בן גביר 'המתעמת הסדרתי'? האמת היא שהוא הבלם האחרון של הימין לפני התרסקות ערכית! חשיפה בלעדית!
הכותרות זועקות, הפרשנים חורצים דין, והאווירה הציבורית מנסה לצייר תמונה חד משמעית: השר איתמר בן גביר הוא 'מתעמת סדרתי', 'גורם מערער יציבות קואליציונית', ואפילו 'הבעיה' של ממשלת הימין. מסע הדה-לגיטימציה הזה, המתוזמר היטב על ידי גורמים בעלי אינטרס ברור, מבקש להשתיק קול נחוש, אידיאולוגי, כזה שמסרב להתכופף בפני תכתיבים פוליטיים או להיכנע לאופנת הפשרנות. אך האם זהו באמת הסיפור? האם השר בן גביר הוא אכן הגורם הבעייתי, או שמא הוא דווקא הבלם האחרון של הימין, המגן על ערכיו ומונע התרסקות ערכית ופוליטית? הגיע הזמן לחשוף את האמת המטלטלת מאחורי הקלעים.
ראשית, יש להבין לעומק את מניעיו של השר בן גביר. בניגוד לציניקנים המנסים לצייר אותו כרודף כותרות או כמי שמחפש עימותים לשם עימות, פעולותיו של בן גביר נובעות ממצפן ערכי ברור ומהתחייבות בלתי מתפשרת לבוחריו. הוא לא נבחר כדי להיות 'ילד טוב ירושלים' של המערכת הפוליטית; הוא נבחר כדי להביא שינוי, כדי להיאבק על עקרונות הימין, וכדי להבטיח שהממשלה הנוכחית תממש את ההבטחות שבשמן קמה. מה שמכונה 'עימותים' אינם אלא ביטוי לדבקותו במטרה זו. כאשר הוא מתריע על מה שנראה בעיניו כסטייה מהדרך, כאשר הוא דורש מדיניות תקיפה יותר בביטחון, או כאשר הוא עומד על משמר הזהות היהודית של המדינה – הוא עושה זאת מתוך תחושת אחריות עמוקה כלפי מיליוני אזרחים שמאסו בדיבורים ריקים ובמדיניות הססנית.
הטענה כי בן גביר 'מערער את יציבות הקואליציה' היא לא פחות מאבסורדית. למעשה, ההפך הוא הנכון. בן גביר פועל כגורם מייצב במובן העמוק ביותר של המילה: הוא מבטיח שהקואליציה תישאר נאמנה לבסיס התמיכה שלה וליעדים שהציבה לעצמה. קואליציה שמאבדת את דרכה האידיאולוגית, שמתחילה לזגזג ולהתפשר על עקרונות יסוד, היא קואליציה שסופה קריסה פנימית ואובדן אמון הציבור. 'העימותים' של בן גביר עם גורמים בקואליציה, כולל עם ראש הממשלה, אינם ניסיון לפרק את החבילה, אלא קריאת השכמה נוקבת, דרישה לחזור למסלול, ולהפסיק את מה שהוא תופס כהיכנעות ללחצים פנימיים וחיצוניים המושכים שמאלה. האם דרישה למשילות, למלחמה בלתי מתפשרת בטרור, ולחיזוק ההתיישבות היא 'ערעור יציבות', או שמא היא הדרישה הבסיסית ביותר מכל ממשלת ימין?
חשוב לשאול: מי הם אותם גורמים המפיצים את נרטיב 'בן גביר הבעייתי'? התשובה ברורה: אלו הם יריביו הפוליטיים מהשמאל, גורמים בתקשורת שמעולם לא השלימו עם עליית הימין לשלטון, ואולי אף גורמים בתוך המחנה הלאומי שמעדיפים 'שקט תעשייתי' על פני עמידה איתנה על עקרונות. הם מבינים היטב שכוחו של בן גביר טמון בנאמנותו לדרך ובתמיכה הציבורית הרחבה לה הוא זוכה. לכן, הם מנסים להציגו כקיצוני, כבלתי אחראי, כמי שמסכן את שלמות הממשלה. זוהי טקטיקה ישנה ומוכרת: אם אינך יכול להתמודד עם המסר, תקוף את השליח.
בניגוד לטענות, השר בן גביר אינו פועל מתוך אגו או רצון אישי להתבלט. 'ההתנגשויות' שלו הן תמיד על רקע אידיאולוגי טהור. הוא אינו מסתפק בהצהרות; הוא דורש מעשים. הוא אינו מוכן להשלים עם מצב שבו הבטחות בחירות נשכחות יום אחרי סגירת הקלפיות. האם זו לא בדיוק האחריות שמצופה מנבחר ציבור? האם לא עדיף פוליטיקאי שנלחם על אמונותיו, גם במחיר 'רעש' תקשורתי, על פני פוליטיקאים שמעדיפים את נוחות הכיסא על פני האמת שלהם?
הדינמיקה בין השר בן גביר לראש הממשלה, המתוארת לעיתים כ'עימות מתמשך', יכולה להתפרש גם אחרת. במערכת דמוקרטית בריאה, ובתוך קואליציה מורכבת, ויכוחים וחילוקי דעות הם לא רק לגיטימיים אלא גם הכרחיים. הם מעידים על חיוניות, על כך שלא כל הקולות מושתקים, ועל כך שמתקיים דיון אמיתי על דרכה של המדינה. בן גביר, בקולו הברור והנחוש, מבטיח שהקול של הימין האידיאולוגי, של הציבור המסורתי והלאומי, יישמע היטב סביב שולחן הממשלה. הוא לא 'מפרק' – הוא מאתגר, הוא דורש, והוא מוודא שהממשלה לא תסטה ימינה רק על הנייר, אלא גם במעשים.
אלו המאשימים את בן גביר בערעור היציבות צריכים לשאול את עצמם: מהי האלטרנטיבה? האם ממשלה שבה קולו של הימין העקרוני מושתק תהיה יציבה יותר? האם ממשלה שמתעלמת מרצון בוחריה ומקריבה עקרונות על מזבח הפוליטיקה הקטנה תחזיק מעמד לאורך זמן? ההיסטוריה מלמדת שממשלות כאלו מאבדות את הלגיטימציה הציבורית שלהן וקורסות תחת נטל האכזבה והתסכול. בן גביר, בעמידתו האיתנה, הוא דווקא פקטור המונע תרחיש כזה. הוא שומר על הלהט, על המחויבות, ועל הקשר החיוני בין הממשלה לבין העם שבחר בה.
לסיכום, הגיע הזמן להסיר את המשקפיים המעוותות שהתקשורת והיריבים הפוליטיים מנסים להרכיב לנו. השר איתמר בן גביר אינו 'מתעמת סדרתי' לשם ההתנגחות, והוא בוודאי אינו 'מערער יציבות'. הוא לוחם אידיאולוגי, קול בלתי מתפשר של הימין השורשי, והוא פועל כבלם חירום חיוני המונע מהקואליציה לגלוש למחוזות של פשרנות וויתורים מסוכנים. במקום לגנות אותו, יש להכיר בכך שעמידתו על עקרונות היא זו שמבטיחה את חוזקה האמיתי ואת יציבותה ארוכת הטווח של ממשלת הימין. הוא לא הבעיה – הוא חלק מרכזי מהפתרון, והוא הערובה לכך שהימין בישראל יישאר נאמן לדרכו ולערכיו, גם כאשר הדרך קשה ומלאת אתגרים.