ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

כותרות העיתונים והמהדורות זועקות כמעט מדי יום על "עימותים", "משברים" ו"התנגשויות חזיתיות" בין היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, לבין הממשלה ושריה. התמונה המצטיירת היא של יועצת "בעייתית", "מחפשת ריב", כזו שמערימה קשיים ומפריעה לממשלה הנבחרת למשול. אך האם זו האמת כולה? או שמא מדובר במסך עשן מתוזמר היטב, שנועד להסתיר אמת מטרידה הרבה יותר – האמת על מערכה מכוונת נגד שומרת סף מרכזית, דווקא משום שהיא ממלאת את תפקידה נאמנה?

בואו נשים את הדברים על השולחן בצורה הברורה ביותר: גלי בהרב-מיארה איננה "הבעיה". היא הסימפטום. היא קו ההגנה האחרון של שלטון החוק במדינת ישראל, והמתקפות עליה הן ביטוי מסוכן לניסיון לפרק את קו ההגנה הזה, לבנה אחר לבנה. הגיע הזמן לחשוף את מה שבאמת עומד מאחורי הקמפיין הבלתי פוסק נגדה.

האמת הלא נוחה על תפקיד היועץ המשפטי לממשלה

ראשית כל, חשוב להבין: היועצת המשפטית לממשלה אינה אמורה להיות חותמת גומי של הדרג הפוליטי. תפקידה אינו לרצות שרים או להכשיר כל גחמה פוליטית. נאמנותה הראשונה במעלה היא לחוק, ולאינטרס הציבורי הרחב. זהו לב ליבו של התפקיד, וזהו גם מקור החיכוך הבלתי נמנע לעיתים עם מי שמחזיקים בהגה השלטון.

היועמ"שית נושאת על כתפיה שני כובעים מרכזיים: היא ראש התביעה הכללית, והיא היועצת המשפטית הראשית של הרשות המבצעת. כיועצת, מחובתה להתריע כאשר יוזמות ממשלתיות חורגות מגבולות החוק, פוגעות בזכויות יסוד, או עומדות בסתירה לפסיקות בתי המשפט. המילה "לא" היא חלק אינהרנטי ובלתי נפרד מארגז הכלים שלה. היא אינה נאמרת מתוך רצון להתנגח, אלא מתוך מחויבות עמוקה לשמירה על המסגרת החוקית שבתוכה המדינה פועלת. חיכוך כזה אינו תופעה חדשה; הוא התקיים מאז ומתמיד בין יועצים משפטיים לממשלות ישראל. מה שחדש ומדאיג הוא העוצמה, הארסיות והשיטתיות של המתקפות הנוכחיות, והניסיון לצייר את עצם קיומו של ייעוץ משפטי עצמאי כבעיה שיש "לפתור".

פירוק מיתוס "העימות המתמיד": קוראים לזה 'לעשות את העבודה'

אותם "עימותים" ו"התנגשויות" שמדווחים בהרחבה הם, במקרים רבים, פשוט היועמ"שית בהרב-מיארה עושה את עבודתה. כאשר שר בממשלה מקדם מהלך שמעלה דגלים אדומים בוהקים מבחינה משפטית – למשל, ניסיון לעקוף נהלים מחייבים, לקבל החלטות ללא תשתית עובדתית ראויה, או לקדם חקיקה שפוגעת באופן בלתי מידתי בזכויות אדם – חובתה של היועמ"שית להתייצב ולהציג את עמדתה המשפטית. זה לא "חיפוש ריב", זו אחריות ציבורית.

ההאשמות הנזרקות לחלל האוויר – על "פוליטיזציה", "אקטיביזם שיפוטי מוגזם של הייעוץ המשפטי", או "הפרעה למשילות" – מתעלמות באופן שיטתי מעובדה פשוטה: עמדותיה של בהרב-מיארה מבוססות על ניתוח משפטי מקצועי, על החוק הקיים, על פסיקות בתי משפט ועל עקרונות יסוד של המשפט הישראלי. כאשר חוות דעת משפטית אינה עולה בקנה אחד עם הרצונות הפוליטיים של גורם כזה או אחר, התגובה האוטומטית היא לעיתים קרובות לתקוף את השליח במקום להתמודד עם המסר. האם מישהו באמת מאמין שהאלטרנטיבה – יועץ משפטי שמכופף את עמדתו המקצועית כדי לרצות את הדרג הפוליטי – היא רצויה? יועץ כזה אינו משרת את הציבור; הוא משרת את אדוניו הפוליטיים, ובכך פותח פתח למדרון חלקלק ומסוכן.

התוקפים האמיתיים: מי מרוויח מהחלשת היועמ"שית?

המערכה נגד בהרב-מיארה אינה מקרית. היא משרתת אג'נדה ברורה של גורמים המעוניינים להסיר את מה שהם תופסים כמכשול האחרון בפני כוח בלתי מרוסן. מי מרוויח מכך? אלו המבקשים למשול ללא מגבלות משפטיות, אלו הרואים בשלטון החוק ובשומרי הסף שלו מטרד שיש לסלק. המתקפות נגדה הן לעיתים קרובות אישיות, משוללות רסן, ומטרתן להלך אימים, להרתיע, ולערער את הלגיטימציה של מוסד היועץ המשפטי לממשלה כולו.

וכאן בדיוק מתגלה מי פועל באופן חמור יותר. בעוד היועמ"שית מציגה את עמדותיה באופן מקצועי, מנומק ובמסגרות המקובלות, חלק ממבקריה משתמשים בשיח מתלהם, בהפצת מידע שקרי ובאיומים מרומזים או גלויים. שימו לב לניסיונות החקיקה החוזרים ונשנים לקצץ בסמכויות היועמ"שית, לפצל את תפקידיה באופן שיחליש את עצמאותה, או לכפוף את מינויה ואת החלטותיה לגחמות פוליטיות. אלו אינן פעולות של מי שמבקש לחזק את הדמוקרטיה, אלא של מי שמבקש לפרק את מנגנוני הבלמים והאיזונים שלה. הם לא מתווכחים עם חוות הדעת המשפטית לגופה; הם מנסים לשנות את כללי המשחק כדי שהמשפט לא יעמוד בדרכם.

למה זה נוגע לכל אחת ואחד מאיתנו?

המאבק הזה אינו ויכוח אקדמי או קרב אגו בין פוליטיקאים למשפטנים בירושלים. זהו מאבק על דמותה של מדינת ישראל, והוא נוגע ישירות לזכויות ולחירויות של כל אזרח ואזרחית. יועצת משפטית לממשלה חזקה ועצמאית היא המבצר האחרון המגן על האזרח מפני שרירות לב שלטונית. היא זו שאמורה להבטיח שהממשלה פועלת במסגרת החוק, שמגנים על זכויות מיעוטים, ושנשמרים הליכים הוגנים.

כאשר שומרי הסף מותקפים ומוחלשים, מי יעמוד בפרץ? מי יבטיח שהכוח העצום המופקד בידי הרשות המבצעת לא ינוצל לרעה? ה"בעיה" של חלק מהפוליטיקאים עם גלי בהרב-מיארה היא בדיוק זו: שהיא יעילה מדי בתפקידה כשומרת סף. לכן היא תחת מתקפה כה חריפה. כי היא מהווה את קו ההגנה האחרון שלכם, האזרחים, מפני כוח שלטוני שעלול לסטות מדרך הישר.

עמדו לצד שלטון החוק: היועמ"שית אינה הבעיה, היא הפתרון

לסיכום, גלי בהרב-מיארה אינה מקור ה"בעיה". היא אשת מקצוע העושה עבודה קשה מנשוא בסביבה עוינת מאי פעם, תוך שהיא נאלצת להתמודד עם לחצים פוליטיים אדירים. ה"עימותים" המתוקשרים הם עדות למחויבותה לשבועתה ולעקרונות הדמוקרטיה ושלטון החוק.

תמיכה בעצמאות מוסד היועץ המשפטי לממשלה אינה תמיכה באדם ספציפי, אלא תמיכה בעקרון חיוני לקיומה של ישראל כמדינה דמוקרטית ושוחרת חוק. הבחירה הניצבת בפנינו ברורה: מערכת משפט חזקה ועצמאית המגנה על כולנו, או מערכת שבה הכוח הפוליטי גובר על החוק. גלי בהרב-מיארה, במילוי תפקידה, נלחמת עבור האפשרות הראשונה. הגיע הזמן שהציבור יבין זאת ויתייצב מאחורי המוסד החשוב הזה, לפני שיהיה מאוחר מדי.