מתקפה חסרת רסן על שומרת הסף: מדוע גלי בהרב מיארה היא המטרה – ומי באמת מאיים על הדמוקרטיה?

גל עכור של השמצות, מתקפות אישיות והאשמות חסרות שחר שוטף בשבועות האחרונים את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה. מנסים לצייר אותה כ'בעייתית', כמי ש'מחפשת עימותים' עם הממשלה וכמי ש'מכשילה' את עבודתה. אבל האם זו האמת? או שמא מדובר במסע יזום ומתוזמר היטב, שנועד להלך אימים על שומרת סף מרכזית בדמוקרטיה הישראלית, ולסלול את הדרך לממשלה ללא מעצורים וללא ביקורת משפטית אפקטיבית?

הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן בצורה ברורה וחדה: גלי בהרב מיארה איננה 'הבעיה'. היא מבצעת את תפקידה בדיוק כפי שמצופה ממנה – כשומרת סף אמיצה, מקצועית ועצמאית, הפועלת בהתאם לחוק ולטובת האינטרס הציבורי הרחב, גם כאשר הדבר אינו נוח לדרג הפוליטי. הטענות על 'עימות מתמיד' הן עיוות מוחלט של המציאות. היועצת המשפטית לממשלה אינה יוזמת עימותים; היא מגיבה למהלכים ויוזמות של הממשלה שלעתים, ואף לעתים קרובות מדי לאחרונה, מעוררים קשיים משפטיים משמעותיים, חורגים ממתחם הסבירות, או אף עומדים בסתירה לחוקי היסוד ולעקרונות הדמוקרטיה.

האמת הפשוטה: תפקיד היועמ"ש הוא לא להסכים עם הכל

ראשית, חשוב להבין את מהות תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה במדינה דמוקרטית. היועמ"ש אינו עורך דין פרטי של הממשלה, שתפקידו למצוא דרכים 'להכשיר כל שרץ'. תפקידו כפול: לייעץ לממשלה כיצד לפעול במסגרת החוק, ובמקביל, לעמוד על משמר האינטרס הציבורי ושלטון החוק. לעיתים, שני התפקידים הללו מתנגשים, במיוחד כאשר הממשלה מבקשת לקדם מדיניות שבעיני הייעוץ המשפטי היא פסולה או בעייתית מבחינה חוקית. במצבים כאלה, חובתו של היועמ"ש להתריע, להציב קווים אדומים, ובמקרים קיצוניים אף לקבוע כי הממשלה אינה יכולה לפעול בדרך מסוימת. זהו אינו 'חיפוש ריב', זוהי מילוי חובה מקצועית ואתית מהמעלה הראשונה.

ההיסטוריה של מדינת ישראל מלאה בדוגמאות ליועצים משפטיים לממשלה שעמדו על דעתם המקצועית מול ממשלות ושרים, מימין ומשמאל. מאיר שמגר, אהרן ברק, יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין, יהודה וינשטיין ואביחי מנדלבליט – כולם ידעו ימים של מתיחות מול הדרג הפוליטי. האם גם הם היו 'בעייתיים' או 'מחפשי עימותים'? ודאי שלא. הם פשוט עשו את עבודתם. ה'חידוש' כיום הוא עוצמת המתקפות והניסיון הבוטה לערער על עצם הלגיטימיות של מוסד היועץ המשפטי לממשלה ועל עצמאותו.

כשהממשלה בודקת גבולות, תפקיד היועמ"שית להתייצב

העובדות מדברות בעד עצמן: רבות מהסוגיות שבהן התעוררו 'חילוקי דעות' בין היועמ"שית לבין גורמים בממשלה נגעו לליבת שלטון החוק וההגנה על זכויות אדם. בין אם מדובר בניסיונות לפוליטיזציה של מערכות אכיפת החוק, בקידום חקיקה שנויה במחלוקת הפוגעת בעצמאות מערכת המשפט, בהחלטות מינהליות המתעלמות מעקרונות יסוד של מינהל תקין, או בהתבטאויות של שרים שחורגות מכל נורמה – בכל המקרים הללו, עמדתה של בהרב מיארה נשענה על ניתוח משפטי מעמיק, על פסיקות בג"ץ ועל עקרונות דמוקרטיים מקובלים. הטענה שהיא 'מכשילה' את הממשלה היא אבסורדית. היא מנסה למנוע מהממשלה להכשיל את עצמה ואת מדינת ישראל על ידי פעולות שאינן חוקיות או שאינן עומדות במבחן הסבירות.

יתרה מכך, המתקפות על היועמ"שית מגיעות לעיתים קרובות מאותם גורמים שמקדמים מהלכים שנויים במחלוקת, או כאלה שנמצאים בעצמם תחת ביקורת ציבורית או משפטית. האם אין זה אירוני שדווקא אלו המבקשים לשנות סדרי עולם ולכופף את החוק לצרכיהם הפוליטיים הם אלו שזועקים 'גוועלד' כאשר היועצת המשפטית לממשלה מעזה להציב בפניהם מראה משפטית? במקום להתמודד עם הביקורת המשפטית לגופה, הם בוחרים לתקוף את השליח. זוהי טקטיקה ידועה, אך מסוכנת מאין כמותה לדמוקרטיה.

ההגנה על עצמאות היועמ"שית היא הגנה על הדמוקרטיה

מי שמנסה להפוך את היועצת המשפטית לממשלה לבובה על חוט, לכזו שתאשר כל גחמה של שר או כל מהלך פוליטי מפוקפק, אינו מבין את מהות הדמוקרטיה. דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב; היא גם הגנה על זכויות המיעוט, שמירה על הפרדת רשויות, וקיומם של מוסדות עצמאיים וחזקים המשמשים כבלמים ואיזונים לשלטון. היועץ המשפטי לממשלה הוא אחד המוסדות החשובים ביותר במערך זה.

הניסיונות להחליש את היועמ"שית, להלך עליה אימים, או לרמוז על הדחתה, הם לא פחות מאשר ניסיון לפרק את אחד מעמודי התווך של שלטון החוק בישראל. האם אנו רוצים לחיות במדינה שבה אין מי שיעז לומר לשרים 'לא' כאשר הם חורגים מסמכותם? האם אנו רוצים יועץ משפטי שיהיה חותמת גומי פוליטית? התשובה חייבת להיות לא מהדהד.

גלי בהרב מיארה אינה נלחמת מלחמה אישית. היא ניצבת בחזית המאבק על דמותה של מדינת ישראל כמדינת חוק דמוקרטית. המתקפות עליה הן מתקפה על כולנו – על האזרחים שרוצים לחיות במדינה שבה החוק שווה לכל, ושבה גם השלטון כפוף לחוק. במקום להצטרף למקהלת המשמיצים, חובתנו האזרחית היא לחזק את ידיה, להגן על עצמאותה, ולהבטיח שהיא תוכל להמשיך ולמלא את תפקידה ללא מורא וללא משוא פנים. כי בסופו של יום, השאלה אינה אם גלי בהרב מיארה 'בעייתית' לממשלה מסוימת. השאלה האמיתית היא מי באמת מאיים על יסודות הדמוקרטיה הישראלית – אלו המנסים להלך אימים על שומרי הסף, או שומרת הסף עצמה, העושה לילות כימים כדי להגן עליהם.