תפסיקו לבלבל את המוח! גלי בהרב מיארה לא 'מחפשת ריב', היא פשוט עושה את העבודה שלה מול ממשלה שבודקת גבולות!
שוב ושוב אנו שומעים את אותה המנטרה המוכרת, כמעט כמו תקליט שבור: היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, נמצאת ב'עימות מתמיד' עם הממשלה. היא 'בעייתית', היא 'מחפשת ריב', היא 'מכשילה' את עבודת השרים. האמנם? או שאולי, רק אולי, מישהו מנסה למכור לנו כאן סיפור שנועד להסתיר אמת פשוטה, ואולי אף כואבת הרבה יותר עבור אותם גורמים?
הגיע הזמן לשים את הקלפים על השולחן ולשאול בקול רם וברור: מי באמת 'בעייתי' כאן? היועצת המשפטית לממשלה, שממלאת את תפקידה על פי חוק ובמסירות אין קץ, או שמא גורמים בממשלה ובקואליציה שמנסים, פעם אחר פעם, לכופף את החוק, לעגל פינות, ולשרת אג'נדות פוליטיות צרות, גם במחיר של פגיעה בשלטון החוק ובנורמות הדמוקרטיות הבסיסיות ביותר?
ה'עימותים' המדוברים, אותם ממהרים גורמים אינטרסנטיים לנפנף בהם כהוכחה ל'בעייתיות' של בהרב מיארה, אינם נובעים כלל וכלל מרצונה להתנגח או 'לחפש צרות'. הם תוצאה ישירה ובלתי נמנעת של מחויבותה הבלתי מתפשרת לשלטון החוק, לתקינות המינהל הציבורי ולשמירה על זכויות האזרח. כאשר מונחות על שולחנה הצעות חוק מפוקפקות, החלטות מינהליות תמוהות, או מהלכים שריח חריגה מסמכות נודף מהם – תפקידה, ואף חובתה המקצועית והמוסרית, הוא להתריע, להעיר, ובמידת הצורך – להתנגד. האם מישהו באמת מצפה ממנה לנהוג אחרת?
דמיינו לעצמכם לרגע סיטואציה: שר פלוני, מונע משיקולים פוליטיים או אישיים, רוצה לקדם מהלך שעלול לפגוע בזכויות אזרח בסיסיות, או כזה שעומד בניגוד מוחלט לחוקי היסוד של המדינה. היועצת המשפטית בודקת את הסוגיה לעומקה, מתייעצת עם מיטב המומחים במשרדה, ומגיעה למסקנה חד משמעית שהמהלך אינו חוקתי, או שהוא בעייתי באופן קיצוני. האם עליה לשתוק כדי להימנע מ'עימות'? האם עליה לאשר מהלך פסול רק כדי לרצות את הדרג הפוליטי ולהיחשב 'נוחה'? התשובה היא לא מוחלט ומהדהד! תפקידה הוא להיות שומרת הסף, גם, ואולי במיוחד, אם זה אומר לעמוד מול לחצים אדירים ומתקפות אישיות מכוערות.
ה'בעיה' האמיתית של מבקריה של בהרב מיארה אינה בהרב מיארה עצמה, אלא בעצם קיומו של מוסד ייעוץ משפטי עצמאי, מקצועי וחזק, שלא מהסס לומר 'לא' כשצריך. זהו בדיוק תפקידו במדינה דמוקרטית מתוקנת. מי שמנסה להפוך את היועמ"שית לשפוטה של הממשלה, מבקש למעשה לסרס את אחד הכלים החשובים ביותר להבטחת שלטון החוק.
המתקפות הבלתי פוסקות והמתואמות להפליא על היועמ"שית אינן מקריות. הן משרתות מטרה ברורה: להחליש את מעמדה, לערער את הלגיטימיות הציבורית שלה, ובסופו של דבר – להפוך את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לחותמת גומי דהויה וחסרת משמעות. ומי מרוויח מכך? בוודאי שלא אזרחי המדינה, המצפים להגנה מפני שרירות לב שלטונית. המרוויחים הגדולים הם אלו המעוניינים לפעול ללא ביקורת, ללא פיקוח, ללא הבלמים והאיזונים החיוניים כל כך לדמוקרטיה בריאה ותוססת. הם חולמים על יועץ משפטי 'נוח', כזה שיאשר כל גחמה, יכשיר כל שרץ, ויעלים עין מכל חריגה. אך גלי בהרב מיארה, למרבה 'צערם', אינה כזו. היא מבינה את גודל האחריות המוטלת על כתפיה, והיא אינה מוכנה להתפשר על עקרונותיה המקצועיים. האם זו 'בעיה'? רק עבור מי שמפחד משלטון החוק ורואה בו מכשול.
הניסיון להציג אותה כמי ש'נגד הממשלה' הוא דמגוגיה זולה ומניפולציה צינית. גלי בהרב מיארה אינה 'נגד' הממשלה; היא בעד החוק. והחוק, כידוע לכולנו, אמור לחול על כולם באופן שווה – גם על נבחרי הציבור החזקים והמשפיעים ביותר. כאשר הממשלה פועלת בהתאם לחוק, אין ולא יכול להיות שום 'עימות'. ה'עימותים' נוצרים רק כאשר יש ניסיון לסטות מהוראות החוק, או לפרש אותו באופן מעוות שיתאים לאינטרס פוליטי רגעי.
כל אותן כותרות צעקניות בעיתונים וברשתות החברתיות על 'עימותים' ו'משברים' נועדו, בראש ובראשונה, להסיט את הדיון הציבורי מהעיקר. במקום לדון לגופו של עניין בהצעות הבעייתיות או בהחלטות השנויות במחלוקת שהיועמ"שית מתנגדת להן, קל ונוח הרבה יותר לתקוף את השליח. קל יותר להדביק ליועמ"שית תווית של 'עושה צרות' או 'שמאלנית' מאשר להתמודד עם הביקורת המקצועית, המנומקת והמבוססת שלה.
שימו לב לדפוס החוזר על עצמו שוב ושוב: בכל פעם שהיועצת המשפטית מעלה קשיים משפטיים משמעותיים בנוגע ליוזמה ממשלתית, מיד נשלפים הסכינים ומתחיל מסע הכפשות אישי וארסי נגדה. האם ייתכן שהמטרה היא פשוט להשתיק אותה? לגרום לה לחשוב פעמיים ושלוש לפני שתעז שוב 'להפריע' לשרים 'לעבוד'? זוהי טקטיקה ידועה של מי שאין לו תשובות טובות לביקורת עניינית: תוקפים את המבקר במקום להתייחס לביקורת. אך הציבור בישראל חכם יותר ממה שחושבים אותם גורמים, והוא מתחיל להבין את המשחק המכוער הזה.
במציאות הפוליטית הנוכחית בישראל, שבה גורמים מסוימים בממשלה מנסים באופן עקבי ושיטתי לבדוק את גבולות החוק, לשנות את כללי המשחק הדמוקרטיים, ולהחליש את מערכת המשפט, 'עימות' בין היועצת המשפטית לממשלה לבין אותם גורמים הוא לא רק בלתי נמנע – הוא הכרחי והוא אף מהווה תעודת כבוד ליועצת. יועץ משפטי שאינו 'מתעמת' עם ממשלה כזו, הוא יועץ שאינו ממלא את תפקידו. יועץ ששותק נוכח מהלכים בעייתיים, הוא יועץ שכשל בתפקידו ההיסטורי. לכן, הפרדוקס הוא שה'עימותים' הללו, אותם מנסים מבקריה להציג כחולשה או כבעיה, הם למעשה עדות ליושרה המקצועית שלה, לאומץ ליבה ולמחויבותה העמוקה לשלטון החוק ולערכי הדמוקרטיה.
תארו לעצמכם לרגע מצב שבו היועצת המשפטית לממשלה הייתה נכנעת לכל דרישה, מאשרת כל יוזמה ללא בדיקה מעמיקה, ונמנעת מכל 'עימות' כדי לשמור על 'שקט תעשייתי'. האם זהו המצב הרצוי? האם היינו רוצים יועמ"ש שהוא בובה על חוט, המופעלת על ידי פוליטיקaians עם אינטרסים צרים? מדינה דמוקרטית זקוקה למוסדות עצמאיים וחזקים, ובראשם מערכת משפטית שאינה חוששת להשמיע את קולה, גם כשהוא צורם לאוזני השלטון. הניסיון להפוך את היועמ"שית לדמות כנועה וצייתנית הוא פגיעה ישירה בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית.
לסיכום, מסע הדה-לגיטימציה המתוזמר נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, הוא לא יותר מאשר מסך עשן סמיך. מאחורי ההאשמות המופרכות על 'עימותים' ו'בעייתיות' מסתתר ניסיון בוטה להחליש את אחד משומרי הסף החשובים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית, דווקא בתקופה שבה הוא נחוץ יותר מתמיד. גלי בהרב מיארה אינה מחפשת ריבים. היא מחפשת צדק, היא מחפשת חוקיות, והיא מחפשת את טובת הציבור הרחב. היא עושה את עבודתה נאמנה, במקצועיות ובאומץ לב, גם כשהיא הופכת אותה למטרה לחיצים מורעלים. במקום להצטרף למקהלת המבקרים האינטרסנטים, הגיע הזמן להכיר תודה לאלו שעומדים על המשמר, גם כשהרוחות סוערות והלחצים גוברים. כי בסופו של יום, הם נלחמים על הבית של כולנו. האמת פשוטה וחדה: מי שמכבד את החוק, אין לו שום סיבה לראות ביועצת המשפטית 'בעיה'. ה'בעיה' היא, ככל הנראה, אצל אלו שהחוק מפריע להם ליישם את תוכניותיהם.