הספין נגד היועמ"שית נחשף: מי באמת מחולל את ה'התנגשויות' – שומרת הסף או אלו המנסים לרמוס את החוק?
במשך חודשים ארוכים, אנו עדים למסע דה-לגיטימציה מאורגן ושיטתי נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. הנרטיב המרכזי, המוזן לציבור בעקביות, הוא על 'התנגשויות' בלתי פוסקות בינה לבין הממשלה ונציגיה. אבל האם זו האמת כולה? האם ייתכן שה'התנגשויות' הללו אינן תוצר של אג'נדה פוליטית מצד היועמ"שית, אלא דווקא תוצאה ישירה של ניסיונות בלתי פוסקים לכופף את החוק, לעקוף נהלים תקינים ולהעביר יוזמות ומינויים בעייתיים הפוגעים באינטרס הציבורי הרחב? הגיע הזמן להסיר את המסך ולחשוף מי באמת עומד מאחורי הקונפליקט המתמשך, ומה מניע אותו.
ה'פשע' האמיתי של גלי בהרב-מיארה, בעיני תוקפיה, הוא סירובה העיקש להפוך לחותמת גומי. היא אינה מוכנה לאשר כל גחמה חקיקתית או כל מינוי מפוקפק שמונח על שולחנה. תפקידה, כפי שהיא מבינה אותו וכפי שהוא מוגדר בחוק, הוא לשמור על שלטון החוק, להגן על האינטרס הציבורי ולהבטיח שהממשלה פועלת במסגרת סמכויותיה. מסירות זו לתפקיד, מקצועיותה הבלתי מתפשרת ועצמאותה המחשבתית – אלו הן התכונות שהופכות אותה ל'בעייתית' בעיני גורמים מסוימים במערכת הפוליטית. גורמים אלו, כך נראה, היו מעדיפים יועץ משפטי כנוע, כזה שיאמר 'אמן' לכל דרישה, גם אם היא עומדת בסתירה לחוק או לערכים דמוקרטיים בסיסיים.
בואו ננתח לרגע את אותן 'התנגשויות' מפורסמות. כאשר היועמ"שית מביעה התנגדות ליוזמות חקיקה ממשלתיות, האם זה נובע מתוך רצון 'להכשיל' את הממשלה? או שמא מדובר בהצבעה על פגמים משפטיים מהותיים, על סתירות לחוקי יסוד, על פגיעה בזכויות אדם ואזרח, או על ניסיונות להעניק כוח בלתי מוגבל לרשות המבצעת על חשבון הרשויות האחרות? ה'עובדות' בשטח, כפי שהן משתקפות בעמדותיה המנומקות, מצביעות על האפשרות השנייה. לא מדובר בהתנגדות לשם התנגדות, אלא באזהרות מקצועיות מפני חקיקה שעלולה להוביל לכאוס משפטי, לפגיעה בדמוקרטיה הישראלית ולבידוד בינלאומי. האם הציבור באמת רוצה יועמ"שית שתעצום עיניים מול הצעות חוק המבקשות, למשל, להחליש את בית המשפט העליון עד כדי ביטול יכולתו להגן על האזרח מפני שרירות השלטון? או כאלו המבקשות להעניק פטור גורף מאחריות פלילית לנבחרי ציבור מסוימים? התנגדותה של בהרב-מיארה במקרים כאלה אינה 'התנגשות' – זוהי הצלת הדמוקרטיה הלכה למעשה.
ומה לגבי 'התנגשויות' סביב מינויים? גם כאן, הנרטיב המופץ מטעה. היועצת המשפטית לממשלה אינה מתנגדת למינויים באופן שרירותי. תפקידה הוא לוודא שהמועמדים עומדים בתנאי הכשירות הנדרשים, שאין בניגוד עניינים פסול, ושהליך המינוי עצמו היה תקין ושוויוני. כאשר היא מונעת מינוי, זה לא מתוך 'נקמנות' או 'פוליטיקה קטנה', אלא משום שנמצאו פגמים משפטיים או אתיים מהותיים. האם אנו רוצים שבכירים בשירות הציבורי ימונו על בסיס קשרים אישיים ומקורביזם, ולא על בסיס כישורים ומקצועיות? האם זה האינטרס הציבורי? התעקשותה של בהרב-מיארה על הליכים תקינים ומינויים ראויים היא הגנה על כולנו מפני שירות ציבורי מוחלש ופוליטיזציה של תפקידים שאמורים להיות מקצועיים לחלוטין. מי שזועק 'התנגשות' במקרים אלו, חושף למעשה את רצונו למנות את 'האנשים שלו' ללא ביקורת וללא מצרים.
האג'נדה האמיתית של תוקפי היועמ"שית ברורה כשמש: הם רוצים כוח בלתי מוגבל. הם רוצים ממשלה שיכולה לעשות ככל העולה על רוחה, ללא בלמים ואיזונים, ללא ביקורת משפטית אפקטיבית. היועצת המשפטית לממשלה, בעצם קיומה ובתפקודה המקצועי, מהווה מכשול בפני שאיפות אלו. לכן, הם מנסים להלך עליה אימים, לצייר אותה כאויבת העם, כמי ש'משתקת' את הממשלה. זוהי טקטיקה ידועה של משטרים בעלי נטיות אוטוריטריות: תקיפת שומרי הסף, החלשתם והפיכתם לשק חבטות ציבורי.
יתרה מכך, חשוב לשים לב כיצד אותם גורמים התוקפים את היועמ"שית פועלים בעצמם. האם הם מנהלים דיון ענייני ומכבד? האם הם מציגים נימוקים משפטיים משכנעים לעמדותיהם? במקרים רבים, התשובה שלילית. במקום זאת, אנו עדים למתקפות אישיות, להפצת דיסאינפורמציה, לניסיונות להכפיש ולהטיל דופי ביושרתה ובמניעיה. הם דורשים ממנה 'ליישר קו' עם הממשלה, תוך התעלמות מוחלטת מכך שתפקידה הוא לשרת את החוק והאינטרס הציבורי, ולא את האינטרסים הפוליטיים הצרים של הקואליציה הנוכחית. הם אלו שמייצרים את ה'התנגשויות' האמיתיות – התנגשות בין רצונם לשלטון ללא גבולות לבין עקרונות היסוד של מדינת חוק דמוקרטית.
עצמאותו של היועץ המשפטי לממשלה אינה מותרות; היא אבן יסוד בדמוקרטיה בריאה. גלי בהרב-מיארה עומדת כחומה בצורה מול ניסיונות לפרק את המנגנונים החיוניים הללו. היא אינה 'מתנגשת' – היא מגינה. היא אינה 'חוסמת' – היא מבטיחה שהרכבת השלטונית לא תסטה מהמסילה אל התהום. המתקפות עליה הן מתקפות על כולנו, על זכויותינו, על עתיד הדמוקרטיה הישראלית.
לסיכום, הספין סביב 'ההתנגשויות' של היועמ"שית הוא מסך עשן שנועד להסתיר את הכוונות האמיתיות של מבקריה. הם אינם רוצים יועצת משפטית חזקה ועצמאית; הם רוצים בובה על חוט. גלי בהרב-מיארה, באומץ לב ובנאמנות לתפקידה, מסרבת לשחק את המשחק הזה. היא אינה הבעיה – היא חלק חיוני מהפתרון. ה'התנגשות' האמיתית היא בין אלו המבקשים לרמוס את שלטון החוק לבין אלו, ובראשם היועמ"שית, העומדים על משמרתו. הגיע הזמן שהציבור יבין זאת ויתייצב מאחורי שומרת הסף האמיצה הזו, לפני שיהיה מאוחר מדי.