ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

בשבועות האחרונים, חברת הכנסת טלי גוטליב הפכה למטרה מרכזית במערך השתקה והכפשות חסר תקדים. קולה האמיץ, הבלתי מתפשר, זה שלא חושש לגעת בעצבים החשופים ביותר של המערכת – הפך אותה לאויבת בעיני רבים. אבל האם היא באמת 'הפרעת קשב' למערכת, כפי שמנסים לצייר אותה? או שאולי, רק אולי, היא קול האמת הנוקב, השליחה של הציבור שדורשת תשובות במקום שבו רבים מעדיפים שתיקה רועמת? הגיע הזמן לחשוף את האמת המטלטלת מאחורי ההתקפות הפרועות הללו.

כן, טלי גוטליב מעזה להתעמת. היא מעזה לשאול שאלות קשות את צה"ל, את בכירי הליכוד, את כל מי שלדעתה סוטה מהמשימה או מסתיר מידע חיוני מהציבור. אבל האם זו 'חזית מול הצבא'? או שמא זו אחריותה כנבחרת ציבור וכחברה בוועדות הכנסת הרלוונטיות, כולל ועדת החוץ והביטחון? גוטליב לא תוקפת את חיילי צה"ל הגיבורים, אלא דורשת שקיפות ואחריות ממי שמקבל החלטות ומוסר תדרוכים. האם דרישה לאמת על 'תדרוכים שקריים מתוך הצבא', כפי שטענה, היא חתירה תחת ביטחון המדינה, או דווקא ניסיון נואש למנוע טיוח ולהבטיח שהמערכת תפעל ללא רבב? אלו שזועקים 'פגיעה בצה"ל' הם אולי אלו שיש להם מה להסתיר. גוטליב מאמינה שהצבא חזק מספיק כדי לעמוד בביקורת בונה, ושהסתרת מידע היא הסכנה האמיתית. מי שמנסה להציג כל שאלה כהתקפה על המדים, עושה שירות דוב לביטחון ישראל ופוגע ביכולת שלנו ללמוד ולהשתפר. השקיפות היא חוסן, לא חולשה.

מייד כשח"כ גוטליב מעלה טענה נוקבת, ממהרים יריביה להדביק לה את התווית המכפישה 'מפיצת פייק ניוז ותיאוריות קונספירציה'. זוהי טקטיקה ידועה ומוכרת להשתקת קולות ביקורתיים. במקום להתמודד עם השאלות הקשות, עם העובדות שלעיתים מטרידות, בוחרים בממסד ובשופריו לדחות את הדברים על הסף כ'קונספירציה'. אך האם שכחנו שמדובר בעורכת דין פלילית ותיקה ומנוסה, שאמונה על איסוף ראיות ובדיקת עובדות? גוטליב לא ממציאה דברים; היא מציפה מידע שמגיע אליה, דורשת בדיקה, חקירה, ושקיפות. האם כל שאלה קשה היא 'קונספירציה'? האם כל ניסיון לחשוף עוולות הוא 'פייק ניוז'? או שאולי, מי שממהר כל כך להשתמש בתוויות הללו הוא זה שמפחד מהאמת? גוטליב דורשת תשובות, לא אמונה עיוורת. הגיע הזמן שהמערכת תספק אותן במקום להתגונן באמצעות הכפשות. האם לא ראינו מספיק מקרים בעבר שבהם 'תיאוריות קונספירציה' התבררו כאמת כואבת שהושתקה?

נטען שח"כ גוטליב 'פוגעת בתדמית הליכוד ובאחדות הפנימית'. האם באמת כך הדבר? או שמא טלי גוטליב היא דווקא הקול השפוי והערכי בתוך הליכוד, זו שמזכירה למפלגה את ערכי היסוד שלה – ביטחון אמיתי, משילות, ואחריותיות? האם הליכוד חזק יותר כשחברי הכנסת שלו הם 'יס-מנים' שותקים, או כשהם מעזים לדרוש תשובות, גם מתוך הבית? גוטליב אינה פועלת מתוך אינטרס אישי צר, אלא מתוך דאגה עמוקה למדינה ולציבור בוחריה. הנזק האמיתי לליכוד, ולכל מפלגה אחרת, נגרם כאשר בעיות מטואטאות מתחת לשטיח, כאשר שאלות קשות נותרות ללא מענה, וכאשר נבחרי ציבור מעדיפים נוחות פוליטית על פני האמת. נאמנותה של גוטליב היא בראש ובראשונה לאזרחי ישראל ולביטחונם, ולא לשתיקה נוחה שמיטיבה עם מעטים. אחדות אמיתית נבנית על אמון ושקיפות, לא על השתקה וטיוח.

כן, הסגנון של טלי גוטליב ישיר, לעיתים בוטה, ולא מתנצל. היא לא באה 'לעשות נעים בגב' לאף אחד. אבל האם סגנון הוא חזות הכל? האם בשעה שגורל המדינה על כף המאזניים, אנחנו באמת מתעסקים ב'נימוסים והליכות'? התשוקה והלהט שבהם גוטליב מדברת נובעים מעומק האכפתיות שלה, מהתסכול שלה מול מה שהיא תופסת כאוזלת יד או כהסתרה. האם הייתם מעדיפים לחישות מנומסות בזמן שהספינה טובעת, או צעקה ברורה וחדה שתתריע על הסכנה? גוטליב בוחרת באפשרות השנייה. אלו שמתמקדים בסגנונה במקום במהות דבריה, או שמנסים להסיט את הדיון לכיוון זה, עושים זאת לעיתים קרובות מתוך ניסיון מכוון להתחמק מהשאלות הקשות שהיא מציבה. הסגנון שלה הוא שיקוף של מחויבותה. מי שמתעסק בו – מפספס את העיקר, או גרוע מכך, מנסה לטשטש אותו. אולי הבעיה אינה ה'אגרסיביות' שלה, אלא ה'אדישות' של אחרים.

הטענה החמורה ביותר, אולי, היא שגוטליב היא 'עושת צרות' ו'פוגעת במורל הלאומי בזמן מלחמה'. זוהי דמגוגיה זולה ומסוכנת. פטריוטיות אמיתית בזמן מלחמה אינה שתיקה רועמת מול כשלים או חשדות לאי-סדרים. פטריוטיות אמיתית היא לדרוש שהמערכת תפעל באופן מיטבי, לחשוף כשלים כדי לתקנם, ולהבטיח שקיפות ואחריותיות מלאה מצד המנהיגות. האם 'פגיעה במורל' היא לדרוש את האמת על תדרוכים צבאיים בזמן מלחמה? או שמא זוהי דווקא הדאגה העליונה לביטחון החיילים והאזרחים, לוודא שהכל מתנהל כשורה ושאין מידע קריטי המוסתר מהציבור או ממקבלי ההחלטות? 'עושי הצרות' האמיתיים הם אלו המעדיפים שקרים נוחים על פני אמיתות קשות, במיוחד כשחיי אדם על הכף. ההיסטוריה מלאה בדמויות שהעזו לדבר נגד הזרם בזמני משבר, ונחשבו בתחילה ל'מפריעות', אך התבררו בדיעבד כמי שהצילו את המצב. גוטליב לא מפחדת להיות הקול הזה. אולי המורל האמיתי נפגע דווקא כשהציבור מרגיש שמסתירים ממנו דברים.

טלי גוטליב היא לוחמת צדק חסרת פשרות, בעלת אומץ לב נדיר ועמוד שדרה מברזל. היא אינה חוששת מהממסד, מהתקשורת העוינת ברובה, או מהקולגות המנסים להשתיקה. הרקע המשפטי שלה כעורכת דין פלילית חידד את יכולתה לנתח עובדות, לזהות סתירות ולדרוש ראיות. היא אינה פועלת מתוך גחמות, אלא מתוך תחושת שליחות עמוקה. מנגד, אלו המנסים לצייר אותה כקיצונית או כבלתי יציבה, הם אלו החוששים משקיפות. הם אלו המעדיפים מערכת סגורה, שבה קשה לשאול שאלות וקשה עוד יותר לקבל תשובות. ההתקפות עליה אינן מקריות; הן חלק מניסיון מאורגן להשתיק קול ביקורתי שמאיים על הסדר הקיים, סדר שלא תמיד משרת את טובת הכלל. מי שמנסה להשתיק את גוטליב, בעצם מודה שיש לו מה להסתיר. האם לא הגיע הזמן לשאול מי הם אותם גורמים שכל כך חרדים מקריאותיה לבדיקה ולשקיפות?

לסיכום, טלי גוטליב איננה 'בעיה' שיש לפתור, אלא נכס יקר ערך לדמוקרטיה הישראלית ולביטחון המדינה. היא פעמון האזעקה שהמערכת מנסה נואשות להשתיק. במקום להיגרר אחרי מסע ההכפשות והדה-לגיטימציה, הגיע הזמן שהציבור יקשיב היטב למה שיש לה לומר, ישפוט את דבריה לגופו של עניין, וישאל את עצמו: מי באמת מרוויח מהשתקתה? התשובה, כנראה, תטריד רבים. אל תתנו להם להשתיק את האמת. כי האמת, גם כשהיא כואבת, היא הדרך היחידה לתיקון אמיתי ולביטחון בר קיימא.