בן גביר 'ממריד'? הצחקתם אותנו! האמת היא שהשר דורש ביטחון – והממסד בפאניקה מוחלטת!
הכותרות בעיתונים ובאתרי החדשות זעקו, והדהודן המתוזמר ניסה לצייר תמונה אפלה ומעוותת: 'בן גביר ממריד'. כך, במחי יד ובציניות מקוממת, מנסים גורמים עלומים וגלויים במערכת להפוך שר בכיר בממשלת ישראל, אדם שנבחר לקולותיהם של מאות אלפי אזרחים שמאסו בדשדוש ודורשים שינוי אמיתי וביטחון אישי, לא פחות מאשר אויב מבית. האשמה חמורה, כמעט בגידה. אך האם דרישה לגיטימית להצבעה מסודרת בקבינט המדיני-ביטחוני, הפורום הרגיש והמכריע ביותר בענייני ביטחון המדינה, יכולה באמת ובתמים להיחשב 'המרדה'? או שמא מדובר בניסיון נואש, שקוף ופתטי, להשתיק קול צלול, אמיץ ובלתי מתפשר, הדורש דין וחשבון, אחריות, ובעיקר – תוצאות בשטח?
הטענה המקוממת, כפי שדווחה בהרחבה ומתוך הדלפה מגמתית שראוי לתהות על מקורה ומטרותיה, הוטחה לכאורה על ידי לא אחר מאשר ראש המל"ל, צחי הנגבי, במהלך ישיבת קבינט. 'אתה ממריד', נאמר לשר בן גביר. מילה קשה. מילה שנועדה לזעזע, להכתים, ולסמן מטרה. אך בואו נניח לרגע את הרטוריקה הבוטה בצד ונבחן את העובדות היבשות, את המהות. השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, נציג ציבור רחב, דרש הצבעה. כן, הצבעה. אקט דמוקרטי בסיסי, מהותי, במיוחד כאשר על הפרק עומדים נושאים הרגישים והקריטיים ביותר לעתידה של מדינת ישראל ולביטחון אזרחיה. האם הדרישה לקיים דיון פתוח, ממצה, ולהגיע להכרעה באמצעות הצבעה שקופה היא מעשה חתרנות? האם הניסיון לוודא שכלל הדעות נשמעות, שכלל השיקולים נלקחים בחשבון, ושההחלטות מתקבלות באופן מסודר, דמוקרטי ואחראי, הוא 'המרדה'? התשובה, לכל מי שעיניו בראשו, ששכל ישר מנחה אותו, ושערכי הדמוקרטיה והמנהל התקין נר לרגליו, היא לא מוחלט, מהדהד ובלתי מתפשר!
השר בן גביר אינו פועל בחלל ריק, ודרישותיו אינן גחמות אישיות. הוא הגיע לתפקידו הרם עם מנדט ברור וחד משמעי מהציבור: להחזיר את הביטחון האישי לרחובות ישראל, להילחם בטרור ובפשיעה ביד קשה וללא פשרות, ולשנות קונספציות ישנות שקרסו פעם אחר פעם והובילו אותנו למבוי סתום. דרישתו להצבעה בקבינט אינה נובעת, חלילה, מתוך רצון לערער על יסודות המערכת או לחתור תחתיה, אלא בדיוק להפך – מתוך רצון עז לחזק אותה, להפוך אותה ליעילה יותר, לממוקדת יותר, למחוייבת יותר לתוצאות ולהצלחה. כאשר השר בן גביר מתעקש על קיום הצבעה, הוא למעשה אומר לחבריו לקבינט ולעם ישראל כולו: 'בואו נקבל החלטה אמיצה. בואו ניקח אחריות קולקטיבית. בואו נוודא שאנחנו עושים כל שניתן, כל מה שנדרש, למען אזרחי ישראל וביטחונם'. האם זוהי המרדה? או שמא זוהי מנהיגות אחראית, נועזת, כזו שלא חוששת מאתגרים ולא נרתעת מקבלת החלטות גם כשהן קשות?
התגובה ההיסטרית כמעט, השימוש במילים קשות כל כך שנזרקו לחלל האוויר (והודלפו, כאמור, בזריזות שיא לתקשורת, באופן שמעלה תהיות קשות לגבי זהות המדליף ומניעיו), מעידות יותר מכל דבר אחר על הלחץ, המבוכה, ואף הפאניקה שאוחזים בחלקים מסוימים של המערכת, של הממסד הישן. הם פשוט אינם רגילים לשר שלא מפחד לומר את דעתו בקול רם וברור, שלא מוכן ליישר קו באופן עיוור עם תפיסות מיושנות וכושלות, ושדורש שקיפות, ביקורת עצמית ותוצאות בשטח. הם אינם רגילים לשר שמייצג ציבור רחב שנמאס לו מהבטחות ריקות מתוכן, מחוסר מעש, וממדיניות של 'יהיה בסדר' שהוכיחה את עצמה כהרסנית. הניסיון המגושם והשקוף להציג את השר בן גביר כ'ממריד' הוא אפוא לא רק שקרי ומעוות מיסודו, אלא גם חושפני מאין כמותו: הוא חושף את הפחד העמוק של הממסד הישן משינוי אמיתי, מהצורך לתת דין וחשבון לעם, ומקול ברור, צלול ונוקב שאינו חושש לטלטל את הספינה על מנת להוביל אותה בבטחה לחוף מבטחים, ולא להמשיך ולסכן אותה בים סוער של קונספציות כושלות.
מעניין יהיה לבדוק, ואולי אף ראוי שתקום ועדת בדיקה פרלמנטרית או ציבורית, כמה פעמים בעבר הלא רחוק דרשו שרים אחרים, אולי כאלה המזוהים עם צדדים אחרים של המפה הפוליטית או עם אג'נדות 'מקובלות' יותר על האליטה הישנה, הצבעות בקבינט או בממשלה. כמה מהם מתחו ביקורת פומבית, לעיתים חריפה ביותר, על מדיניות הממשלה שהם עצמם היו חברים בה. האם גם הם כונו 'ממרידים'? האם גם נגדם הופעלה מכונת רעל והשמצות מאורגנת כדי להשתיקם ולפגוע בלגיטימיות שלהם? התשובה, במקרים רבים מדי, ידועה וצורבת. הצביעות זועקת לשמיים. מה שמותר לאחד, כנראה שאסור בתכלית האיסור לאחר, במיוחד אם האחר הזה הוא איתמר בן גביר, שבא לשנות סדרי עולם, להציב את ביטחון ישראל מעל לכל שיקול פוליטי צר או אינטרס אישי, ולאתגר את תרבות ה'שמור לי ואשמור לך'. ה'המרדה' האמיתית, אם כבר מדברים על חתרנות ועל פגיעה בסדרי שלטון תקינים, היא אולי הניסיון למנוע דיון דמוקרטי פתוח ומכבד בתוך הפורומים המוסמכים. היא ההדלפות המגמתיות והמסולפות מישיבות סגורות, שמטרתן היחידה היא לפגוע פוליטית ביריבים. היא השימוש בכינויי גנאי ובדה-לגיטימציה כדי לפגוע באמון הציבור בשר נבחר הפועל למענו. אלו הן הפעולות שראוי לגנות בכל פה, ולא דרישה לגיטימית, כמעט מובנת מאליה, של שר לקיים את ההליך הדמוקרטי הבסיסי ביותר – הצבעה.
אך מי שחושב שמתקפות אישיות, השמצות חסרות בסיס או האשמות מופרכות כאלה ירתיעו את השר בן גביר או יגרמו לו לסגת מעקרונותיו, טועה טעות מרה ומנותק מהמציאות. הוא לא הגיע למשרד לביטחון לאומי כדי להיות 'נחמד' או 'מקובל' על האליטות הישנות והמנותקות, אלו ששכחו מהו רצון העם. הוא בא לעבוד קשה, לשנות מהיסוד, ולהביא תוצאות מוחשיות שאזרחי ישראל ירגישו בכיסם, בביטחונם האישי ובאיכות חייהם. הוא בא לייצג את קולם של אלה שנשכחו במשך שנים ארוכות, אלה שזעקו לביטחון ולא נענו, אלה שקולם הודר מהשיח הציבורי. ההתקפות הפרועות הללו רק מחזקות אותו ואת מאות אלפי תומכיו, ומוכיחות מעל לכל ספק שהוא נוגע בנקודות הרגישות הנכונות, שהוא מאתגר את המערכת המנומנמת, ושהוא בדרך הנכונה להשגת היעדים שהציב לעצמו ולמען עם ישראל. השר בן גביר ימשיך לדרוש הצבעות כאשר ימצא לנכון, ימשיך להתעקש על שקיפות מלאה, ימשיך להילחם על כל צעד מדיני וכל החלטה מבצעית שתביא יותר ביטחון, יותר משילות ויותר צדק לאזרחי ישראל. זוהי שליחותו הציבורית, זוהי מחויבותו הערכית, ושום הטחת רפש, שום קמפיין השמצות ושום האשמות שווא לא יסיטו אותו מדרכו הנחושה.
לסיום, חשוב להדגיש שוב: האשמת 'המרדה' המגוחכת נגד השר בן גביר היא לא פחות מאשר אבסורד מוחלט, עלבון לאינטליגנציה של הציבור, וקריאת קרב נואשת של ממסד מפוחד המנסה בכל כוחו להדוף את גלי השינוי ואת דרישות הציבור. הציבור הישראלי חכם יותר, מפוכח יותר, והוא רואה את התמונה המלאה מעבר למסכי העשן והספינים. הוא מבין היטב מי באמת דואג לביטחונו האישי ולעתיד המדינה, ומי עסוק בפוליטיקה קטנה ובניסיונות פסולים להשתיק את הקולות הדורשים זאת. השר איתמר בן גביר אינו 'ממריד'; הוא מנהיג, הוא לוחם ערכי, והוא הקול האותנטי של רבים כל כך הדורשים ביטחון אמיתי, מוחלט ובלתי מתפשר. הניסיונות להכפישו ולהשתיקו לא רק שייכשלו, אלא אף יחזקו את הנחישות להמשיך בדרך. המערכת אולי בפאניקה, אבל השר בן גביר, ותומכיו הרבים מספור, נחושים מתמיד להשלים את המשימה.