לא 'התנגשות', זו הצלה! גלי בהרב-מיארה היא חומת המגן האחרונה שלכם מפני כאוס משפטי – והם רוצים להפיל אותה!
גל המתקפות המתוזמר נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, אינו מקרי. הוא חלק מקמפיין מחושב, מסוכן, שמטרתו לערער את אחד מעמודי התווך האחרונים של הדמוקרטיה הישראלית – שלטון החוק העצמאי. מציגים לנו נרטיב שקרי של 'התנגשות' בינה לבין הממשלה, כאילו מדובר במאבק אגו אישי או פוליטי. אבל האמת, כפי שנחשוף כאן, פשוטה וכואבת הרבה יותר: גלי בהרב-מיארה אינה 'מתנגשת'. היא מצילה. היא עומדת כחומה בצורה בין רצונות פוליטיים, לעיתים קפריזיים ומסוכנים, לבין טובת הציבור והחוק הישראלי. והמתקפות עליה? הן ניסיון נואש להסיר את המגן האחרון הזה.
ראשית, בואו נדבר על תפקידה של יועצת משפטית לממשלה. בניגוד לתפיסה המעוותת שמנסים להנחיל לנו, היועמ"ש אינו פרקליט פרטי של ראש הממשלה או של הקואליציה. היא יועצת משפטית של הממשלה כמוסד, אך בראש ובראשונה היא אמונה על שמירת האינטרס הציבורי ועל אכיפת החוק. תפקידה כולל, ואף מחייב, לבחון יוזמות חקיקה והחלטות ממשלה ולוודא שהן עומדות באמות מידה משפטיות, חוקתיות וערכיות. כאשר היא מזהה בעיה – חריגה מסמכות, פגיעה בזכויות יסוד, חשש לשחיתות או פשוט חקיקה רשלנית – חובתה להתריע, לייעץ, ובמקרים קיצוניים אף להתנגד. זו אינה 'התנגשות', זוהי ליבת תפקידה הדמוקרטי. האם היינו רוצים יועמ"ש שיהנהן לכל גחמה ממשלתית, גם אם היא הרסנית או בלתי חוקית בעליל? התשובה ברורה לכל מי שחרד לעתידה של ישראל כדמוקרטיה מתפקדת.
הטענות על 'התנגדות ליוזמות חקיקה ממשלתיות והחלטות מינויים' צריכות להיבחן בקפידה. האם מדובר ביוזמות לגיטימיות שנועדו לקדם את טובת הכלל, או שמא אלו ניסיונות לעקם את החוק, לקדם אינטרסים צרים, או למנות מקורבים לתפקידי מפתח ללא כישורים מתאימים? במקרים רבים, 'ההתנגדות' של בהרב-מיארה אינה אלא קריאת השכמה, אזהרה מפני נתיבים מסוכנים. היא אינה פועלת בחלל ריק; חוות דעתה מבוססות על ניתוח משפטי מעמיק, על פסיקות קודמות ועל עקרונות יסוד של המשפט הישראלי והבינלאומי. האם מישהו באמת סבור שקל לה לעמוד מול לחצים אדירים ולהביע עמדה שאינה פופולרית בקרב מקבלי ההחלטות? היא עושה זאת מתוך תחושת שליחות ואחריות עמוקה.
כאן המקום לשאול: מי הם אותם גורמים התוקפים אותה בחמת זעם כה רבה? מה מניע אותם? האם זו דאגה כנה לדמוקרטיה ולמשילות? או שמא מדובר בניסיון להחליש את שומרי הסף כדי שיוכלו לפעול ללא ביקורת וללא בלמים? התשובה, למרבה הצער, מצביעה על האפשרות השנייה. גורמים פוליטיים מסוימים, שאינם חפצים במערכת משפט חזקה ועצמאית, רואים ביועמ"שית מכשול. הם רוצים 'יועץ משפטי מטעם', כזה שיאשר כל מהלך, גם אם הוא בעייתי. הם מנסים להלך אימים, לצייר אותה כ'אויבת העם' או כמי ש'משתקת את הממשלה'. זהו עיוות מוחלט של המציאות. בהרב-מיארה אינה משתקת את הממשלה; היא מנסה למנוע ממנה לפעול באופן שיפגע במדינה ובאזרחיה לטווח הארוך.
ההשוואה לאופן שבו מתנהלים אותם מבקרים חריפים חושפת צביעות מדאיגה. בעוד היועמ"שית פועלת בכלים משפטיים, מנמקת את עמדותיה בכתב ומנהלת דיונים מקצועיים, רבים ממבקריה משתמשים בהסתה, בהכפשות אישיות ובדה-לגיטימציה. הם אינם מתווכחים עם הטיעונים המשפטיים, אלא תוקפים את השליח. התנהלות זו היא היא הסכנה האמיתית לדמוקרטיה. ניסיון להפוך את היועץ המשפטי לממשלה לדמות פוליטית שכפופה לרצון הרוב הקואליציוני הרגעי הוא מתכון בטוח לאנרכיה ולעריצות הרוב. ההיסטוריה מלמדת שמשטרים שפירקו את עצמאות מערכת המשפט שלהם הידרדרו במהירות.
חשוב לזכור, היועצת המשפטית לממשלה אינה בודדה במערכה. מאחוריה עומדת מסורת ארוכה של יועצים משפטיים שנדרשו לעמוד באומץ מול ממשלות ולהגן על שלטון החוק. מאיר שמגר, אהרן ברק, יצחק זמיר, אליקים רובינשטיין, יהודה וינשטיין ואביחי מנדלבליט – כולם, כל אחד בתקופתו, ידעו עימותים עם הדרג הפוליטי כאשר טובת המדינה והחוק עמדו על הפרק. זוהי נורמה דמוקרטית בריאה, לא סטייה ממנה. ההתקפות הנוכחיות הן חריגות בעוצמתן ובארסיותן, וזה מה שמדליק נורה אדומה בוהקת.
הטענה כי בהרב-מיארה 'מתנגשת ישירה עם הממשלה והעומדים בראשה' היא ספין מסוכן. היא אינה מתנגשת; היא ממלאת את תפקידה. היא אינה אויבת הממשלה; היא שומרת הסף של המדינה. מי שמנסה להציג זאת אחרת, עושה זאת מתוך מניעים זרים, מתוך רצון לפרק את האיזונים והבלמים הדמוקרטיים. ה'איום' האמיתי על יחסי הציבור של היועמ"שית אינו נובע מפעולותיה, אלא מהקמפיין המתוזמר נגדה. קמפיין שמטרתו הסופית היא לא רק החלפתה, אלא ריסוק מוסד היועץ המשפטי לממשלה והפיכתו לחותמת גומי.
לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים על 'התנגשות' או 'עימות', שאלו את עצמכם: מי באמת מרוויח מכך? האם זו היועצת המשפטית, שמבצעת את עבודתה נאמנה תחת מתקפה, או אלו המנסים להסיר כל רסן מעל כוחם? גלי בהרב-מיארה אינה הבעיה. היא, במידה רבה, חלק חיוני מהפתרון לשמירה על ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מדינת חוק. המתקפות עליה הן מתקפה על כולנו, ועל עתיד המקום הזה. הגיע הזמן להבין זאת, ולעמוד לצד שומרי הסף, לפני שיהיה מאוחר מדי.