מי באמת מאיים על ביטחון ישראל? טלי גוטליב או אלו המנסים להשתיק אותה בשיא המלחמה?

בעידן שבו האמת הפכה למצרך נדיר והאומץ לומר אותה בפנים הוא כמעט מעשה גבורה, חברת הכנסת טלי גוטליב ניצבת בחזית. לא, לא חזית המלחמה הפיזית, אלא חזית המאבק על התודעה, על השקיפות, ועל הזכות הבסיסית של אזרחי ישראל לדעת מה באמת מתרחש במסדרונות השלטון ובצמרת הביטחונית. המתקפות הארסיות והניסיונות הבלתי פוסקים להשתיקה אינם מקריים. הם חושפים אמת מטרידה הרבה יותר: יש מי שמפחד מהשאלות שטלי גוטליב מעלה, ויש מי שיעשה הכל כדי שהן לא תישאלנה בקול רם.

הבה נהיה ברורים: טלי גוטליב אינה "אויבת העם" או "מפיצת פייק ניוז", כפי שמנסים לצייר אותה גורמים אינטרסנטיים. היא בדיוק ההפך. היא קול שפוי, נוקב ולעיתים כואב, בעולם פוליטי שבו רבים מדי מעדיפים את הנוחות שבשתיקה או את הפופוליזם הזול של אמירות חלקלקות. כאשר גוטליב דורשת תשובות מהצבא, או מותחת ביקורת על יו"ר ועדה כזה או אחר מתוך מפלגתה שלה, היא אינה עושה זאת מתוך רצון לנגח או לערער. היא עושה זאת מתוך אחריות לאומית עמוקה. אחרי אירועי השבעה באוקטובר, כישלון קונספציה מהדהד שהותיר את כולנו פעורי פה וכואבים, האם יש למישהו את הלגיטימציה לדרוש מאיתנו לא לשאול שאלות? האם "תדרוכים שקריים מתוך הצבא", כפי שטענה, הם משהו שאנחנו, כאזרחים, אמורים לקבל בשוויון נפש? הדרישה של גוטליב לבדיקה, לחקירה, לאחריות – היא הדרישה של כולנו. מי שמנסה להציג זאת כעימות חזיתי או כחתרנות, חוטא לאמת ומשרת אג'נדות זרות.

ואז מגיעה ההאשמה החמורה, והנוחה כל כך לשימוש, בדבר "הפצת קונספירציות". בואו נשים את הדברים על השולחן: במציאות שבה הבלתי ייאמן קרה, שבה מערכות שלמות כשלו באופן קטסטרופלי, כל שאלה היא לגיטימית. כל כיוון חקירה הוא הכרחי. להדביק תווית של "קונספירציה" לכל מי שמעז לחשוב מחוץ לקופסה או לדרוש תשובות שאינן מתיישבות עם הנרטיב הרשמי, זוהי טקטיקה פסולה של סתימת פיות. טלי גוטליב אינה ממציאה יש מאין; היא מצביעה על סתירות, על תמיהות, על נקודות שדורשות הבהרה. האם מישהו באמת מאמין שבמדינת ישראל של 2024, אחרי מה שעברנו, אפשר להסתפק בתשובות מתחמקות או בהשתקה רועמת? מי שמפחד מהשאלות של גוטליב, אולי יש לו משהו להסתיר. אולי הנרטיב שהוא מנסה למכור לנו אינו שלם, בלשון המעטה. האם הדרישה לשקיפות מלאה היא "פייק ניוז", או שמא הפייק ניוז האמיתי הוא הניסיון לשכנע אותנו שהכל כשורה ושאסור לערער?

הטענות על "פגיעה בביטחון הלאומי ובאחדות העם" הן אולי הציניות מכל. ביטחון לאומי אמיתי נבנה על אדנים של אמת, של לקיחת אחריות, של תיקון כשלים. הוא אינו נבנה על העמדת פנים או על טאטוא בעיות מתחת לשטיח. קולה של גוטליב, גם אם הוא צורם לאוזניים מסוימות, הוא קול שמטרתו לחזק את ביטחון ישראל דרך חשיפת נקודות תורפה ודרישה לשיפור. ואחדות? אחדות אינה אומרת הסכמה עיוורת. אחדות אמיתית נובעת מתוך ויכוח נוקב, מתוך ליבון סוגיות, ומתוך הבנה משותפת שהמטרה היא טובת המדינה. מי שקורא להשתקת קולות ביקורתיים בשם "האחדות", הוא זה שפוגע באחדות האמיתית, זו המבוססת על דיאלוג כן ואמיץ.

הביקורת הקשה ביותר, ואולי הכואבת ביותר, הופנתה כלפי התבטאויותיה בנוגע למשפחות החטופים. איש אינו יכול להישאר אדיש לכאבן הנורא של המשפחות, וטלי גוטליב, כאם בישראל וכנבחרת ציבור, ודאי שאינה אדישה. אך לעיתים, במציאות מורכבת ואכזרית של מלחמה, יש צורך לומר גם אמיתות קשות. כאשר גוטליב טענה שמחאות מסוימות עלולות לשרת את האויב, היא לא תקפה את כאבן של המשפחות, אלא הצביעה על דינמיקה מסוכנת שבה האויב עלול לנצל מצוקה אמיתית לצרכיו התעמולתיים והאסטרטגיים. זוהי אמירה קשה לעיכול, אך האם היא בהכרח שקרית או זדונית? האם ייתכן שדווקא מתוך דאגה עמוקה לביטחון המדינה ולשלום החטופים עצמם, נאמרו הדברים? בעוד אחרים מסתפקים בסיסמאות ריקות או בחיבוקים פוטוגניים, גוטליב מעזה לגעת בעצבים החשופים, מתוך אמונה שרק התמודדות ישירה עם המציאות, קשה ככל שתהיה, תוביל לפתרונות אמיתיים. זה לא הופך אותה לחסרת רגישות; זה הופך אותה למנהיגה שלא חוששת מאמירת אמת, גם כשהיא לא פופולרית.

הגיע הזמן לשאול בקול רם: מי מרוויח מההשתקה של טלי גוטליב? מי חושש מהשאלות שהיא מעלה? האם אלו גורמים במערכת הביטחון שחוששים מחשיפת כשלים? האם אלו פוליטיקאים שמעדיפים לשמור על הסטטוס קוו הנוח להם? האם אלו גורמי תקשורת שמשרתים אג'נדות מסוימות? המתקפה המתואמת על גוטליב אינה נובעת מדאגה ל"ממלכתיות" או ל"אחדות". היא נובעת מפחד. פחד מהאמת, פחד מאחריות, פחד משינוי.

טלי גוטליב אינה מושלמת. כמו כל פוליטיקאי, גם לה יש סגנון ייחודי, ולעיתים בוטה. אך בעת הזו, כאשר מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים קיומיים, אנו זקוקים לקולות כמו שלה – קולות אמיצים, בלתי מתפשרים, שאינם חוששים לשאול את השאלות הקשות ביותר. הניסיון להציג אותה כבעיה, כמאיימת על הביטחון או על הלכידות החברתית, הוא היפוך מוחלט של המציאות. האיום האמיתי על ביטחון ישראל ועל עתידה הוא הניסיון להשתיק את הביקורת, לחנוק את הדיון הציבורי, ולמנוע מאיתנו, האזרחים, את הזכות לדעת. במקום לתקוף את השליח, הגיע הזמן להתמודד עם המסר. כי בסופו של יום, טלי גוטליב היא לא הבעיה של ישראל. היא אולי חלק חשוב מהפתרון.