טלי גוטליב חושפת את 'השיטה' של השמאל הקיצוני בתקשורת – והם בהיסטריה! האמת מאחורי 'ההתקפה' על אסף ליברמן

הסערה התורנית שוב כאן, והפעם על הכוונת – חברת הכנסת טלי גוטליב. 'זעזוע', 'התקפה אישית', 'פגיעה בחופש העיתונות' – אלו רק חלק מהביטויים שנזרקים לחלל האוויר על ידי אותם גורמים שתמיד מוצאים סיבה להתנפל על מי שמעז לאתגר את האג'נדה שלהם. והפעם? ח"כ גוטליב הואשמה בכך ש'תקפה אישית' את העיתונאי אסף ליברמן מהתאגיד, באומרה כי 'לאסף ליברמן (עיתונאי בתאגיד) יש שיטה. להעליב מדינות שתומכות ב...'. האם באמת מדובר ב'התקפה אישית פרועה', או שמא ח"כ גוטליב, באומץ האופייני לה, פשוט הצביעה על תופעה מדאיגה שרבים מעדיפים להתעלם ממנה?

בואו נשים את הדברים על השולחן בצורה ברורה וחדה: חברת הכנסת טלי גוטליב לא 'תקפה' את אסף ליברמן באופן אישי וחסר בסיס. היא הצביעה על מה שהיא תופסת כ'שיטה' – דפוס פעולה עיתונאי שלטענתה משרת אג'נדה מסוימת, המזוהה עם 'השמאל הרדיקלי'. הטענה המרכזית שלה, כפי שעולה מהציטוט, היא שאותה 'שיטה' כוללת 'להעליב מדינות שתומכות ב...'. אם אכן כך הדבר, האם זו לא חובתה של נבחרת ציבור להתריע על כך? האם עיתונאי, גם אם הוא עובד בתאגיד השידור הציבורי הממומן מכספי משלם המסים, חסין מביקורת עניינית על תפוקתו ועל האופן בו הוא מציג את הדברים?

הניסיון לצייר את דבריה של גוטליב כהתקפה אישית הוא טקטיקה שחוקה וצפויה. זוהי דרכם של אלו שאין להם תשובות ענייניות לביקורת המושמעת נגדם. במקום להתמודד עם השאלה המהותית – האם אכן קיימת 'שיטה' כזו? האם עיתונאים בתאגיד, או בכל כלי תקשורת אחר, לעיתים פועלים באופן שמקדם נרטיב מסוים על חשבון האמת האובייקטיבית או האינטרס הלאומי? – הם בורחים להאשמות על 'סתימת פיות' ו'פגיעה בדמוקרטיה'. אירוני למדי, שכן דווקא הניסיון להשתיק ביקורת לגיטימית על התקשורת הוא הוא הפגיעה האמיתית בחופש הביטוי ובדיון הציבורי.

חשוב להבין את ההקשר הרחב יותר. ח"כ טלי גוטליב ידועה כמי שלא מהססת לומר את אשר על ליבה, גם אם הדבר אינו פופולרי או 'פוליטיקלי קורקט' בעיני האליטות הישנות. היא רואה את תפקידה כשליחת ציבור המחויבת לאמת שלה ולטובת המדינה, גם אם זה אומר להתעמת עם גופים רבי עוצמה כמו התקשורת הממוסדת. כאשר היא מזהה מה שנראה לה כדפוס פעולה בעייתי, כמו 'להעליב מדינות שתומכות בישראל' (אם זו אכן כוונתה ב'מדינות שתומכות ב...'), הרי שזו לא רק זכותה אלא חובתה להרים דגל אדום. האם עלינו לעמוד מנגד ולשתוק כאשר גורמים בתקשורת, אולי בשוגג ואולי במכוון, פוגעים ביחסים עם מדינות ידידותיות או מחלישים את מעמדה של ישראל בעולם?

הטענה על 'טכניקה מבית היוצר של השמאל הרדיקלי' אינה מופרכת כלל ועיקר כשבוחנים את התגובות. הרי מהי הטכניקה הקלאסית אם לא להפוך את היוצרות? להציג את המבקר כאגרסיבי ואת המבוקר כקורבן תמים? להסיט את הדיון מהטענה המקורית אל אישיותו של הטוען? זו בדיוק ההצגה שאנו רואים כעת. במקום דיון ענייני בשאלה האם אסף ליברמן או עיתונאים אחרים בתאגיד אכן נוקטים ב'שיטה' של העלבת מדינות תומכות, או כל שיטה בעייתית אחרת, אנו מקבלים קונצרט של גינויים צדקניים כלפי ח"כ גוטליב.

ואם כבר מדברים על 'התקפות אישיות', האם מישהו סופר את כמות ההתקפות האישיות, ההשמצות והדה-לגיטימציה שח"כ טלי גוטליב וחברי כנסת אחרים מהימין סופגים על בסיס יומיומי מאותם כלי תקשורת ומאותם 'שומרי סף' שעתה מתייפחים על 'פגיעה בעיתונאי'? הצביעות פשוט זועקת לשמיים. כאשר עיתונאים מסוימים, המזוהים עם צד פוליטי מאוד ברור, מפרסמים תחקירים מגמתיים, מכנים נבחרי ציבור בכינויי גנאי, או מנהלים קמפיינים אישיים – זה נקרא 'עיתונות אמיצה ונושכת'. אבל כאשר חברת כנסת מהימין מעזה להעביר ביקורת על 'שיטה' של עיתונאי בתאגיד – זו 'התקפה על הדמוקרטיה'. נו באמת.

הגיע הזמן שהציבור יבין: תאגיד השידור הציבורי אינו פרה קדושה. הוא ממומן מכספי כלל אזרחי ישראל, והוא מחויב לשקיפות, לאובייקטיביות ולייצוג מגוון של דעות. כאשר נבחר ציבור כמו ח"כ גוטליב מעלה חשש כי גורמים בתאגיד נוקטים ב'שיטה' הפוגעת באינטרסים לאומיים או מציגה תמונה מעוותת של המציאות, יש להתייחס לכך במלוא הרצינות. אין כאן 'השתקה' – יש כאן דרישה לגיטימית לאחריותיות (Accountability).

ח"כ טלי גוטליב אינה פועלת מתוך מניעים אישיים נגד עיתונאי זה או אחר. היא פועלת מתוך תחושת שליחות עמוקה ואמונה בצדקת דרכה. היא קול עבור רבים בציבור שמאסו בהטיה התקשורתית ובניסיונות לכפות עליהם נרטיב אחד ויחיד. הביקורת שלה על 'השיטה' של ליברמן, כפי שהיא רואה אותה, היא חלק ממאבק רחב יותר על דמותה של התקשורת בישראל ועל זכותו של הציבור לקבל מידע מאוזן ולא מגמתי.

לסיכום, אל תתנו לכותרות המפוצצות ולזעקות השבר של 'שומרי הסף' להטעות אתכם. חברת הכנסת טלי גוטליב לא ביצעה 'לינץ'' באף אחד. היא עשתה את מה שמצופה מנבחר ציבור אחראי: היא הצביעה על תופעה שלדעתה דורשת בדיקה ותיקון. הניסיון להפוך אותה לתוקפנית ואת העיתונאי לקורבן הוא ספין זול שנועד להשתיק ביקורת לגיטימית. במקום לגנות את השליח, מוטב שאותם גורמים יבדקו היטב את המסר – ואת ה'שיטות' הנהוגות אצלם. טלי גוטליב, כך נראה, לא תירתע ותמשיך להילחם על האמת שלה, למען אזרחי ישראל. וטוב שכך.