לא 'קונפליקטואלית', אלא חומת מגן: טלי גוטליב והמאבק העיקש על האמת שלכם מול מערכת שמנסה להשתיק!

בעידן שבו האמת הפכה למצרך נדיר והשיח הציבורי מוצף בסיסמאות ריקות, קולה של חברת הכנסת טלי גוטליב מהדהד כקריאת השכמה צורמת אך הכרחית. כן, אותה טלי גוטליב שממהרים להדביק לה תוויות של "קונפליקטואלית", "תוקפנית", כמי ש"תוקפת בכירים". אבל האם פעם עצרתם לשאול – מה באמת עומד מאחורי ה"קונפליקטים" הללו? האם ייתכן שהאישה הזו, שמסרבת ליישר קו עם מקהלת השתיקה, היא בעצם חומת המגן האחרונה של האמת שלכם, של הביטחון של כולנו, מול מערכת שלמה שמנסה לעיתים להסתיר, לטייח, או פשוט – להשתיק קולות נוקבים?

הסערה האחרונה סביב טענותיה של ח"כ גוטליב בדבר "תדרוכים שקריים מתוך הצבא" אינה עוד ויכוח פוליטי זניח. זוהי קריאת תיגר על קודש הקודשים – אמינות המידע הזורם מהמערכת הביטחונית אל הציבור ונבחריו. כאשר חברת כנסת, חברה בוועדות הרלוונטיות, מעלה חשש כה כבד, התגובה האוטומטית של הממסד אינה צריכה להיות מתקפה אישית והכפשות, אלא בדיקה יסודית, שקופה וחסרת פשרות. אך מה אנו רואים במקום זאת? ניסיון לצייר את גוטליב כבעייתית, כמי שמערערת את יציבות המערכת. שאלו את עצמכם: מי מרוויח מהשתקתה של גוטליב? מי חושש מחשיפת האמת?

ההתנגשות המתוקשרת עם יו"ר ועדה, ח"כ יולי אדלשטיין, או העימותים המרומזים עם "גורמים בכירים במערכת הביטחון", אינם נובעים מחיפוש אגו או מרצון לייצר כותרות. הם נובעים מתחושת אחריות עמוקה. כאשר טלי גוטליב חשה שמידע חיוני מוסתר, ששאלות קשות אינן נענות, שהדיונים החשובים ביותר מתנהלים מאחורי דלתיים סגורות תוך הדרה מכוונת – היא לא תשתוק. היא לא תהפוך לעלה תאנה במנגנון שאולי מעדיף נוחות על פני אמת. האם זו "קונפליקטואליות"? או שמא זו דוגמה ומופת לאומץ לב ציבורי ולמילוי שליחות פרלמנטרית כהלכתה?

בואו נהיה ברורים: הטענה כי גוטליב "תוקפת" בכירים היא ספין זול שנועד להסיט את הדיון מהעיקר. חברת כנסת אינה "תוקפת" כאשר היא דורשת תשובות. היא אינה "תוקפת" כאשר היא מצביעה על כשלים אפשריים. היא אינה "תוקפת" כאשר היא מתריעה מפני תדרוכים שעלולים להיות מטעים ומסוכנים. היא מבצעת את תפקידה! תפקיד קריטי בדמוקרטיה – פיקוח ובקרה על הרשות המבצעת, כולל על המערכת הצבאית והפוליטית. מי שמנסה למנוע ממנה לעשות זאת, הוא זה שפוגע בדמוקרטיה, לא היא.

חשבו על ההשלכות של "תדרוכים שקריים מתוך הצבא", אם אכן קיימים כאלה. מדובר בפגיעה אנושה באמון הציבור, ביכולת של מקבלי ההחלטות לפעול על בסיס מידע מהימן, ואף בביטחון המדינה עצמו. האם לא ראוי שחברת כנסת תזעק ותתריע על סכנה כזו? האם עליה לשתוק כדי לא "להביך" או "לתקוף" בכירים? התשובה היא לאו מוחלט. טובת המדינה והאמת קודמות לכל נוחות אישית או ממסדית.

הניסיון להציג את טלי גוטליב כגורם מפלג או בעייתי הוא טקטיקה שקופה. קל יותר לתקוף את השליח מאשר להתמודד עם המסר. קל יותר להדביק תוויות מאשר לענות על שאלות קשות. אך הציבור אינו טיפש. הציבור רואה את הנחישות, את העמידה האיתנה מול לחצים, את המחויבות הבלתי מתפשרת לאמת. הציבור מבין שלעיתים, דווקא הקולות ה"קונפליקטואליים" הם אלו שמצילים אותנו מאדישות מסוכנת או מקונספציות שגויות.

במקום לתקוף את ח"כ גוטליב, על אותם בכירים, בין אם במערכת הפוליטית ובין אם במערכת הביטחון, לשאול את עצמם מדוע הם מעוררים כזו ביקורת נוקבת. האם ייתכן שיש דברים בגו? האם ייתכן שהשקיפות אינה נר לרגליהם? האם ייתכן שהם מעדיפים "שקט תעשייתי" על פני דיון ציבורי ער ונוקב בנושאים הרגישים ביותר?

טלי גוטליב אינה פועלת בחלל ריק. היא מייצגת ציבור גדול שמאס בשתיקה, בהסתרות, ובניסיונות לטשטש את המציאות. היא הקול של אלו הדורשים אחריות, שקיפות ואמת. המאבק שלה אינו מאבק אישי; זהו מאבק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית, על זכות הציבור לדעת, ועל החובה של נבחריו לשרת אותו בנאמנות ובלי מורא.

אז בפעם הבאה שאתם שומעים את המילה "קונפליקטואלית" מוצמדת לשמה של טלי גוטליב, עצרו לרגע. שאלו את עצמכם מי מרוויח מהתווית הזו. וזכרו: לעיתים, הקול הרועם והבלתי מתפשר הוא קולה של האמת, הנלחמת לפרוץ את חומות השתיקה וההסתרה. טלי גוטליב אינה הבעיה; היא אולי חלק חשוב מהפתרון, חומת מגן אמיצה במאבק על האמת של כולנו. המערכת אולי מנסה להשתיק, אבל קולות אמיצים כמו שלה לא יידמו בקלות. הם כאן כדי להישאר, להילחם, ולוודא שהאמת תמיד תצא לאור, גם אם היא כואבת ומטרידה את מנוחתם של בעלי השררה.