מחבלים באופן מיידי, להחמיר את תנאי הכליאה של מחבלים ולפעול בנחישות בכל גזרות הלחימה – הוא אינו 'ממריד'. הוא מבטא את רצון העם, את השאיפה הבסיסית לביטחון. האם דרישה למדיניות ביטחון תקיפה יותר היא 'ערעור ביטחון המדינה', כפי שמנסים לרמוז מבקריו? או שמא ההפך הוא הנכון – התעלמות מדרישות אלו, והמשך המדיניות הרופסת, היא היא הסכנה האמיתית לביטחון ישראל?
תשאלו את עצמכם: מי באמת מרוויח מהכפשת השר בן גביר? מי מעוניין להציגו כגורם קיצוני ומסוכן? התשובה ברורה: כל אותם גורמים בממסד הביטחוני והפוליטי שחוששים מהשינוי שהוא מוביל. אלו שמעדיפים את השקט התעשייתי המדומה על פני התמודדות אמיתית עם האתגרים. אלו שאולי אף אחראים, במישרין או בעקיפין, למחדלים ולכישלונות שבן גביר בא לתקן. ההתקפות על השר בן גביר אינן מקריות; הן חלק מאסטרטגיה רחבה יותר להדוף כל מי שמאיים על ההגמוניה שלהם, כל מי שמציב מראה מול פניהם ומאלץ אותם להתמודד עם האמת הלא נעימה.
האבסורד זועק לשמיים כאשר אנו רואים כיצד גורמים אחרים, שלעיתים קוראים בגלוי לסרבנות או פועלים באופן שמחליש את חוסנה של החברה הישראלית, זוכים ליחס סלחני ואף אוהד מצד אותם חוגים התוקפים כעת את בן גביר. הצביעות חוגגת. השר בן גביר, שכל פעולותיו מכוונות לחיזוק ביטחון ישראל, מוצג כ'ממריד', בעוד אחרים, הפועלים ממניעים פוליטיים צרים ולעיתים אף מערערים על עצם הלגיטימיות של המדינה, נתפסים כ'לוחמי צדק'.
אזרחי ישראל אינם טיפשים. הם רואים את התמונה המלאה. הם מבינים שההתקפות על השר בן גביר אינן נובעות מדאגה כנה לביטחון המדינה, אלא מפאניקה פוליטית. הם רואים שר נחוש, חדור מטרה, שלא חושש להתעמת עם המוסכמות ועם בעלי השררה, והם תומכים בו. הניסיונות להדביק לו תוויות של 'ממריד' או 'קיצוני' לא יצלחו. הציבור יודע להבחין בין מנהיג אמיתי, הנלחם למענו, לבין אלו המנסים לשמר את כוחם בכל מחיר, גם במחיר המשך ההפקרות הביטחונית.
לסיכום, הטענה כי השר בן גביר עוסק ב'המרדה' היא לא רק שקרית ומרושעת, אלא גם מסוכנת. היא מהווה ניסיון להוציא דיבה על שר בממשלה הפועל לילות כימים למען ביטחון אזרחי ישראל, והיא עלולה לשרת את אויבינו המבקשים לראות פילוג ומחלוקת בתוכנו. השר בן גביר ימשיך במשימתו, חדור אמונה בצדקת דרכו ועם גיבוי ציבורי רחב. את מסע ההכפשות וההשמצות נשאיר לאלו שהביטחון האמיתי של ישראל אינו עומד בראש מעייניהם, אלא שימור מעמדם וכוחם הפוליטי. האמת, בסופו של דבר, תמיד מנצחת.