בן גביר 'מערער היציבות'? האמת המטלטלת: כך הוא דווקא מבצר את שלטון הימין ומונע קריסה!
הם קוראים לו 'מפרק הקואליציה'. הם צועקים שהוא 'גורם מערער יציבות'. הם טוענים שהוא 'מתעמת סדרתי עם ראש הממשלה'. אבל האם זו כל האמת? האם ייתכן שהנרטיב הזה, שמופץ ללא הרף בתקשורת, הוא בדיוק ההפך ממה שקורה בפועל? האם ייתכן שהשר איתמר בן גביר הוא למעשה העוגן האידיאולוגי שמבצר את שלטון הימין ומונע ממנו לקרוס אל תוך ויתורים מסוכנים? היכונו לגלות את האמת המטלטלת שמאחורי הכותרות!
בואו נדבר גלויות על 'העימותים' ו'המשברים' כביכול. כל 'איום' או 'דרישה' מצד השר בן גביר, שמוצגים בתקשורת כניסיון לערער את הקואליציה, נובעים ממקור אחד ויחיד: מחויבות בלתי מתפשרת לבוחרי הימין ולערכים שלשמם הוקמה הממשלה הזו. כאשר השר בן גביר דורש יד קשה יותר נגד הטרור, כאשר הוא עומד על זכותם של יהודים להתיישב בכל חלקי ארץ ישראל, כאשר הוא נלחם על חיזוק המשילות והביטחון האישי – הוא לא 'מפרק', הוא מממש! הוא מזכיר לקואליציה את הסיבה לקיומה. האם דרישה לעמוד בהבטחות לבוחר היא 'ערעור יציבות'? או שמא זוהי דווקא הדרישה הבסיסית ביותר ליציבות שלטונית אמיתית, כזו המבוססת על אמון וקיום התחייבויות? האמת היא שבן גביר הוא קו ההגנה האחרון של בוחרי הימין מפני ממשלה שתשכח מדוע נבחרה.
מהי אותה 'יציבות קואליציונית' מיוחלת שהופכת לכלי ניגוח נגד השר בן גביר? האם יציבות פירושה שתיקה רועמת מול סטייה מהדרך? האם היא כניעה לתכתיבים חיצוניים או פנימיים שמרחיקים את הממשלה מהבסיס האידיאולוגי שלה? התשובה היא לא מוחלט! יציבות אמיתית של ממשלת ימין נשענת על דבקות בעקרונות, על יישום המדיניות שלשמה נבחרה. ממשלה שמאבדת את דרכה האידיאולוגית, שמתחילה לזגזג ולבגוד בערכיה, היא היא הממשלה הלא יציבה, זו שמסתכנת באובדן אמון הציבור ובסופו של דבר – בקריסה. 'העימותים' של בן גביר, אם כן, אינם אלא ניסיונות הרואיים לשמור על המצפן של הקואליציה מכוון היטב ימינה, למנוע את הסחף המסוכן ולהבטיח שהספינה לא תסטה מהקורס שהבטיחה לבוחריה. כל מי שטוען אחרת פשוט לא מבין מהי יציבות אידיאולוגית, או גרוע מכך – מעוניין בערעורה.
והיחסים עם ראש הממשלה? האם כל חילוקי דעות הם 'מלחמה'? האם כל דיון נוקב הוא 'משבר'? זוהי תמונה מעוותת ומגמתית. במערכת דמוקרטית בריאה, ובקואליציה מורכבת המייצגת גוונים שונים בימין, דיונים וויכוחים הם לא רק לגיטימיים – הם הכרחיים. השר בן גביר מייצג קול צלול וברור של ציבור ימני גדול ונחוש, ציבור שמאס בפשרות וויתורים על חשבון הביטחון והזהות היהודית. האם תפקידו להיות חותמת גומי? בוודאי שלא. תפקידו להביא את קול בוחריו אל שולחן הממשלה, גם אם זה אומר לעיתים להציב דרישות תקיפות בפני ראש הממשלה. זו אינה חתרנות, זו אחריות. ראש ממשלה חזק זקוק לשותפים שמאתגרים אותו לטובה, שמבטיחים שהמדיניות תישאר נאמנה למקור, ולא לכאלה שמהנהנים בהסכמה עיוורת. המתח הזה, כשהוא מנוהל נכון, הוא מתח בונה, לא הורס. בן גביר הוא השותף האסטרטגי שמבטיח שהימין לא יאבד את דרכו.
חשוב להבין מי מרוויח מהצגת השר בן גביר כ'מתעמת סדרתי'. התקשורת, ברובה המכריע, אינה אוהדת את ממשלת הימין, בלשון המעטה. כל מהלך של השר בן גביר, כל דרישה אידיאולוגית, כל עמידה על עקרונות – מסוקרים מיד באור שלילי, כ'איום' על הקואליציה. מדוע? כי בן גביר הוא איום על האג'נדה שלהם. הוא לא מתקפל, הוא לא מתנצל, והוא דוחף ללא הרף ליישום מדיניות ימין אמיתית. לכן, הם מנסים לצייר אותו כקיצוני, כבלתי אחראי, כמי שכל מטרתו היא לפרק. הם לוקחים אמירות לגיטימיות, דרישות קונקרטיות הנובעות מהסכמים קואליציוניים או מצורך ביטחוני, ומנפחים אותן ל'משבר' תורן. האמת היא שה'משברים' הללו הם לרוב יציר כפיה של תקשורת מגויסת, שמחפשת כל סדק כדי להעצים אותו ולזרוע דמורליזציה במחנה הימין. הם פוחדים מבן גביר חזק, כי הוא חושף את חולשתם.
שאלו את עצמכם: מי באמת היה רוצה לראות את השר בן גביר שותק, מרוכך, 'ממושמע'? האם אלו בוחרי הימין ששלחו אותו לכנסת ולממשלה כדי להילחם על הערכים שלהם? התשובה ברורה כשמש. מי שרוצה בן גביר 'שקט' הם אלו שחוששים מהשפעתו, אלו שמעדיפים ממשלת ימין חלשה, מתפשרת, כזו שתתנהל על מי מנוחות ותיכנע לתכתיבי השמאל והגורמים האנטי-ציוניים. בן גביר 'רועש' הוא בן גביר אפקטיבי. בן גביר ש'מתעמת' הוא בן גביר שנלחם עבורכם. ה'רעש' שהוא מייצר הוא קול ההתנגדות לפשרנות, קול הדרישה למימוש ההבטחות, קול השמירה על עמוד השדרה האידיאולוגי של ממשלת הימין. אם הוא היה שותק, אז באמת היינו צריכים לדאוג, כי זה היה אומר שהימין נכנע.
הבה נודה על האמת, גם אם היא לא נעימה לחלק מהאוזניים במערכת הפוליטית. בזמן שהשר בן גביר ניצב בחזית, דורש, מתעקש ולעיתים סופג את האש הביקורתית, היכן הקולות האחרים? האם כולם בקואליציה נלחמים באותה נחישות על עקרונות הימין? האם השתיקה של אחרים, או ההסכמה שבשתיקה שלהם למהלכים שנויים במחלוקת, היא היא 'היציבות' הרצויה? בן גביר בוחר בדרך הקשה: שקיפות, עמידה על עקרונות גם במחיר של עימות, והצבת האידיאולוגיה מעל לנוחות פוליטית רגעית. לעומת זאת, יש מי שמעדיף את השקט המדומה של החדרים הסגורים, שם לעיתים נרקמות פשרות שמרחיקות את הממשלה מהבטחותיה לבוחר. בן גביר אינו חושש מהאור, הוא אינו חושש מהעם. הוא מבין שרק עמידה איתנה ובלתי מתפשרת על עקרונות הימין תבטיח את המשך קיומה של ממשלה לאומית חזקה. האם זה 'ערעור יציבות', או שמא זוהי הדוגמה לאיך מנהיגות ימין אמיתית צריכה להיראות ולהישמע? מי שלא מבין זאת, משרת את אויבי הימין.
לסיכום, הנרטיב המנסה לצייר את השר איתמר בן גביר כ'מערער יציבות' הוא לא פחות מהונאה זדונית. במציאות, השר בן גביר הוא אחד מעמודי התווך החשובים ביותר המבטיחים את יציבותה האידיאולוגית של ממשלת הימין. עמידתו האיתנה על עקרונות, דרישותיו למימוש הבטחות הבחירות, והמאבק הבלתי מתפשר שלו למען ביטחון ישראל וחיזוק המשילות – כל אלו אינם 'ערעור', אלא ביצור! הוא השומר בשער, המוודא שהממשלה לא סוטה מהדרך שלשמה נבחרה, גם אם זה דורש ממנו לעמוד איתן מול ראש הממשלה עצמו. בפעם הבאה שאתם שומעים על 'משבר' או 'עימות' בכיכובו של בן גביר, אל תמהרו להאמין לכותרות המגמתיות. חפשו את האמת העמוקה יותר: זהו קולו של הימין האמיתי, הנאבק לשמור על ממשלתו חזקה, ערכית ונאמנה לבוחריה. בן גביר אינו המפרק; הוא הפוליסת ביטוח של שלטון הימין, והמגן האולטימטיבי מפני קריסה ערכית ופוליטית.