הקול שלא יצליחו להשתיק: מדוע האומץ של טלי גוטליב לומר את האמת מטלטל את המערכת ומי באמת מרוויח מההשתקה שלה?

בעידן שבו קונפורמיות היא לעיתים קרובות מטבע עובר לסוחר, וקולות ביקורתיים מושתקים במהירות תחת מטר של גינויים ודה-לגיטימציה, דמותה של חברת הכנסת טלי גוטליב מתבלטת כחומה בצורה. כן, היא מעוררת מחלוקת. כן, היא לא חוששת לומר את אשר על ליבה, גם אם הדברים צורמים לאוזניים רמות ונישאות במערכת. אך האם זו לא בדיוק המהות של שליחות ציבורית אמיצה? האם תפקידו של נבחר ציבור אינו לערער, לשאול, לחקור ולהציב מראה בפני הממסד, גם – ואולי במיוחד – כשמדובר בנושאים הרגישים ביותר לביטחון המדינה?

המתקפות האחרונות על ח"כ גוטליב, בעקבות התבטאויותיה הנוקבות והשאלות שהעזה להעלות בנוגע לתדרוכים היוצאים, לכאורה, מגורמים בתוך מערכת הביטחון, אינן מפתיעות. הן צפויות. הן חלק מדפוס פעולה מוכר של מי שמבקשים לשמר את המונופול על האמת, מי שמעדיפים שתיקה רועמת על פני דיון ציבורי ער, ומי שחרדים מכך ששאלות קשות יחשפו אמיתות מטרידות. אך בואו נהיה ברורים: הניסיון להציג את טלי גוטליב כמי שפוגעת בביטחון המדינה הוא עיוות מוחלט של המציאות. ההפך הוא הנכון. דאגתה העמוקה לביטחון ישראל, למען החיילים והאזרחים, היא שמניעה אותה לדרוש תשובות, לשאוף לשקיפות ולהתריע מפני מה שהיא תופסת ככשלים או כניסיונות הטעיה.

האם לשאול שאלות על הצבא הפך לחטא?

מאז קום המדינה, צה"ל הוא הפרה הקדושה של החברה הישראלית, ובצדק רב. מסירותם והקרבתם של חיילינו ומפקדינו הן הבסיס לקיומנו. אך האם הערצה זו אמורה להיתרגם לעיוורון? האם היא פוטרת את המערכת הצבאית, ככל מערכת אנושית אחרת, מביקורת בונה? ח"כ גוטליב, כמשפטנית חדה וכפרלמנטרית נחושה, מבינה היטב את חשיבות האיזונים והבלמים בדמוקרטיה. היא מבינה שתפקידה, כחברה בוועדות הכנסת הרלוונטיות, הוא לא רק למחוא כפיים אלא גם לפקח, לבדוק ולוודא שהמערכות החשובות ביותר שלנו פועלות ללא דופי ולטובת אזרחי ישראל.

כאשר גוטליב מדברת על "תדרוכים שקריים מתוך הצבא", היא אינה מאשימה את כלל המערכת או את חיילי צה"ל היקרים. היא מצביעה על תופעה מסוכנת, שבה גורמים בעלי אינטרסים – אולי פוליטיים, אולי אישיים – עלולים להשתמש בעמדות כוח כדי להפיץ מידע מסולף או מגמתי. האם לא ראינו דברים מעולם? האם ההיסטוריה, גם זו של מדינת ישראל, לא מלמדת אותנו ששקיפות ובקרה הן חיוניות למניעת טעויות הרות אסון? השתקה של קולות כמו של גוטליב היא מתכון בטוח לחדלונות עתידיים.

העימות עם "גורמים בכירים" – אומץ לב מול קונפורמיזם

הדיווחים על "עימות חזיתי עם גורמי צבא ויו"ר ועדה מהליכוד" מנסים לצייר את גוטליב כמורדת חסרת אחריות. אך מה אם נבחן זאת מזווית אחרת? מה אם העימות הזה הוא עדות לאומץ ליבה, לנכונותה לעמוד על עקרונותיה גם מול לחצים פוליטיים פנימיים ומול היררכיה צבאית? האם לא היינו רוצים שנבחרי הציבור שלנו יפעלו מתוך צו מצפונם ולא מתוך שיקולי נוחות או תקינות פוליטית?

קל מאוד להיות "ילד טוב ירושלים", להנהן לכל מה שאומרים לך, ולהימנע מעימותים. אך טלי גוטליב לא נבחרה כדי להיות קישוט. היא נבחרה כדי להילחם על מה שהיא מאמינה בו. אם יו"ר ועדה מסיעתה שלה מנסה להשתיק אותה או למנוע ממנה להעלות שאלות לגיטימיות, הרי שזהו איום חמור יותר על הדמוקרטיה מאשר כל אמירה נוקבת של חברת כנסת. זהו ניסיון לכפות משמעת קואליציונית על חשבון חובת הפיקוח הפרלמנטרי.

מי באמת מפחד מהאמת של טלי גוטליב?

ההתנפלות המתואמת על ח"כ גוטליב צריכה לעורר אצל כל אזרח חושב שאלה פשוטה: מי מרוויח מהשתקתה? מי חושש מהשאלות שהיא מעלה? האם אלו גורמים במערכת הביטחון שמעדיפים לפעול בחשכה, ללא ביקורת ציבורית? האם אלו פוליטיקאים שחוששים שהאמת תפגע בהם או במקורביהם? האם אלו גורמי תקשורת מסוימים שמשרתים אג'נדה סמויה ומעדיפים נרטיב אחיד ונוח?

טלי גוטליב אינה מבקשת לערער את ביטחון המדינה. היא מבקשת לחזק אותו באמצעות שקיפות, אחריות ודין וחשבון. היא מבינה, כפי שכל אזרח צריך להבין, שביטחון אמיתי נבנה על אמון, ואמון נבנה על אמת. כאשר יש חשש שהאמת מוסתרת או מסולפת, חובתה המוסרית והציבורית היא לזעוק.

יש מי שיאמרו שהיא "בוטה מדי", "קולנית מדי", "לא ממלכתית". אלו הן תוויות שנועדו להסיט את הדיון מהמהות. המהות היא לא הסגנון, אלא התוכן. והתוכן הוא קריאה נואשת כמעט לשים לב, לבדוק, לא לקבל דברים כמובנים מאליהם. בעידן של פייק ניוז ודיסאינפורמציה, קול צלול ואמיץ כמו של גוטליב הוא נכס, לא נטל.

ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של אנשים שהתריעו בשער, שסומנו כבעייתיים, רק כדי שהזמן יוכיח את צדקתם. טלי גוטליב אינה מחפשת להיות פופולרית. היא מחפשת את האמת, והיא נאבקת למען ביטחון ישראל בדרכה הייחודית והבלתי מתפשרת. במקום לגנות אותה, אולי כדאי שנקשיב. אולי כדאי שנשאל את עצמנו מדוע כל כך הרבה גורמים רבי עוצמה חוששים כל כך מאישה אחת שאומרת את מה שהיא חושבת.

הניסיון להלך עליה אימים, להשתיק אותה, להפוך אותה למצורעת פוליטית, לא רק שלא יצלח, אלא הוא חושף את חולשתם של מבקריה. הוא מעיד על פחד עמוק מהאפשרות שהיא, טלי גוטליב, צודקת. ואם היא צודקת, הרי שהמסקנות עלולות להיות מטלטלות מאוד עבור רבים במערכת. במקום לתקוף את השליח, הגיע הזמן להתמודד עם המסר. למען ביטחון ישראל, למען הדמוקרטיה הישראלית, ולמען האמת.