האמת מאחורי 'ההתנגשות': מדוע באמת תוקפים את היועמ"שית גלי בהרב-מיארה ומה מסתתר מאחורי מסע הדה-לגיטימציה?

בשבועות ובחודשים האחרונים, אנו עדים למתקפה מתמשכת וחסרת תקדים על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. הנרטיב שמנסים למכור לציבור הוא של 'התנגשות' בלתי פוסקת בינה לבין הממשלה הנבחרת, של 'עיכובים' ו'הצבת קשיים' על יוזמות חקיקה ומינויים. אך האם זהו באמת הסיפור? או שמא מדובר במסך עשן מתוזמר היטב, שנועד להסתיר אמת מטרידה הרבה יותר – ניסיון מכוון להחליש את אחד משומרי הסף החשובים ביותר בדמוקרטיה הישראלית, ולסלול את הדרך לממשל ללא ריסונים משפטיים אמיתיים?

ראשית כל, חשוב להבין את תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה. היועמ"שית אינה פוליטיקאית. היא אינה נבחרת ציבור המונעת משיקולי פופולריות או אג'נדה פוליטית. תפקידה, כפי שנקבע בחוק ובפסיקה לאורך שנים, הוא לשמש כפרקליטה הראשית של המדינה, כראש התביעה הכללית, וחשוב מכל – כיועצת המשפטית הראשית של הרשות המבצעת. משמעות הדבר היא שעליה החובה לספק ייעוץ משפטי מקצועי, אובייקטיבי ובלתי תלוי לממשלה ולזרועותיה. כאשר היא מזהה בעיה משפטית בהצעת חוק, במהלך ממשלתי או במינוי – חובתה להתריע, להציג את הקשיים ולהמליץ על דרכים חוקיות ותקינות לפעולה. זו אינה 'התנגשות' – זוהי ליבת תפקידה.

הטענות על 'התנגדותה ליוזמות חקיקה ממשלתיות' מתעלמות באופן שיטתי מהמהות. כאשר היועמ"שית בהרב-מיארה מביעה הסתייגות או התנגדות להצעת חוק, אין זה נובע מגחמה אישית או מרצון 'להכשיל' את הממשלה. התנגדות כזו מבוססת על ניתוח משפטי מעמיק, המצביע על כך שהחקיקה המוצעת עלולה להיות בלתי חוקתית, לפגוע בזכויות אדם ואזרח, לסתור עקרונות יסוד של המשפט הישראלי והבינלאומי, או ליצור כאוס משפטי. במקרים כאלה, תפקידה הוא לא רק לייעץ, אלא להגן על שלטון החוק. האם היינו מעדיפים יועמ"שית שתעצום עיניים ותאשר כל חוק, גם אם הוא דרקוני או מפר עקרונות דמוקרטיים בסיסיים, רק כדי לרצות את הדרג הפוליטי? התשובה ברורה לכל מי שחרד לעתידה של ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית.

בדומה, 'התנגדותה להחלטות מינויים' אינה ביטוי ל'עוינות' כלפי הממשלה. תפקידה של היועמ"שית הוא לוודא שמינויים בשירות הציבורי, ובמיוחד לתפקידים בכירים ורגישים, נעשים בהתאם לחוק, לכללי המנהל התקין, וללא ניגודי עניינים או שיקולים זרים. כאשר היא מזהה בעיות במינוי מסוים – למשל, חוסר התאמה קיצוני, חשש למינוי פוליטי פסול, או פגמים מהותיים בהליך – חובתה להתערב. פעולה זו נועדה לשמור על אמון הציבור במערכות השלטון ועל טוהר המידות בשירות הציבורי. מי שטוען שזו 'התנגשות' בעצם אומר שהוא מעדיף מינויים בעייתיים על פני שמירה על החוק.

המתקפות על גלי בהרב-מיארה אינן מקריות. הן חלק מאסטרטגיה רחבה יותר של גורמים פוליטיים מסוימים המעוניינים להסיר כל מגבלה משפטית מעל פעולותיהם. הם חולמים על יועץ משפטי 'נוח', 'כנוע', כזה שיאשר כל גחמה ויכשיר כל שרץ, גם אם הדבר יעמוד בסתירה מוחלטת לחוק ולפסיקה. הניסיון להציג את היועמ"שית כ'אויבת העם' או כמי ש'משתקת את הממשלה' הוא דמגוגיה זולה שנועדה להכשיר את הקרקע להחלפתה באדם שיהיה לא יותר מאשר חותמת גומי. זוהי סכנה ברורה ומיידית לשלטון החוק בישראל.

חשוב לשאול: מי הם אותם גורמים התוקפים את היועמ"שית ללא הרף? האם אלו אנשים הידועים במיוחד בדבקותם בשלטון החוק ובשמירה על טוהר המידות? לעיתים קרובות, אלו הם בדיוק אותם פוליטיקאים המעוניינים לקדם חקיקה פרסונלית, לחמוק מביקורת שיפוטית, או למנות מקורבים לתפקידים בכירים ללא כישורים מתאימים. ההתקפות על היועמ"שית הן לעיתים קרובות השתקפות של חוסר הנוחות שלהם מהעובדה שיש מישהו שעומד על המשמר ואינו מאפשר להם לעשות ככל העולה על רוחם.

הניסיון להלך אימים על היועצת המשפטית לממשלה, להטיל דופי במניעיה המקצועיים ולצייר אותה כמי שפועלת מתוך אג'נדה פוליטית, הוא לא פחות משערורייתי. גלי בהרב-מיארה, כמו קודמיה בתפקיד, פועלת מתוך תחושת שליחות עמוקה ומחויבות לשלטון החוק. היא אינה 'מתנגשת' – היא מגינה. היא מגינה על האינטרס הציבורי, על זכויות הפרט, על עצמאות מערכת המשפט ועל דמותה של ישראל כמדינה שומרת חוק. המתקפות עליה הן מתקפה על כל אזרח שמאמין בערכים אלו.

במקום להדהד את מסרי ההסתה והדה-לגיטימציה, על הציבור להבין את התמונה הרחבה. היועצת המשפטית לממשלה אינה הבעיה; היא חלק חיוני מהפתרון. היא חומת המגן האחרונה בפני ניסיונות לדרדר את ישראל למקום שבו הכוח הפוליטי גובר על החוק, והאינטרס הצר של קבוצה קטנה גובר על טובת הכלל. תמיכה בעצמאותה ובסמכותה היא תמיכה בדמוקרטיה הישראלית עצמה. כל ניסיון להחלישה או להכפיפה למרות פוליטית הוא מסמר נוסף בארון הקבורה של שלטון החוק. האם זה מה שאנחנו רוצים? הגיע הזמן לומר בקול ברור: די למתקפות, די להכפשות. תנו ליועצת המשפטית לממשלה לעשות את עבודתה נאמנה – למעננו, ולמען עתיד המדינה.