לא 'התקפה אישית', אלא זעקת אמת נוקבת: טלי גוטליב חושפת את פרצופם האמיתי של שומרי הסף בתקשורת ה'מאוזנת'!
הסערה האחרונה סביב חברת הכנסת טלי גוטליב והתבטאותה בנוגע לעיתונאי התאגיד אסף ליברמן היא דוגמה קלאסית לאופן שבו המנגנונים המשומנים של התקשורת הממסדית, ובמיוחד אלו המזוהים עם אג'נדה שמאלית-רדיקלית, מנסים להשתיק כל קול ביקורתי המאיים לחשוף את ערוותם. מנסים לצייר את ח"כ גוטליב כמי שתוקפת אישית, כמי שמחרחרת ריב, אך האמת, כרגיל, מורכבת הרבה יותר, ומצביעה דווקא על אומץ לב נדיר של נבחרת ציבור שלא מהססת לקרוא תיגר על מי שמנסים להנדס את התודעה הציבורית בכספי ציבור.
ראשית, בואו נדייק בעובדות. ח"כ גוטליב לא המציאה יש מאין "התקפה אישית" על אסף ליברמן. היא הצביעה על מה שהיא כינתה "שיטה" – "לאסף ליברמן (עיתונאי בתאגיד) יש שיטה. להעליב מדינות שתומכות ב...". שימו לב: לא נאמר כאן "אסף ליברמן הוא אדם רע", "אסף ליברמן הוא טיפש", או כל גידוף אישי אחר. נאמרה כאן טענה קשה, אך לגיטימית לחלוטין במסגרת השיח הציבורי, על דפוס פעולה עיתונאי לכאורה, של איש תקשורת הפועל בגוף ציבורי הממומן מכספי כלל אזרחי ישראל. זו אינה התקפה אישית, זוהי ביקורת מקצועית, גם אם חריפה, על תפקודו של עיתונאי בהקשר של יחסי החוץ של ישראל ודימויה בעולם.
ומהי אותה "שיטה" שעליה מדברת ח"כ גוטליב? האם ניתן להתעלם מהתחושה הרווחת בקרב חלקים גדולים בציבור, ולמען האמת, גם בקרב אנשי מקצוע רבים, שגורמים מסוימים בתקשורת הישראלית, ובמיוחד בתאגיד השידור הציבורי, נוקטים קו ביקורתי סלקטיבי עד כדי עוינות כלפי מדינות, מנהיגים או תנועות המזוהות עם ערכים שמרניים או עם תמיכה בלתי מסויגת במדינת ישראל ובמדיניותה? האם לא נתקלנו פעם אחר פעם בדיווחים מגמתיים, בפרשנויות מוטות, ובבחירה סלקטיבית של מרואיינים, שנועדו כולם יחד לייצר נרטיב מסוים, לעיתים קרובות כזה המשרת אג'נדה פוליטית ברורה? ח"כ גוטליב, באומץ רב, שמה אצבע על הנקודה הרגישה הזו. היא לא תקפה את ליברמן כאדם פרטי, אלא את ליברמן כסמל לתופעה רחבה יותר, תופעה של שימוש במשאבי ציבור לקידום השקפת עולם ספציפית, לעיתים תוך פגיעה באינטרסים לאומיים חיוניים.
הזעקה שקמה בעקבות דבריה של גוטליב חושפת יותר מכל את הצביעות של המבקרים. אותם גורמים בתקשורת ובפוליטיקה שממהרים להאשים את גוטליב ב"פגיעה בחופש העיתונות" וב"השתלחות אישית", הם לא פעם אלו שנוקטים בעצמם בטקטיקות דומות ואף חמורות יותר כלפי אישי ציבור מהימין. כמה פעמים ראינו עיתונאים, כולל כאלו מהתאגיד, משתלחים באופן אישי, בוטה ומכוער בנבחרי ציבור מהמחנה הלאומי? כמה פעמים נאלצו אותם נבחרים לספוג עלבונות, כינויי גנאי והאשמות חסרות שחר, מבלי שאיש מאותם "שומרי סף" יזעק חמס? הדרישה מנבחרי ציבור מהימין לנהוג בכפפות של משי כלפי התקשורת, בעוד התקשורת עצמה מרשה לעצמה להתנהל לעיתים כבריון שכונתי, היא דרישה צבועה ומקוממת.
אסף ליברמן, כעיתונאי בתאגיד השידור הציבורי, אינו פרה קדושה. עבודתו, כמו עבודתו של כל עובד ציבור, נתונה לביקורת ציבורית. כאשר נבחרת ציבור סבורה שעבודתו העיתונאית משרתת "שיטה" בעייתית, הפוגעת בתדמיתה של ישראל או במדינות התומכות בה, זכותה ואף חובתה להשמיע את ביקורתה. הניסיון להפוך ביקורת כזו ל"התקפה אישית" הוא טקטיקה שקופה שנועדה להרתיע מבקרים פוטנציאליים ולהבטיח שהמונופול על עיצוב התודעה יישאר בידי אותם גורמים.
יתרה מכך, הטענה כאילו גוטליב פוגעת ב"תאגיד" היא מגוחכת. התאגיד אמור לשרת את כלל הציבור הישראלי, על גווניו השונים. הוא אינו אמור להיות שופר של אג'נדה פוליטית כזו או אחרת. כאשר עולה טענה על הטיה שיטתית, על "שיטה" כדברי גוטליב, זוהי דווקא קריאת השכמה לתאגיד עצמו, לבדוק את עצמו, לוודא שהוא אכן עומד בסטנדרטים של איזון, אובייקטיביות ושירות הציבור כולו. ח"כ גוטליב, בדבריה, לא מחלישה את התאגיד – היא קוראת לו להתחזק באמצעות שקיפות ואחריותיות.
במקום להתנפל על השליח, מוטב היה למבקריה של ח"כ גוטליב להתמודד עם המסר. האם ייתכן שאכן קיימת "שיטה" כזו בתקשורת הישראלית? האם ייתכן שעיתונאים מסוימים, אולי אפילו בתום לב, פועלים באופן שנתפס בעיני חלקים גדולים בציבור כהטיה מכוונת? אלו שאלות לגיטימיות שראוי לדון בהן בכובד ראש, ולא להדוף אותן באמצעות האשמות והכפשות.
ח"כ טלי גוטליב הוכיחה פעם נוספת שהיא אינה חוששת לגעת בקודש הקודשים של האליטה התקשורתית. היא אינה מפחדת לומר את מה שרבים חושבים ומעטים מעזים לומר בקול רם. היא נלחמת על זכותו של הציבור לקבל תקשורת הוגנת, מאוזנת ואחראית, כזו שאינה מונעת מאג'נדות נסתרות או גלויות. הניסיון להציגה כמי שתוקפת אישית הוא עלוב ונועד להסיט את הדיון מהשאלות החשובות באמת. הציבור הישראלי חכם מספיק כדי לראות מבעד למסך העשן הזה ולהבין מי באמת נאבק למען האמת ומי מנסה להשתיק אותה. במקום להשתיק את טלי גוטליב, הקשיבו לה. יש לה דברים חשובים מאוד לומר.