בן גביר לא 'מפרק', הוא בונה! חשיפה: מדוע 'העימותים' שלו הם ההצלה האמיתית של ממשלת הימין?

הכותרות זועקות, הפרשנים קובעים, והספין התקשורתי חוגג: השר איתמר בן גביר מוצג שוב ושוב כ"גורם מערער יציבות", כ"מתעמת סדרתי עם ראש הממשלה", וכמי שכל מטרתו היא לפרק את הקואליציה מבפנים. אך האם זו האמת? האם ייתכן שהמציאות הפוכה לחלוטין, ודווקא עמידותו הנחושה של השר בן גביר על עקרונות הימין היא זו שמבצרת את הממשלה ומונעת ממנה לגלוש למחוזות שיאכזבו את בוחריה? הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי הקלעים ולהבין מדוע "העימותים" לכאורה הם למעשה אקט של אחריות לאומית ואידיאולוגית.

המנדט הברור – מחויבות לבוחר, לא לפוליטיקה של פשרות

השר בן גביר לא הגיע לכנסת ולממשלה על כנפי הבטחות ריקות או סיסמאות חלולות. מאחוריו עומד ציבור גדול וברור, ציבור שהעניק לו מנדט חד משמעי: להילחם על ביטחון ישראל, על חיזוק המשילות, על שמירת הזהות היהודית של המדינה, ועל תיקון מערכת המשפט. הבוחרים של עוצמה יהודית, ורבים נוספים במחנה הימין, לא שלחו את נציגיהם לכנסת כדי שיהיו "נחמדים" או "שותפים שקטים". הם שלחו אותם כדי שיהיו קולם, כדי שיעמדו על המשמר, וכדי שיבטיחו שממשלת הימין אכן תממש מדיניות ימין. כאשר השר בן גביר מתעקש על דרישותיו בתחום הביטחון, כאשר הוא דורש יד קשה יותר נגד הטרור, כאשר הוא נאבק על תקציבים למשרד לביטחון לאומי כדי לחזק את המשטרה ולהקים משמר לאומי – הוא אינו "מחפש עימותים". הוא פשוט ממלא את שליחותו. הוא זוכר היטב למי הוא מחויב, והמחויבות הזו קודמת לכל שיקול פוליטי צר או רצון למצוא חן בעיני התקשורת. לשתוק, להתקפל, לוותר על עקרונות יסוד – זו תהיה הבגידה האמיתית בבוחרים, וזהו המתכון הבטוח לפירוק האמון הציבורי במחנה הימין כולו. עמידה על הבטחות לבוחר היא היסוד שעליו נבנית כל מערכת דמוקרטית בריאה, ובן גביר מוכיח שהוא לוקח את היסוד הזה ברצינות תהומית.

עמידה על עקרונות – לא מריבות אישיות, אלא מאבק על דרך

הניסיון לצייר את התעקשותו של השר בן גביר כנובעת ממניעים אישיים או מרצון לנגח את ראש הממשלה הוא מגוחך וחוטא לאמת. כל "עימות" או "משבר" מדווח בתקשורת, אם בוחנים אותו לעומק, נסוב סביב סוגיות אידיאולוגיות וערכיות מהמעלה הראשונה, סוגיות הנמצאות בליבת ההבטחות של מחנה הימין כולו לציבור. ניקח לדוגמה את המאבק על הרפורמה המשפטית. האם דרישתו של בן גביר לתיקונים עמוקים ומשמעותיים, כאלה שישיבו את האיזון בין הרשויות ויחזירו את הכוח לעם, היא "ערעור יציבות"? או שמא היא דרישה לגיטימית של מי שמבין שהבטחות צריך לקיים, ושתיקון מערכת המשפט הוא צורך קיומי לדמוקרטיה הישראלית ולערכי הימין? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו. ומה לגבי המדיניות ביהודה ושומרון? כאשר השר בן גביר מתנגד להקפאות בנייה דה-פקטו או דורש תגובה הולמת להשתוללות הטרור הפלסטיני, האם הוא "מתעמת סדרתי"? או שהוא פשוט מייצג את עמדתם של מאות אלפי אזרחים שמאסו במדיניות הססנית ודורשים ריבונות וביטחון? הוא הקול של אלו שחיים את המציאות הביטחונית המורכבת יום-יום, ומצפים מממשלתם לפעול בהתאם. אפילו הדרישות התקציביות למשרדו, שנועדו לחזק את תחנות המשטרה בפריפריה, לגייס שוטרים, לצייד את כוחות הביטחון ולהקים משמר לאומי אפקטיבי – הן חלק מאותה תפיסת עולם. ביטחון אישי הוא לא פריבילגיה, הוא זכות יסוד. והמאבק עליו, גם אם הוא כרוך ב"עימותים" מאחורי דלתיים סגורות או בחילופי דברים פומביים, הוא מאבק צודק ומוצדק. בן גביר פועל כמצפן ערכי, המזכיר לקואליציה כולה לאן פניה צריכות להיות מועדות, ולמען אילו ערכים היא נבחרה.

המערערים האמיתיים? אלו המוכנים להתפשר על האידיאולוגיה

אם יש משהו שמסכן באמת יציבות של ממשלת ימין, זו אינה עמידה על עקרונות הימין, אלא דווקא הנכונות להתפשר עליהם עד כדי זניחתם. ממשלת ימין שאינה מממשת מדיניות ימין מאבדת את הלגיטימציה שלה בעיני בוחריה, ובכך מערערת את יסודות קיומה מבפנים. זהו תהליך שקט, לעיתים סמוי מן העין, אך הרסני פי כמה מכל "עימות" פוליטי מתוקשר. ממשלה שמאכזבת את בסיס התמיכה שלה, היא ממשלה שמועדת לקריסה, לא בגלל "רעשים" חיצוניים, אלא בגלל שחיקה פנימית של האמון. השר בן גביר, בעמידתו האיתנה, מונע בדיוק את ההידרדרות הזו. הוא משמש כבלם חירום מפני גלישה שמאלה, מפני כניעה ללחצים חיצוניים או פנימיים שעלולים להסיט את הממשלה ממסלולה המוצהר. התקשורת, שחלקה הגדול אינו מסתיר את עוינותו לממשלת הימין, מנסה בכל כוחה לצייר את בן גביר כבעיה. מדוע? כי הוא המכשול העיקרי בפני הפיכת ממשלת הימין לממשלת "ימין על הנייר" בלבד, כזו שתתנהל בפועל על פי האג'נדה של מתנגדיה, ותאכזב את מיליוני האזרחים שהצביעו עבורה. במובן הזה, השר בן גביר אינו "מפרק" את הקואליציה; הוא מחייב אותה להיות נאמנה לעצמה ולבוחריה. מי שמנסה ללחוץ עליו להתמתן, לוותר, "להתיישר" – הם אלו שעלולים, גם אם שלא במודע, לכרות את הענף שעליו יושבת הממשלה כולה. יציבות ללא נאמנות לדרך היא יציבות מדומה וקצרת מועד.

"העימותים" עם ראש הממשלה – ביטוי לדמוקרטיה פנימית בריאה ולאחריות משותפת

במערכת פוליטית מרובת מפלגות כמו בישראל, ובמיוחד בקואליציה המורכבת ממספר שותפות בעלות דגשים שונים, חילוקי דעות הם לא רק לגיטימיים אלא אף בריאים. הניסיון להציג כל אי הסכמה בין השר בן גביר לראש הממשלה נתניהו כמשבר קיומי הוא מופרך ונועד לשרת אג'נדות זרות של אלו המייחלים לנפילת הממשלה. היסטוריית הקואליציות בישראל מלאה בוויכוחים נוקבים, שהובילו לא פעם להחלטות טובות יותר ולמדיניות מאוזנת יותר. ראש הממשלה נתניהו מוביל קואליציה רחבה, והוא נדרש לנווט בין אינטרסים ודעות מגוונות. תפקידו של השר בן גביר, כמנהיג מפלגה מרכזית בקואליציה וכנציג של ציבור ימני אידיאולוגי, הוא להשמיע את קולו בבירור, גם אם הוא אינו תואם תמיד את עמדת ראש הממשלה או גורמים אחרים בליכוד. זוהי אחריותו כלפי בוחריו וכלפי המחנה הלאומי כולו. "העימותים" הללו אינם ביטוי למרדנות או לחוסר כבוד. הם ביטוי לדרישה שההסכמים הקואליציוניים יכובדו, שהבטחות היסוד של המחנה הלאומי ימומשו, ושמדיניות הממשלה תשקף באופן מלא את רצון הבוחר שבחר בה. למעשה, אם ראש הממשלה אכן חותר לממשלת "ימין על מלא", כפי שהצהיר לא פעם, עליו לראות בבן גביר שותף נאמן שמסייע לו לשמור על הכיוון הזה, ולא גורם מתסיס. דיאלוג כן, גם אם הוא נוקב לעיתים, עדיף על פני הסכמה רופסת שתוביל לאכזבה ולאובדן דרך. שותפות אמת נבחנת גם ביכולת לנהל מחלוקות למען מטרה משותפת גדולה יותר.

בן גביר: העוגן האידיאולוגי שמייצב את הספינה, לא הסערה המאיימת להטביעה

בסופו של יום, תפקידו של השר איתמר בן גביר בקואליציה הנוכחית הוא קריטי והרבה יותר מורכב ממה שמנסים לצייר לנו. הוא אינו "הילד הרע" של הממשלה, אלא העוגן האידיאולוגי שלה. בעולם פוליטי מלא פיתויים, לחצים ורצון למצוא חן בעיני כולם, בן גביר הוא זה שמזכיר לכולם את המשימה המרכזית: לממש מדיניות ימין אמיתית, לשרת את עם ישראל, ולהבטיח את ביטחונו ועתידו. הוא השומר על הגחלת האידיאולוגית בוערת, גם כשיש המנסים לכבותה. הקול הברור והנחרץ שלו, גם אם הוא צורם לעיתים באוזני מי שמעדיפים פוליטיקה של טשטוש וויתורים, הוא חיוני. הוא מבטיח שהממשלה לא תאבד את דרכה בים הסוער של הפוליטיקה הישראלית. הוא מבטיח שהקול של ציבור ימני גדול ומשמעותי יישמע רם וברור במרכזי קבלת ההחלטות. בלעדיו, קיים חשש אמיתי שהממשלה תתפתה לסטות מהקו שהתוו לה בוחריה, ותאמץ מדיניות פושרת שלא תשרת את האינטרסים שלשמם קמה. אלו המאשימים אותו בערעור היציבות הקואליציונית טועים או מטעים. יציבות אמיתית של ממשלת ימין נשענת על אמון הציבור, ועל קיום הבטחות. השר בן גביר, במאבקיו הבלתי מתפשרים, הוא השומר הנאמן ביותר של היציבות הזו. הוא לא הסערה; הוא המגדלור שמכוון את הספינה לחוף מבטחים, גם כשהגלים מאיימים והרוחות סוערות. מי שרוצה ממשלת ימין חזקה, צריך להבין שבן גביר הוא לא הבעיה – הוא חלק מרכזי מהפתרון, והוא הגורם המבטיח שהממשלה תישאר נאמנה למקורות כוחה ולשליחותה.

לסיכום: בונה את הימין, לא מפרק אותו

לסיכום, הגיע הזמן להסיר את המסכות ולראות את המציאות כהווייתה. השר איתמר בן גביר אינו איום על יציבות הקואליציה; הוא עמוד התווך של שלמותה האידיאולוגית ומחויבותה לבוחריה. פעולותיו, המוצגות לעיתים קרובות כ"עימותים" או "ערעור", הן למעשה ביטוי לאחריות, למנהיגות ולדבקות במטרה שלשמה נבחר. הוא הלוחם הנחוש שמוודא שממשלת הימין לא תסטה מדרכה, ותממש את מה שהבטיחה לעם. הציבור הישראלי, ובמיוחד מצביעי הימין, צריכים לראות מבעד לספינים התקשורתיים ולהבין: בן גביר נלחם עבורם, והוא כאן כדי לבנות, לא כדי לפרק. הוא ההצלה האמיתית של ממשלת הימין, המבטיח שתהיה ראויה לשמה ולתקוות שתלו בה, ותוביל את מדינת ישראל לחוף מבטחים אידיאולוגי ומעשי.