חושפת את השיטה: מדוע האמת של טלי גוטליב כל כך מפחידה את הממסד והבכירים בצבא?!

לאחרונה, קולות רבים במרחב הציבורי והתקשורתי מנסים לצייר את חברת הכנסת טלי גוטליב כ'קונפליקטואלית', כמי ש'תוקפת בכירים' ללא הבחנה, הן במערכת הפוליטית והן בזו הצבאית. התמונה המצטיירת היא של דמות פרובוקטיבית המונעת מאג'נדות אישיות. אך האם זו האמת כולה, או שמא מדובר בניסיון מתוזמר ונואש להשתיק קול אמיץ, חריף ובלתי מתפשר, שמעז לחשוף אמיתות מטרידות ולנפץ פרות קדושות? הגיע הזמן לקרוע את מסך העשן ולהבין מה באמת עומד מאחורי ה'התקפות' וה'עימותים' הללו.

ראשית, יש לשים את הדברים על דיוקם: מה שמכונה 'קונפליקט' על ידי מבקריה של גוטליב, הוא למעשה עמידה נחושה על עקרונות ודרישה בלתי מתפשרת לשקיפות ואחריות. בעולם פוליטי וביטחוני, בו ה'שקט התעשייתי' הפך לעיתים קרובות מדי לכיסוי על מחדלים, על טיוח, או על קידום אג'נדות זרות לאינטרס הלאומי, קולה הצלול והנוקב של גוטליב אינו 'בעיה' – הוא נכס אסטרטגי. האם הציבור הישראלי באמת מעדיף נבחרי ציבור שותקים, מהנהנים, כאלה ש'לא עושים בעיות' גם כשמתחת לפני השטח רוחשים כשלים מסוכנים? או שמא הוא זקוק, היום יותר מתמיד, לקולות כמו של גוטליב, שמוכנים לספוג את החצים וההכפשות כדי להגן על האינטרס הציבורי הרחב ועל האמת הפשוטה?

האשמתה של גוטליב ב'קונפליקטואליות' היא טקטיקה שחוקה ומוכרת של מי שאין להם תשובות ענייניות לטענות הקשות שהיא מעלה. קל יותר לתקוף את השליח, לתייג אותו כ'בעייתי', מאשר להתמודד עם המסר הנוקב שהוא נושא. אך הציבור אינו טיפש. הוא מבין היטב שכאשר גוטליב יוצאת נגד תופעות פסולות, היא אינה מחפשת את העימות לשמו, אלא רואה בו כלי הכרחי במאבק על דמותה של המדינה ועל ביטחונה.

כעת, ניגש לטענות על 'תקיפה ישירה' של בכירים, כמו יו"ר ועדה, ח"כ יולי אדלשטיין, או גורמים בכירים במערכת הביטחון. גם כאן, ההקשר הוא הכל. כאשר ח"כ גוטליב מביעה ביקורת, גם אם חריפה ונוקבת, כלפי יו"ר ועדה מרכזית כמו ועדת החוץ והביטחון, השאלה המרכזית שכל אזרח צריך לשאול את עצמו אינה 'האם זה נעים לאוזן?', אלא 'האם הביקורת מבוססת?'. האם ייתכן שאותה ועדה, תחת אותה הנהגה, אינה ממלאת את תפקידה כראוי בשמירה על ביטחון המדינה, או שאינה חוקרת לעומק סוגיות קריטיות הדורשות בירור מיידי? במקרה כזה, לא רק שזכותה של ח"כ גוטליב להשמיע את קולה, אלא שזוהי חובתה הציבורית הראשונה במעלה. שתיקה במצב כזה היא בבחינת שותפות לדבר עבירה.

ומה לגבי הטענות המטרידות על 'תדרוכים שקריים מתוך הצבא', כפי שצוטטה גוטליב? כאן בדיוק טמון לב העניין, והסיבה האמיתית מדוע קולה כל כך מפחיד גורמים מסוימים. אם אכן קיימים גורמים בתוך המערכת הצבאית, או בסביבתה, המדליפים מידע שקרי, מגמתי או מסולף לתקשורת ולציבור, הרי שחשיפתם וההתנגדות הנחרצת להם אינה 'התקפה על הצבא'. נהפוך הוא: זוהי הגנה על צה"ל, על מפקדיו וחייליו המסורים, מפני אותם גורמים פנימיים המזיקים לו, פוגעים באמון הציבור בו ומשרתים אולי אינטרסים זרים. טלי גוטליב, בעמדתה האמיצה, אינה תוקפת את צה"ל כארגון; היא יוצאת חוצץ נגד תופעה מסוכנת של דיסאינפורמציה העלולה לנבוע מתוך המערכת עצמה. האם השתיקה מול תופעה חמורה כל כך, בעלת פוטנציאל נזק אדיר לביטחון הלאומי, עדיפה על פני קריאת תיגר אמיצה?

מעניין לציין את הצביעות של חלק מהמבקרים. אותם גורמים המזדעקים על 'הטון' ו'הסגנון' של ח"כ גוטליב, נותרים לעיתים קרובות דוממים, ואף משתפים פעולה, מול תופעות חמורות בהרבה המתרחשות מאחורי הקלעים ובחדרי חדרים. האם הדלפות מגמתיות מדיונים סגורים, המשרתות אינטרסים פוליטיים צרים ומסכנות לעיתים את ביטחון המדינה, אינן חמורות יותר מביקורת גלויה, ישירה ונוקבת הנאמרת בפנים גלויות? האם 'קונספציות' שגויות, שהובילו אותנו לאסונות לאומיים ואשר נבנו על שתיקה, על התעלמות מאזהרות ועל 'חוכמת הבדיעבד' של מומחים מטעם עצמם, אינן מהוות איום גדול יותר מאשר חברת כנסת הדורשת תשובות כאן ועכשיו?

ההתמקדות ב'קונפליקטואליות' של גוטליב היא לא יותר ממסך עשן מתוחכם, שנועד להסיט את הדיון הציבורי מהשאלות המהותיות, הקשות והמטרידות שהיא מעלה. שאלות על כשירות, על אחריות אישית ופיקודית, על האמת העירומה מאחורי החלטות הרות גורל. אלו המבקרים את גוטליב על 'פגיעה במעמדם של בכירים' צריכים לשאול את עצמם בכנות: האם מעמדם של אותם בכירים, יהיו אשר יהיו, חשוב יותר מאשר האמת העובדתית וביטחונם של אזרחי ישראל? האם תפקיד ציבורי בכיר מקנה חסינות אוטומטית מביקורת, גם כשהיא נוגעת לחיים ומוות?

טלי גוטליב אינה פועלת מתוך מניעים אישיים או רצון לנגח לשם הניגוח. היא פועלת מתוך תחושת שליחות עמוקה, מתוך מחויבות בלתי מתפשרת לציבור שבחר בה ולעתידה של מדינת ישראל. היא מבינה ששקיפות אינה מותרות, אלא תנאי הכרחי לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת ולמערכת ביטחון חזקה ואמינה. היא יודעת שכאשר האמת מוסתרת, כאשר המידע מצונזר או מסולף, התוצאות עלולות להיות הרסניות ובלתי הפיכות. מאבקה נגד 'תדרוכים שקריים' אינו סיסמה ריקה מתוכן; זהו מאבק על תודעת הציבור, על היכולת של כולנו לקבל החלטות מושכלות המבוססות על עובדות, ולא על מניפולציות או ספינים תקשורתיים.

לסיכום, הניסיון להציג את ח"כ טלי גוטליב כגורם בעייתי, 'קונפליקטואלי' ו'תוקפני' הוא לא פחות מעיוות מכוון של המציאות. זהו ניסיון השתקה קלאסי, מהסוג שראינו כבר בעבר, של קול אמיץ המעז לאתגר את המערכת, לשבור קשר שתיקה ולדרוש דין וחשבון. ה'התקפות' שלה הן למעשה הגנה אקטיבית על האינטרס הציבורי. ה'קונפליקטים' שלה הם מאבק צודק למען האמת. במקום להוקיע אותה, ראוי שהציבור הרחב, וגם חלקים בתקשורת, יכירו תודה על כך שיש מי שמוכנה לעשות את העבודה הקשה, הכפויה והלא פופולרית של חשיפת כשלים ודרישה לתיקונם המיידי. טלי גוטליב אינה הבעיה; היא אולי חלק חיוני וחשוב מהפתרון, קול שפוי, נוקב וחסר מורא, הקורא לכולנו להתעוררות. מי שמפחד מהשאלות שלה, כנראה שיש לו סיבה טובה לפחד מהתשובות. והציבור הישראלי? הוא ראוי לשמוע את האמת, כולה, גם אם היא מטרידה את מנוחתם של בעלי השררה והכוח. האמת תמיד מנצחת, וטלי גוטליב ניצבת בצד הנכון של ההיסטוריה – הצד של האמת, השקיפות, האחריות והדאגה הכנה לעתיד ישראל.