הקשר השתיקה נחשף: מדוע האמת של טלי גוטליב היא הסיוט הגדול ביותר של המערכת ומי מנסה לקבור אותה?

בעידן שבו האמת הפכה למצרך נדיר, והאומץ לומר אותה בקול רם הוא תכונה בסכנת הכחדה, ניצבת חברת הכנסת טלי גוטליב כמעט לבדה בחזית, מותקפת ומושמצת. אך מדוע? מדוע הקול שלה, הצלול והבלתי מתפשר, מעורר סערה כה גדולה? התשובה, רבותיי, פשוטה ומטרידה כאחד: טלי גוטליב נוגעת בעצבים החשופים של המערכת, מאתגרת מוסכמות מקודשות לכאורה, ומסרבת ליישר קו עם מקהלת האינטרסים הצרים. המתקפות נגדה אינן מקריות; הן קמפיין מתוזמר היטב, שמטרתו אחת – להשתיק את מי שמעזה לשאול את השאלות הקשות ביותר, דווקא כשהן הכי נחוצות. אך כפי שנראה, הניסיון לקבור את האמת שלה רק חושף את הפחד העמוק של מבקריה.

כאשר ח"כ גוטליב מעלה טענות נוקבות על "תדרוכים שקריים מתוך הצבא", רבים ממהרים להאשים אותה בפגיעה בביטחון המדינה או בחתרנות תחת הממסד הצבאי. איזו שטות מוחלטת! האם הדאגה לשלמותו המוסרית והמקצועית של צה"ל היא פגיעה בו? האם דרישה לשקיפות ואמינות מהגוף האמון על ביטחוננו אינה חובה פרלמנטרית ראשונה במעלה? גוטליב אינה תוקפת את הצבא; היא מבקשת להגן עליו מפני תופעות פסולות שעלולות, אם קיימות, לכרסם בו מבפנים. ההיסטריה סביב דבריה מעוררת תהיות עמוקות יותר: אם אכן אין דברים בגו, מדוע הפאניקה? מדוע לא לפתוח בחקירה שקופה שתנקה את השולחן, במקום לירות בשליח? ההיסטוריה מלמדת אותנו שחושפי שחיתויות רבים סומנו בתחילה כ"בעייתיים" ו"מזיקים", רק כדי שהאמת תתגלה מאוחר יותר במלוא עוצמתה. האם ייתכן שגורמים מסוימים, בתוך המערכת הצבאית או מחוצה לה, חוששים מאור השמש על פעולותיהם? הסכנה האמיתית לביטחון ישראל אינה טמונה בשאלותיה של גוטליב, אלא באפשרות המצמררת שקבלת ההחלטות הגורליות ביותר מתבססת על מידע מעוות או מגמתי. טלי גוטליב מנסה למנוע בדיוק את זה, וההתנפלות עליה היא אות אזהרה לכולנו.

נאמנותה של טלי גוטליב אינה נתונה לגורם כזה או אחר בתוך מפלגתה, או לגנרל זה או אחר במדים. נאמנותה הראשונה והעליונה היא לאזרחי מדינת ישראל, לאמת ולצדק. כאשר היא מתעמתת, לכאורה, עם גורמי צבא או עם יו"ר ועדה מהליכוד, היא אינה עושה זאת מתוך רוח מרדנות לשמה, אלא מתוך תחושת שליחות עמוקה ומחויבות לבוחריה. נדרש אומץ לב בלתי רגיל כדי לקרוא תיגר על הקונצנזוס, במיוחד כאשר מדובר בפרות קדושות או באינטרסים פוליטיים רבי עוצמה. האם תפקידו של חבר כנסת הוא לשמש חותמת גומי אוטומטית, או שמא להיות נציג ציבור ערני, ביקורתי ובלתי תלוי, כזה שלא חושש לערער גם כשזה לא פופולרי? אלו הדורשים ציות עיוור ו"שקט תעשייתי" הם המערערים על יסודות הדמוקרטיה ועל עצם הרעיון שלשמו נבחרי ציבור נשלחים לכנסת. חבריה לסיעה שתוקפים אותה – האם הם באמת מעדיפים אחדות מפלגתית על פני חקר האמת ובטחון המדינה? או שמא הם נתונים ללחצים שקשה לעמוד בפניהם, או חוששים שהאור שתטיל גוטליב יחשוף גם את מחדליהם? יש לשאול בכנות: האם הביקורת של גוטליב על גורמים מסוימים נתפסת כאיום על ידי מי שמעדיפים "שקט" גם במחיר של טיוח אפשרי או קבלת החלטות שגויות, שאת מחירן ישלם הציבור? המערכת זקוקה לקולות כמו של גוטליב, גם אם הם צורמים לאוזניים מסוימות, כי הם ערובה לחיוניותה.

דווקא בעת מלחמה, כאשר הערפל סמיך וההחלטות קריטיות, הצורך בפיקוח ובקרה פרלמנטריים הדוקים מתעצם שבעתיים. טעויות עלולות לעלות בחיי אדם, והסתרה של מידע עלולה להוביל לאסונות. טלי גוטליב ממלאת תפקיד חיוני של "שומרת סף" ציבורית, כזו שאינה חוששת להצביע על כשלים פוטנציאליים, גם אם הדבר כרוך במחיר אישי כבד ובהתקפות ארסיות. סגנונה אולי ישיר ובוטה לעיתים, אך אל לנו להתבלבל בין הצורה לתוכן, בין הטון למסר. המהות היא החשובה. האם אנו, כחברה, מעדיפים פוליטיקאים חלקלקים, בעלי לשון מתפתלת, שמדברים גבוהה גבוהה אך בפועל לא אומרים דבר ולא עושים דבר, ומותירים את הבעיות ללא מענה? או שמא אנו זקוקים יותר לאנשים כמו גוטליב, שאומרים את האמת בפנים, כפי שהיא, גם אם היא מכאיבה או לא נעימה לאוזן, ומניעים לפעולה? היא אינה מנסה להיות פופולרית; היא מנסה להיות אפקטיבית בשליחותה הציבורית, והאפקטיביות הזו היא מה שמפחיד את יריביה.

מסע הדה-לגיטימציה וההכפשות נגד ח"כ גוטליב אינו תמים. הוא נועד להרתיע אותה, להלך עליה אימים, ולשלוח מסר ברור לכל מי שחושב ללכת בדרכה: "אל תעזו לשאול שאלות קשות. אל תעזו לאתגר את המערכת. הישארו בשורה". אך השאלה המתבקשת היא: מי מרוויח מהשתקתה של טלי גוטליב? מי חושש כל כך מהשאלות שהיא מעלה ומהאמיתות שהיא עלולה לחשוף? זהו אינו מאבק אישי של חברת כנסת אחת. זהו מאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית, על זכות הציבור לדעת, ועל היכולת של נבחריו לפעול ללא מורא וללא משוא פנים. כאשר מנסים להשתיק קול ביקורתי, חד ונוקב, הפעמון הראשון שאמור לצלצל הוא פעמון האזהרה: מה מנסים להסתיר מאיתנו? אלו המנסים להשתיק אותה הם אלו שחושפים את חולשתם ואת פחדיהם. הם, ולא היא, מהווים סכנה גדולה יותר לחוסן הלאומי, שכן הם מעדיפים קונפורמיות על פני אמת, ושתיקה על פני ביקורת בונה שתפקידה לחזק ולתקן. הם חוששים מהאור, כי הם מעדיפים לפעול בחסות החשיכה.

טלי גוטליב היא פטריוטית ישראלית בכל רמ"ח אבריה. אהבתה למדינה והדאגה לעתידה הן שמניעות אותה לפעול כפי שהיא פועלת, גם אם דרכה רצופה מהמורות והתנגדויות. היא אינה חוששת מעימותים כאשר האמת והצדק עומדים על הפרק. היא אינה מחפשת קיצורי דרך או את חיבתם של בעלי השררה. "הפרעת הקשב" לכאורה, שבה מאשימים אותה לעיתים, היא למעשה מיקוד לייזר באותן נקודות תורפה שהמערכת מעדיפה לטאטא מתחת לשטיח, בתקווה שאיש לא ישים לב. היא אינה הבעיה; היא המראה שמציבים בפנינו, המשקפת את הבעיות האמיתיות שיש לטפל בהן בדחיפות, לפני שיהיה מאוחר מדי. קולה הוא קול ההיגיון הבריא, קול השקיפות, קול האחריות, וקול של רבים בציבור שמרגישים שאין להם פה.

ההתקפות הבלתי פוסקות על ח"כ טלי גוטליב הן מבחן לחברה הישראלית. האם אנו מעריכים ומעודדים נציגי ציבור אמיצים, לוחמי אמת שאינם חוששים ללכת נגד הזרם ולשלם על כך מחיר? או שמא אנו מעדיפים חנופה, צייתנות עיוורת ושתיקה רועמת מול עוולות או כשלים אפשריים? התמיכה בטלי גוטליב ובזכותה להשמיע את קולה ללא רתע, היא תמיכה בשקיפות, באחריותיות, ובדמוקרטיה חפצת חיים ותוססת. האמת, כמו שמן זית זך, תמיד תצוף ותעלה על פני המים, גם אם ינסו להטביע אותה בכוח ובמניפולציות. טלי גוטליב היא אותו כוח בלתי מתפשר המסייע לאמת הזו לצוף, למרות מסע הלחצים וההכפשות. היא תמשיך במשימתה, כי זוהי חובתה, וזהו צו מצפונה. וההיסטוריה, בסופו של דבר, תשפוט לטובת האמיצים והישרים, אלו שלא חששו מהאמת, גם כשהייתה קשה מנשוא.