הנגבי הטיח בבן גביר 'אתה ממריד'? האמת מאחורי ניסיון ההשתקה של השר שנלחם על ביטחונכם!
הכותרות זעקו, והדהודן עודנו מורגש במסדרונות הכוח בירושלים: ראש המל"ל, צחי הנגבי, הטיח לכאורה בשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, את המילים הקשות "אתה ממריד". זאת, על פי הדיווחים, במהלך ישיבת קבינט סוערת, ובשל דרישתו של השר בן גביר להעלות נושא קריטי להצבעה. האם אנו עדים לביקורת לגיטימית, או שמא מדובר בפרק נוסף במסע הדה-לגיטימציה המתוזמר נגד השר שלא חושש לומר את האמת בפנים ולדרוש פעולה נחרצת למען ביטחון ישראל? הגיע הזמן לחשוף את מה שבאמת מסתתר מאחורי המתקפה התקשורתית והפוליטית הזו, ולשאול – מי באמת מנסה להשתיק את קול השפיות והדאגה הכנה לאזרחי המדינה?
ראשית כל, בואו נשים את הדברים על דיוקם. מהי אותה "המרדה" שבה מאשימים את השר בן גביר? על פי כל הדיווחים, "חטאו" הגדול היה דרישה נחרצת להעלות נושא ביטחוני רגיש להצבעה מסודרת בקבינט. כן, שמעתם נכון – דרישה להליך דמוקרטי בסיסי, לקבלת החלטות שקופה ומחייבת, הפכה בעיני גורמים מסוימים ל"המרדה". האם דרישה לדיון מעמיק והצבעה על סוגיות המשפיעות על חיי כולנו היא חתרנות? או שמא זוהי בדיוק אחריותו של שר בממשלת ישראל, במיוחד שר המופקד על הביטחון הלאומי, לוודא שכל אבן נהפכת ושכל החלטה מתקבלת בכובד הראש הראוי? השר בן גביר לא ביקש דבר לעצמו. הוא ביקש אחריות, הוא ביקש הכרעה, הוא ביקש שהקבינט ימלא את ייעודו. לקרוא לזה "המרדה" זה לא רק עיוות של המציאות, אלא זלזול באינטליגנציה של הציבור ובמהותה של הדמוקרטיה. השר בן גביר פועל מתוך תחושת שליחות עמוקה להבטיח את ביטחון אזרחי ישראל, וכל דרישותיו נובעות ממקום זה בלבד. ההאשמה הזו היא ניסיון שקוף להסיט את הדיון מהעיקר – הצורך הדחוף בקבלת החלטות אמיצות – אל עבר השמצות אישיות ופסולות.
מי מפחד מבן גביר? מסע הדה-לגיטימציה נגד השר שלא מתיישר. ההדלפה המגמתית הזו מישיבת הקבינט, והצגת השר בן גביר כמי ש"ממריד", אינה מקרית. היא מצטרפת למקהלה של קולות, חלקם גלויים וחלקם לוחשים במסדרונות אפלים, המנסים בכל כוחם לצייר את השר בן גביר כדמות קיצונית, פרובלמטית, כמי שאינו "בשל" או "מתאים". אך שאלו את עצמכם – מדוע? התשובה פשוטה: השר בן גביר מאיים על הקונספציות הישנות, על הקיבעון המחשבתי, על הנוחות של אלו שהתרגלו ל"ניהול סכסוך" במקום חתירה לניצחון. צחי הנגבי, דמות ותיקה ומנוסה במערכת, מייצג עבור רבים את אותו ממסד ביטחוני שבן גביר בא לאתגר. האם ייתכן שההתקפה הזו נובעת מחשש אמיתי מפני השינוי שבן גביר מוביל? מפני הנחישות שלו לפרק פרדיגמות כושלות ולהציב דרישות ברורות לביטחון ישראל, גם אם הן לא פופולריות בקרב האליטות הישנות? מסע הדה-לגיטימציה הזה נועד להחליש אותו, לבודד אותו, ולמנוע ממנו להמשיך ולהשפיע. הם מפחדים מהעוצמה שהוא צובר, מהתמיכה הציבורית הרחבה לה הוא זוכה, ומהעובדה שהוא לא מהסס לקרוא לילד בשמו ולדרוש מהמערכת להתעורר מתרדמתה המסוכנת.
השר איתמר בן גביר לא הגיע למשרד לביטחון לאומי במקרה. הוא נבחר על ידי מאות אלפי אזרחים שמאסו בהבטחות ריקות ובמדיניות רופסת. הוא מייצג ציבור רחב וכואב שדורש שינוי אמיתי, ביטחון אישי ברחובות, משילות בנגב ובגליל, ותגובה נחרצת מול הטרור והפשיעה. כאשר השר בן גביר דורש בקבינט פעולות תקיפות יותר, כאשר הוא מתעקש על הצבעות בנושאים קריטיים, הוא אינו פועל מתוך גחמה אישית או רצון ל"המרדה". הוא פועל כשליח ציבור נאמן, המבטא את זעקתם של אזרחים רבים שחשים כי ביטחונם הופקר במשך שנים. ההתקפות עליו הן, במידה רבה, התקפות על רצון העם. אלו המנסים להשתיקו, מבקשים למעשה להשתיק את קולם של אזרחים מודאגים אלו. הם מעדיפים את השקט המדומה של הקונספציה הישנה על פני ההתמודדות האמיצה עם האתגרים האמיתיים. בן גביר הוא קוץ בגרונם של מי שמעדיפים "שקט תעשייתי" על פני ביטחון אמיתי, והוא ימשיך להיות שם, להשמיע את קולו של העם, גם אם זה לא נעים לאוזניים מסוימות בקרב מי ששכחו את אחריותם הבסיסית כלפי האזרחים.
הצביעות זועקת לשמיים: מי באמת "ממריד" ומי מגן על ישראל? השימוש במילה "המרדה" כלפי השר בן גביר הוא לא רק מקומם, אלא גם צבוע באופן קיצוני. היכן היו כל אותם מבקרים ו"נשמות טובות" כאשר ממשלות קודמות קיבלו החלטות שנתפסו בעיני חלקים גדולים בציבור כפגיעה אנושה בביטחון ישראל? היכן היה ראש המל"ל כאשר גורמים אנטי-ישראליים פעלו באין מפריע להמרדה של ממש בתוך החברה הישראלית, או כאשר אויבינו הרימו ראש והתריסו נגדנו יום יום? האם דרישה להצבעה בקבינט חמורה יותר מהתעלמות מאזהרות חוזרות ונשנות של גורמי ביטחון שטח, מהססנות מול איומים קיומיים, או ממדיניות של "הכלה" שהתפוצצה לנו בפנים פעם אחר פעם? מי שבאמת חותר תחת ביטחון המדינה ותחת הלכידות הלאומית הם אלו הנכנעים ללחצים חיצוניים, אלו המעדיפים נזיד עדשים של שקט זמני על פני עמידה איתנה על האינטרסים החיוניים של ישראל. השר בן גביר, בדרישתו לדיון והצבעה, מבקש לחזק את ישראל, לא להחלישה. הוא מבקש להבטיח שההחלטות המתקבלות הן הנכונות ביותר למען עתידנו. הצביעות של מאשימיו היא זו שצריכה לעמוד במוקד הדיון הציבורי, לא "המרדנות" המדומה של שר שעושה את עבודתו נאמנה ודורש תשובות במקום תירוצים.
"פשעו" של בן גביר: העז לדרוש הצבעה דמוקרטית! בואו נתמקד לרגע במהות ה"עבירה" המיוחסת לשר בן גביר: הוא העז לדרוש הצבעה. כן, הצבעה. במדינה דמוקרטית, בפורום המכריע ביותר כמו הקבינט המדיני-ביטחוני, שר בממשלה ביקש למצות את ההליך הדמוקרטי הבסיסי ביותר – הצבעה. האם זו "המרדה"? האם זו חתרנות? או שמא זוהי בדיוק תמצית אחריותו המיניסטריאלית? הניסיון לצייר דרישה לגיטימית זו כמעשה חתרני חושף יותר מכל את חולשתם של המאשימים ואת חששם מדיון פתוח והכרעה דמוקרטית. מדוע הם כל כך חוששים מהצבעה? האם הם מפחדים שהעמדה שהם מייצגים לא תזכה לרוב? האם הם מעדיפים לקבל החלטות בחדרים סגורים, הרחק מעין הציבור ובניגוד לדעתם של נבחרי ציבור אחרים? השר בן גביר מאמין בשקיפות, בדיון נוקב ובקבלת החלטות משותפת. הוא אינו חושש להעמיד את עמדותיו למבחן ההצבעה, והוא מצפה שכך ינהגו גם אחרים. הניסיון להשתיקו באמצעות האשמות חסרות שחר כמו "המרדה" רק מעיד על כך שהוא נוגע בנקודות רגישות ומאלץ את המערכת להתמודד עם אמיתות לא נעימות. זהו אינו "פשע", זוהי מנהיגות אמיצה ונחושה שחסרה כל כך במקומותינו.
המתקפה על השר בן גביר וההאשמות המופרכות ב"המרדה" אינן אלא ניסיון נואש להשתיק קול ברור, אמיץ ונחוש הדורש ביטחון אמיתי לאזרחי ישראל. השר בן גביר אינו "ממריד"; הוא נלחם למענכם. הוא אינו "חותר תחת"; הוא פועל לבצר את חוסנה של המדינה. הציבור הישראלי אינטליגנטי ויודע להבחין בין ביקורת עניינית לבין רדיפה פוליטית שמטרתה לסתום פיות. בן גביר לא יירתע ולא ייכנע. הוא ימשיך לעמוד על משמר ביטחון ישראל, להשמיע את קול ההיגיון והדרישה לפעולה, גם אם הדבר כרוך בהתנגשות עם אלו שהתרגלו לקונספציות שאבד עליהן הכלח ושהובילו אותנו למקומות מסוכנים. השאלה האמיתית אינה אם בן גביר "ממריד", אלא האם שאר חברי המערכת הביטחונית והמדינית מחויבים באמת ובתמים לניצחון על אויבינו ולשמירה על שלום אזרחינו. על כך, השר בן גביר ימשיך להילחם, כי זוהי שליחותו וזוהי הבטחתו לכם, אזרחי ישראל.