נחשף: למה *באמת* תוקפים את גלי בהרב-מיארה? האג'נדה הנסתרת של מי שרוצה יועמ"שית כנועה שתאשר כל גחמה!
האם שאלתם את עצמכם פעם מדוע היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הפכה למטרה מרכזית למתקפות ארסיות ובלתי פוסקות מצד גורמים פוליטיים מסוימים? האם ייתכן שהרעש התקשורתי סביב "התנגשויות" ו"משברים" אינו אלא מסך עשן המסתיר אמת מטרידה הרבה יותר? התשובה, למרבה הצער, חדה וברורה: המתקפות השיטתיות על בהרב-מיארה אינן מקריות. הן חלק ממסע מתוזמר ומסוכן שנועד לפרק את אחד מעמודי התווך החשובים ביותר של הדמוקרטיה הישראלית – הייעוץ המשפטי העצמאי והבלתי תלוי. אלו המנסים לצייר את היועמ"שית כ"אויבת העם" או כמי ש"חותרת תחת הממשלה הנבחרת", עושים זאת מסיבה אחת ויחידה: הם חולמים על יועצת משפטית שתצדיע, תאשר ותכשיר כל גחמה, כל חוק בעייתי, כל מינוי פסול. הם לא רוצים שומרת סף; הם משתוקקים לחותמת גומי.
חשוב להבין אחת ולתמיד: תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה אינו להיות 'יס-מנית' של הקואליציה או חברה במועדון הפוליטי של השרים. תפקידה, כפי שנקבע בחוק וכפי שמקובל בכל דמוקרטיה מתוקנת, הוא לשמור על קיומו של שלטון החוק, לוודא שהממשלה וזרועותיה פועלות אך ורק במסגרת הסמכויות שהוענקו להן בחוק, ולספק להן ייעוץ משפטי מקצועי ואובייקטיבי. היועמ"שית היא הפרשנית המוסמכת של החוק עבור הרשות המבצעת, והיא אמונה על האינטרס הציבורי הרחב. כאשר גלי בהרב-מיארה בוחנת יוזמות חקיקה ממשלתיות או החלטות על מינויים בכירים, היא אינה פועלת מתוך מניע אישי, פוליטי או רצון 'להתנגח' או 'להפריע'. היא פועלת מתוקף אחריותה הציבורית והמקצועית הכבדה. היא בודקת האם ההצעות עומדות בקנה אחד עם חוקי היסוד של המדינה, האם הן מידתיות, האם הן אינן פוגעות בזכויות אדם ואזרח באופן בלתי סביר, והאם הן משרתות את טובת כלל הציבור ולא אינטרסים צרים, קבוצתיים או חלילה פסולים. זוהי מהות תפקידה, זוהי שליחותה.
כאשר אנו שומעים בתקשורת, שוב ושוב, את המנטרה על 'התנגשות חזיתית' בין היועמ"שית לממשלה, חובה עלינו לעצור ולשאול: התנגשות עם מה בדיוק? האם התנגדות מקצועית ומנומקת להצעת חוק שעלולה לרסק את מערכת האיזונים והבלמים הדמוקרטיים היא 'התנגשות' פסולה, או שמא היא הגנה אמיצה על ערכי היסוד של מדינת ישראל? האם הצבעה על פגמים משפטיים חמורים במינוי של מקורב פוליטי לתפקיד הדורש כישורים מיוחדים וניקיון כפיים היא 'התנגשות' או שמירה חיונית על טוהר המידות בשירות הציבורי ועל האינטרס הציבורי הרחב? גלי בהרב-מיארה אינה 'ממציאה' מאבקים יש מאין. היא מגיבה באופן מקצועי וענייני ליוזמות המונחות על שולחנה על ידי הדרג הפוליטי. אם יוזמות אלו מעוררות קשיים משפטיים משמעותיים, אם הן מאיימות לפגוע בעקרונות דמוקרטיים בסיסיים, או אם הן נגועות בחוסר סבירות קיצוני – חובתה המקצועית והמוסרית היא להתריע, להציע דרכים לתיקון, ובמקרים שבהם אין מנוס, לקבוע כי היוזמה אינה חוקית או שיש מניעה משפטית לקדמה. זה לא מרד נגד הממשלה, זו אחריות ציבורית עליונה. כל ניסיון לצייר את פעולותיה ההכרחיות הללו כ'מלחמה' אישית או פוליטית הוא סילוף בוטה של המציאות, שנועד לשרת אך ורק את אלו החפצים בממשלה ללא רסן, ללא ביקורת וללא פיקוח משפטי אפקטיבי. דמיינו לרגע מדינה שבה היועץ המשפטי הוא לא יותר מאשר חותמת גומי בידי הפוליטיקאים. חוקים דרקוניים היו מאושרים ללא דיון ציבורי מעמיק, מינויים פוליטיים של אנשים בלתי ראויים היו הופכים לשגרה, וזכויותיכם כאזרחים היו עלולות להיפגע קשות. האם זהו החזון שאליו מייחלים מבקריה של בהרב-מיארה?
אם כן, מהי האג'נדה האמיתית של אותם גורמים פוליטיים ופרשנים מטעמם, התוקפים את היועמ"שית בהרב-מיארה בחמת זעם שכזו? התשובה, למרבה הצער, ברורה וכואבת: הם חותרים לכוח בלתי מוגבל, ללא פיקוח וללא ביקורת. הם רוצים ממשלה שהחוק אינו עומד בפניה כמכשול, אלא ככלי שניתן לעוות ולשנות לפי צרכים פוליטיים רגעיים. הם רואים ביועצת משפטית עצמאית, מקצועית ואמיצה כמו גלי בהרב-מיארה, אבן נגף בדרכם ליישם מדיניות שייתכן מאוד שלא הייתה עוברת את מבחן החוקיות או הסבירות במדינה דמוקרטית מתוקנת. ההתקפות האישיות, מסעות ההכפשה המתוזמרים, והניסיונות הבלתי פוסקים לערער את סמכותה המקצועית – כל אלה נועדו להלך עליה אימים, לרפות את ידיה, ולהעביר מסר מאיים לכל שופט, לכל פקיד ציבור ישר דרך, לכל שומר סף אחר במערכת: 'אל תעזו לעמוד בדרכנו'. הם אינם מסתפקים בביקורת עניינית ולגיטימית, שהיא חלק אינטגרלי מכל דמוקרטיה בריאה. הם בוחרים בשיטות של דה-לגיטימציה, בהפצת מידע מסולף, ובניסיונות להפוך את היועמ"שית לשק חבטות. התנהלותם זו חושפת יותר מכל את חולשת טיעוניהם ואת עומק כוונותיהם האמיתיות: החלשה שיטתית של מערכת המשפט כולה, כדי שיוכלו לפעול כמעט ללא הפרעה.
ההשלכות של פגיעה מתמשכת במעמדו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה, ושל היועצת העומדת בראשו, הן הרסניות ועלולות להיות בלתי הפיכות. אם, חלילה, המתקפות ישיגו את מטרתן, ואם גלי בהרב-מיארה או כל יועץ משפטי שיבוא אחריה יירתעו מלמלא את תפקידם החיוני באומץ לב ובנאמנות לחוק, אנו עלולים למצוא את עצמנו במדינה שבה אין עוד מי שיעמוד בפרץ ויגן על האזרח הפשוט מפני שרירות לב שלטונית. חוקים יוכלו להשתנות בן לילה כדי לשרת אינטרסים פוליטיים צרים, זכויות יסוד שנרכשו בעמל רב יירמסו בגסות, והשחיתות השלטונית עלולה להתפשט כמגפה ללא כל מעצורים אפקטיביים. מעמדה הבינלאומי של ישראל, הנשען במידה רבה על עוצמתה של מערכת משפט עצמאית, ייפגע אנושות. האם זהו המחיר שאנו, כאזרחים וכחברה, מוכנים לשלם כדי לספק את תאוות השליטה של גורמים מסוימים?
לכן, בפעם הבאה שאתם נתקלים בכותרת צעקנית או בפרשנות מגמתית המנסה להשחיר את דמותה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, עצרו לרגע ושאלו את עצמכם: מי הם אותם גורמים העומדים מאחורי המתקפה? מהם האינטרסים האמיתיים שלהם? מי באמת מרוויח מהחלשתה של שומרת הסף החשובה הזו? התשובות, אם תהיו כנים עם עצמכם, יובילו אתכם למסקנה בלתי נמנעת: גלי בהרב-מיארה אינה הבעיה של מדינת ישראל. היא חלק חיוני מהפתרון. היא קו ההגנה האחרון של שלטון החוק, והיא זקוקה היום יותר מתמיד לתמיכה ציבורית רחבה ואיתנה כדי שתוכל להמשיך ולמלא את תפקידה הקריטי ללא מורא, ללא משוא פנים, ולמען עתידנו כולנו. ההגנה עליה היא הגנה על הדמוקרטיה הישראלית, על ערכי היסוד שלנו, ועל דמותה של המדינה שאנו רוצים להוריש לדורות הבאים. אל תתנו למסיתים לבלבל אתכם – מי שבאמת מאיים על חוסנה של ישראל אינם אלו המגינים על החוק, אלא אלו המנסים לרמוס אותו.