בן גביר 'מערער היציבות'? הצחקתם אותנו! כך הוא דווקא מציל את ממשלת הימין מקריסה פנימית ומבצר את שלטונה!

הכותרות זועקות, הפרשנים קובעים, והאווירה הציבורית מנסה לצייר תמונה חד משמעית: השר איתמר בן גביר הוא "גורם מערער יציבות", "מתעמת סדרתי", כמעט "מפרק הקואליציה" בהתגלמותו. נדמה לעיתים כאילו כל ציוץ שלו, כל דרישה, כל עמידה על עקרונות הם מסמר נוסף בארון הקבורה של ממשלת הימין. אבל מה אם נאמר לכם שהתמונה הזו לא רק שקרית, אלא הפוכה לחלוטין מהמציאות? מה אם נגלה לכם שאותם "עימותים" ו"ערעורים" לכאורה הם למעשה מנגנון ההגנה החיוני ביותר של הקואליציה הנוכחית, המגן עליה מפני קריסה פנימית, סחף מסוכן ואיבוד דרכה האידיאולוגית? הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי הקלעים: בן גביר אינו הבעיה – הוא חלק מרכזי מהפתרון לשמירת ממשלת ימין חזקה, יציבה ונאמנה לערכיה.

קולו של הבוחר ועקרונות ברזל: מדוע בן גביר פועל כפי שהוא פועל?

כדי להבין את פעולותיו של השר בן גביר, חייבים קודם כל להבין מאיפה הוא בא. הוא אינו פוליטיקאי של פשרות אינסופיות או של כיפופי ידיים לשם השקט התעשייתי. בן גביר הוא נציג ציבור שנבחר על בסיס הבטחות ברורות וקו אידיאולוגי חד משמעי: חיזוק הביטחון האישי, משילות, שמירה על הזהות היהודית של המדינה והתיישבות בארץ ישראל. "העימותים" שלו עם ראש הממשלה או גורמים אחרים בקואליציה אינם נובעים מגחמות אישיות או מרצון לערער. הם נובעים ממחויבות עמוקה לבוחריו ולעקרונות שבשמם נבחר. כאשר הוא מרגיש שהממשלה סוטה מהקו שהתוותה, שהוא רואה זחילה מסוכנת לעבר פשרות שירחיקו את הממשלה מבסיס תומכיה, הוא לא יכול לשתוק. הוא חייב להשמיע קול, לדרוש, לעמוד על שלו. זהו תפקידו, זוהי שליחותו. האם היינו מעדיפים שר ששותק ונותן לממשלת ימין לאבד את דרכה ולבגוד בבוחריה? התשובה ברורה כשמש.

מאבק על המהות, לא על הכיסא: החזקת הקו האדום של הימין

הבה נדייק: בן גביר אינו מאיים בפירוק הממשלה בכל שני וחמישי כפי שמנסים לצייר. הוא מציב קווים אדומים ברורים. הוא דורש שההסכמים הקואליציוניים יכובדו במלואם, שהמדיניות שעליה הוסכם תיושם בשטח, ולא תישאר אות מתה על הנייר. כאשר הוא מתעמת, זה כמעט תמיד סביב סוגיות ליבה הרות גורל לעתיד המדינה: המאבק חסר הפשרות בטרור, ההתמודדות הנחושה עם הפשיעה הגואה בחברה הערבית, חיזוק ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, או שמירה עיקשת על ריבונות ישראל בכל חלקי המולדת. הוא אינו מחפש כותרות לשם הכותרות, אלא נאבק על מהות קיומה של ממשלת ימין אמיתית, כזו שמגשימה את חזון בוחריה.

חשוב להבין: בן גביר מבין היטב את חשיבותה הקריטית של הקואליציה הנוכחית. הוא יודע שהאלטרנטיבה – עליית ממשלת שמאל קיצונית או כאוס פוליטי מתמשך – הרסנית לישראל ולערכי הימין. לכן, מאבקיו הם פנימיים, בתוך המסגרת הקואליציונית, במטרה לחזק אותה מבפנים, להבטיח שהיא תספק את הסחורה לבוחריה ולא תסטה מהדרך. הוא לא הראשון ולא האחרון שמתעמת עם ראש ממשלה מכהן בתוך קואליציה. ההיסטוריה הפוליטית של ישראל מלאה במקרים כאלה, ולעיתים קרובות דווקא אותם "מורדים" עקרוניים היו אלה שהבטיחו שהממשלה תישאר נאמנה למקורותיה ולמצעה.

סכנת הסחף והפשרנות: מה היה קורה אילו בן גביר היה שותק?

דמיינו לרגע תרחיש שבו בן גביר מוותר, שותק, "מתיישר" עם כל דרישה או פשרה, גם כאלו שמנוגדות באופן חזיתי לעקרונות הימין. מה היינו מקבלים? האם ממשלת ימין חזקה ויציבה יותר? ספק גדול מאוד. סביר יותר להניח שהיינו רואים ממשלה שנכנעת ביתר קלות ללחצים חיצוניים ופנימיים, ממשלה שמתרחקת בהדרגה מהבטחותיה לבוחר, ממשלה שמאבדת את הנשמה היתרה שלה והופכת לעוד ממשלת מרכז חיוורת.

הלחץ שמפעיל בן גביר הוא לעיתים הבלם היחיד שמונע סחף מסוכן שמאלה. הוא מאלץ את מקבלי ההחלטות לחשוב פעמיים ושלוש לפני שהם מוותרים על עקרונות יסוד של הימין, לפני שהם נכנעים לתכתיבים זרים או לפופוליזם זול. הוא מזכיר לכולם, כולל לראש הממשלה, מדוע הממשלה הזו קמה ומה מצופה ממנה. בלעדיו, קיים חשש אמיתי ומוחשי שהממשלה הייתה הופכת להיות "ימין על הנייר" בלבד, מנותקת מהשטח ומהעם שבחר בה. האם זו היציבות שאנו מייחלים לה? יציבות של ויתורים, כניעה ואובדן דרך? ברור שלא.

דיון פנימי נוקב הוא סימן לחיוניות, לא לגסיסה קואליציונית

בכל מערכת יחסים בריאה, ובמיוחד בקואליציה מורכבת המורכבת ממפלגות שונות עם דגשים שונים, ויכוחים ואי הסכמות הם דבר טבעי, לגיטימי ואף רצוי. הם מעידים על חיוניות, על אכפתיות, על רצון כן לשפר ולדייק. מה שמנסים גורמים אינטרסנטיים לצייר כ"ערעור יציבות" מצד בן גביר הוא לעיתים קרובות פשוט דיון פנימי נוקב, ויכוח אידיאולוגי לגיטימי על הדרך הנכונה.

האם עדיף ששרים ישבו בשקט ויצביעו כרובוטים גם כשהם חושבים שהממשלה טועה בגדול ומפקירה את ערכי היסוד שלשמם נבחרה? האם זו דמוקרטיה בריאה או דיקטטורה של דעה אחת? בן גביר מביא לשולחן הממשלה קול אחר, קול תקיף, קול שלא תמיד נעים לשמוע באוזני הפקידות או הפרשנים, אבל קול חיוני מאין כמותו. ההתעקשות שלו על עקרונות היא לא ניסיון לפרק, אלא ניסיון לבנות ממשלה טובה יותר, חזקה יותר, ימנית יותר. מי שמנסה להשתיק את הקול הזה, הוא זה שמסכן את יציבות הקואליציה לטווח הארוך, כי הוא מונע ממנה את היכולת לתקן את עצמה ולהתאים את עצמה לרצון הבוחר.

הפרדוקס המדהים: ה'בעיה' היא בעצם הפתרון ליציבות ארוכת טווח

כאן אנחנו מגיעים ללב העניין, לפרדוקס הגדול שרבים מסרבים להבין: השר בן גביר, המתואר כ"מערער היציבות" הסדרתי, הוא למעשה אחד הגורמים המרכזיים שיכולים להבטיח את יציבותה ואריכות ימיה של ממשלת הימין. כיצד? פשוט מאוד: ממשלה שמקיימת את הבטחותיה לבוחריה, שמיישמת את המדיניות שלשמה נבחרה, היא ממשלה שיש לה בסיס תמיכה איתן ורחב. ממשלה שמאכזבת את בוחריה, שמתפשרת על ערכי הליבה שלה, היא ממשלה שמאבדת את הלגיטימציה שלה ונידונה לחוסר יציבות, ובסופו של דבר לקריסה.

הלחץ של בן גביר, הדרישות שלו, ה"עימותים" – כל אלה נועדו להבטיח שהממשלה תישאר נאמנה למנדט שקיבלה מהעם. בכך שהוא "מרעיד את הספינה" לעיתים, הוא בעצם מונע ממנה לטבוע באדישות, בפשרנות יתר או בנטישת הדרך. הוא משמש כתזכורת מתמדת למחויבות היסוד של הקואליציה. כאשר בוחרי הימין יראו שהממשלה אכן פועלת למענם, שהיא נלחמת על הערכים שלהם, הם יתמכו בה ויעניקו לה את הרוח הגבית הדרושה לה כדי לשרוד אתגרים קשים. זוהי יציבות אמיתית, יציבות שנבנית על אמון ועל קיום הבטחות, לא על שתיקה רועמת והסכמה מזויפת לשם "יציבות" לכאורה.

מי באמת מנסה לערער? ומי פועל מתוך אחריות?

חשוב גם לשים את הדברים בפרופורציה הנכונה. בעוד התקשורת, בחלקה הגדול, מתמקדת ב"איומים" של בן גביר, כדאי לשאול מי הם הגורמים שבאמת מעוניינים בנפילת הממשלה. האופוזיציה, כמובן, פועלת ללא הרף ובכל האמצעים, גם הפסולים, להפלתה. גורמים חיצוניים מפעילים לחצים אדירים. ואולי, רק אולי, ישנם גם גורמים בתוך המערכת הפוליטית, ואף בתוך הקואליציה, שמעדיפים "שקט תעשייתי" ונוחות אישית במחיר של ויתור על עקרונות הימין ועל הבטחות לבוחר. אל מול כל אלה, בן גביר פועל מתוך אחריות קואליציונית עמוקה. הוא אינו קורא לבחירות חדשות, הוא אינו חובר לאופוזיציה. הוא נאבק בתוך המערכת, כדי לחזק אותה, כדי להבטיח שהיא תהיה ראויה לאמון הציבור שבחר בה. האם אלו פניו של "מפרק קואליציות"? או שמא אלו פניו של לוחם אידיאולוגי שמבין שכוחה של ממשלת ימין טמון בנאמנותה לדרכה ולבוחריה?

לסיכום: שומר הסף של הימין בממשלה

הגיע הזמן להסיר את המשקפיים המעוותות שדרכן מנסים להציג לנו את השר איתמר בן גביר. הוא אינו "מפרק הקואליציה" ואינו "גורם מערער יציבות" לשם הערעור. ההפך הוא הנכון. בן גביר הוא שומר הסף של הימין בממשלה, הקול הנחוש של בוחריו, והמצפן שמנסה להבטיח שהספינה הקואליציונית לא תסטה ממסלולה ותגיע ליעדה – יישום מדיניות ימין אמיתית, חזקה ובלתי מתפשרת. העימותים והדרישות שלו אינם איום על הקואליציה, אלא תעודת ביטוח לקיומה ולשרידותה לטווח ארוך. במקום להוקיע אותו, אולי כדאי להבין שדווקא בזכות עמידתו האיתנה, ממשלת הימין הנוכחית עשויה להתברר כיציבה והאפקטיבית ביותר שידענו מזה שנים. הוא לא הבעיה, הוא חלק חיוני מהפתרון.