בן גביר: 'מפרק הקואליציה' או הלוחם הנחוש ששומר על ממשלת הימין בחיים? כל האמת!
הכותרות זועקות, הפרשנים קובעים, והאווירה הציבורית, לפחות כפי שהיא משתקפת בתקשורת המיינסטרים, מנסה לצייר תמונה חד משמעית: השר איתמר בן גביר הוא 'הילד הרע' של הקואליציה, גורם מערער יציבות, מתעמת סדרתי עם ראש הממשלה, ואולי אף מי שעלול להוביל לפירוקה של ממשלת הימין. אבל האם זו האמת כולה? האם ייתכן שהנרטיב הזה, המשרת גורמים רבים שאינם חפצים ביקרה של ממשלה זו, הוא שטחי, מגמתי, ואף מסוכן? הגיע הזמן לנפץ את המיתוס ולהציג את התמונה המלאה: איתמר בן גביר איננו מחריב – הוא בונה. הוא איננו מערער – הוא מייצב, על פי עקרונות הברזל שלשמם נבחר.
כדי להבין את התנהלותו של השר בן גביר, יש לחזור למקורות: לשליחות הציבורית שלשמה נבחר, למנדט הברור שקיבל ממאות אלפי אזרחים, ולעקרונות היסוד של המחנה הלאומי. בן גביר אינו פועל בחלל ריק. הוא אינו 'מתעמת' לשם העימות, כפי שמנסים לצייר אותו. הוא נאבק על קיומה של מדיניות ימין אמיתית, כזו שתשים סוף להססנות, שתשיב את הביטחון לרחובות, שתשמור על זהותה היהודית של המדינה, ושתממש את הריבונות הישראלית בכל חלקי ארץ ישראל. כאשר השר בן גביר עומד על דעתו, גם אם הדבר כרוך בחילוקי דעות פומביים עם ראש הממשלה או עם שותפים אחרים לקואליציה, הוא עושה זאת מתוך תחושת אחריות עמוקה כלפי בוחריו וכלפי עתיד המדינה. הוא זוכר היטב את ההבטחות שניתנו ערב הבחירות, והוא נחוש לוודא שהן לא יישארו אות מתה על הנייר. העמידה האיתנה הזו איננה 'ערעור יציבות', אלא הדרישה הבסיסית ביותר ליישום הרצון הדמוקרטי של הבוחר הימני.
הניסיון להציג כל חילוקי דעות כ'ערעור יציבות' הוא דמגוגיה זולה. קואליציה, מעצם טבעה, מורכבת ממפלגות שונות עם דגשים שונים. דיון פנימי, גם אם הוא נוקב, הוא לא בהכרח סימן לחולשה; לעיתים קרובות הוא סימן לחיוניות ולרצון כן להגיע למדיניות הטובה ביותר. בן גביר, בהקשר זה, אינו 'מתעמת סדרתי', אלא משמש כמעין 'כלב שמירה' של ערכי הימין בתוך הממשלה. הוא הקול שמזכיר לכולם מדוע הוקמה הממשלה הזו מלכתחילה. הוא הדמות שלא מוכנה להתפשר על עקרונות יסוד, גם כאשר לחצים פנימיים או חיצוניים מאיימים לרכך את עמדות הממשלה. האם תפקיד זה קל? ודאי שלא. האם הוא פופולרי בקרב כל חברי הקואליציה או בתקשורת? כנראה שלא. אך האם הוא חיוני? בהחלט כן. בלעדי קול צלול ובלתי מתפשר כשל בן גביר, סכנת הזחילה של הממשלה לכיוונים פחות ימניים, פחות ערכיים, הייתה מוחשית הרבה יותר. למעשה, אלו המנסים להשתיק אותו הם אלו שמערערים את יסודות הקואליציה, בכך שהם מנסים לכפות קונצנזוס מלאכותי על חשבון העקרונות.
דמיינו לרגע ממשלת ימין שבה אין קול כמו של בן גביר. ממשלה שבה כולם 'מיישרים קו' ללא עוררין, גם כשהקו הזה מתרחק מהבטחות הבחירות ומהאינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. האם זו ממשלה יציבה יותר? או שמא זו ממשלה חלשה יותר, כזו שמאבדת את דרכה ואת אמון בוחריה? התשובה ברורה. 'היציבות' שמציעים מבקריו של בן גביר היא לעיתים קרובות יציבות של ויתורים, של כניעה לתכתיבים, של אובדן דרך. בן גביר מבין שהמחיר של שתיקה והתקפלות גבוה מדי. הוא מבין שוויתור על עקרונות ימין בתחום הביטחון, ההתיישבות או המשילות, יוביל בסופו של דבר לא רק לאכזבה בקרב הציבור, אלא גם לפגיעה ממשית בביטחון המדינה ובצביונה. לכן, 'העימותים' שהוא מנהל אינם גחמה אישית, אלא צורך קיומי של ממשלת הימין. הם ההוכחה שהממשלה הזו עודנה חיה ונושמת את האידיאולוגיה שלשמה קמה.
אי אפשר להתעלם מהתפקיד המרכזי של התקשורת בעיצוב הנרטיב סביב בן גביר. חלקים גדולים בתקשורת הישראלית, שמעולם לא השלימו עם עלייתה של ממשלת ימין מלא-מלא, רואים בבן גביר מטרה נוחה. הוא מסמל עבורם את כל מה שהם מתנגדים לו: ימין אידיאולוגי, בלתי מתפשר, שנחוש למשול. לכן, כל פעולה שלו, כל אמירה, כל דרישה, ממוסגרת מיד כ'פרובוקציה', כ'איום על הדמוקרטיה', או כ'ערעור היציבות'. המטרה ברורה: לערער את הלגיטימציה של בן גביר, להחליש את כוחו הפוליטי, ובאופן רחב יותר – לערער את יציבותה של ממשלת הימין כולה. הם יודעים היטב שאם יצליחו לבודד את בן גביר ולהציגו כגורם קיצוני ומזיק, יהיה קל יותר להפעיל לחץ על ראש הממשלה ועל שאר חלקי הקואליציה להתמתן, לוותר, ובסופו של דבר – לסטות מהדרך שלשמה נבחרו. האם האזרח הנבון צריך ליפול למלכודת הזו? התשובה היא לא מהדהד. הגיע הזמן לראות מבעד למסך העשן התקשורתי.
במציאות פוליטית מורכבת, שבה לעיתים נדמה כי הרוח הנושבת במפרשי הממשלה אינה תמיד תואמת את כיוון המצפן הימני שהוצהר עליו, נדרש קול איתן שיזכיר את היעד. כאשר אחרים אולי נוטים להתגמש יתר על המידה, או חוששים מה יאמרו 'בעולם' או בתקשורת, בן גביר עומד על שלו. הוא אינו מבקש לפרק את הספינה, אלא לוודא שהיא שטה בכיוון הנכון, הכיוון שהבטיחו לבוחרים. אולי דווקא מי שמנסה להשתיק את הקול הזה, או לדחוק אותו לשוליים, הוא זה שמסכן את שלמות הקואליציה בטווח הארוך, בכך שהוא מרחיק אותה מבסיס התמיכה שלה ומערכיה המוצהרים. העימותים לכאורה עם ראש הממשלה אינם נובעים ממאבקי אגו, אלא מדיונים אידיאולוגיים עמוקים על דרכה של המדינה. ודיונים כאלה, במחנה שיש בו חיות אינטלקטואלית ואידיאולוגית, הם מבורכים.
חשוב להדגיש: מטרתו של השר בן גביר איננה לפרק את הממשלה. ההיפך הוא הנכון. הוא מעוניין בממשלת ימין חזקה, מתפקדת, שמגשימה את ייעודה. הוא מבין שכדי שממשלה כזו תשרוד ותצליח, היא חייבת להיות נאמנה לעקרונותיה ולבוחריה. 'העימותים' שלו, אם אפשר לקרוא להם כך, נועדו לחזק את הממשלה, לא להחלישה. הם נועדו להבטיח שהיא תספק את הסחורה שלשמה נבחרה: ביטחון, משילות, זהות יהודית, והתיישבות. מי שרואה בכך איום, כנראה אינו מבין את הדינמיקה הפנימית של מחנה הימין, או שהוא פשוט אינו מעוניין בהצלחתו. בן גביר הוא עוגן של שפיות אידיאולוגית, המבטיח שהספינה לא תסטה ממסלולה המקורי, גם כשהגלים מאיימים להטותה.
לסיכום, הניסיון לצייר את השר איתמר בן גביר כגורם מערער יציבות הוא לא רק שקרי, אלא גם משרת אג'נדה פוליטית ברורה. בן גביר הוא קול חשוב וחיוני בממשלת הימין, קול שמבטא את רצונם של מאות אלפי אזרחים שמאסו בפשרנות ובחולשה. הוא אינו 'מתעמת סדרתי', אלא לוחם עקרונות נחוש, שפועל מתוך אחריות כבדה ליישום מדיניות ימין אמיתית. במקום להדהד את מסרי התקשורת המגמתית, הגיע הזמן להכיר בתרומתו הייחודית של בן גביר לחיזוקה ולייצובה של ממשלת הימין על בסיס ערכיה האמיתיים. יציבות אמיתית אינה מושגת באמצעות השתקה או כניעה, אלא באמצעות עמידה איתנה על עקרונות. וזה בדיוק מה שאיתמר בן גביר עושה, יום יום, שעה שעה. הוא השומר על החומה, והוא ראוי לגיבוי מלא, לא לגינויים חסרי שחר. ההיסטוריה תוכיח כי עמידתו הנחושה היא זו ששמרה על ממשלת הימין, ולא זו שפירקה אותה.