ההשתקה נכשלה! בן גביר לא 'מפרק' – הוא בונה את הביטחון שהבטיחו לכם! חשיפה בלעדית!
בתקופה האחרונה, אנו עדים למתקפה תקשורתית ופוליטית חסרת תקדים נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. מנסים לצייר אותו כ'מפרק קואליציות', כמי ש'מערער את יציבות הממשלה', וכמי ש'מתעמת' ללא הרף עם ראש הממשלה והממסד הביטחוני. אך האם זו האמת כולה? או שמא מדובר בקמפיין מתוזמר היטב, שמטרתו להשתיק קול ברור ונחוש הדורש את מה שמגיע לכם – ביטחון אישי אמיתי? במאמר חמישי וחושפני זה, נצלול לעומקם של הדברים ונחשוף את האג'נדה האמיתית מאחורי ההכפשות.
מהו 'חטאו' הגדול של השר בן גביר? האם זה שהוא מעז לדרוש את מה שהבטיח לבוחריו? האם זה שהוא עומד על כך שהממשלה, שהוא חלק ממנה, תממש את המדיניות שלשמה נבחרה – מדיניות ימין על מלא, עם דגש בלתי מתפשר על ביטחון אזרחי ישראל? כאשר בן גביר דורש יד קשה יותר נגד הטרור, כאשר הוא דורש משאבים נוספים למשטרה, כאשר הוא מתעקש על הקמת משמר לאומי חזק – האם אלו פעולות של 'ערעור יציבות'? או שמא אלו הן פעולות של אחריות לאומית, של שר המבין את גודל השעה ואת ציפיות הציבור ממנו? האשמות על 'עימותים' עם הממסד הביטחוני מתעלמות מהעובדה הפשוטה: תפקידו של שר הוא להתוות מדיניות, לאתגר תפיסות קיימות ולוודא שהדרג המקצועי מבצע את המוטל עליו בצורה הטובה ביותר. האם היינו מעדיפים שר ששותק, שמהנהן בראשו לכל גחמה של פקידים, גם כשהמציאות בשטח זועקת לשינוי? בן גביר לא נבחר כדי להיות חותמת גומי. הוא נבחר כדי להביא שינוי, כדי לנער מערכות שאולי התרגלו לפעול בדפוסים מסוימים, גם אם דפוסים אלו אינם משרתים עוד את טובת הציבור. הוא נבחר להחזיר את המשילות לרחובות, להילחם בפשיעה ובטרור ללא מורא, ולהבטיח שכל אזרח בישראל ירגיש בטוח בביתו ובארצו. זוהי שליחותו, וזוהי מחויבותו.
יציבות קואליציונית – על מי מוטלת האחריות האמיתית? הטענה החוזרת ונשנית על 'ערעור היציבות הקואליציונית' היא לא פחות ממניפולציה זולה. יציבות קואליציונית אינה נבנית על שתיקה רועמת או על טאטוא בעיות מתחת לשטיח. יציבות אמיתית נשענת על אמון, על עמידה בהסכמים קואליציוניים ועל מחויבות משותפת למטרות שלשמן הוקמה הממשלה. כאשר בן גביר דורש את מימוש ההבטחות הללו, הוא למעשה פועל לחיזוק יסודות הקואליציה, לא לפירוקה. השאלה האמיתית שצריכה להישאל היא: מי באמת מערער את היציבות? האם זהו השר שדורש ביטחון לתושבי הדרום והצפון, לוחם למען החזרת האסירים והשבת הביטחון לכל אזרח, או אלו המעדיפים פשרות כואבות וויתורים מסוכנים בשם 'שקט' מדומה וקצר טווח? האם זהו השר שמזכיר לכולם את חובת הממשלה כלפי אזרחיה, או אלו המנסים למסמס את מדיניות הימין הברורה שלשמה נבחרה ממשלה זו? בן גביר אינו 'מפרק' – הוא דורש את מה שהובטח, את מה שהעם רוצה, את מה שהמציאות מחייבת. אם יש מי שמפרק, אלו הם אלו שבורחים מהתחייבויותיהם, אלו שמנסים לרצות גורמים חיצוניים על חשבון ביטחון ישראל, ואלו שמפחדים לקבל החלטות אמיצות הנדרשות בעת הזו. יתרה מכך, האם שכחנו את ממשלות העבר? ממשלות שהתיימרו להיות 'יציבות' אך הובילו אותנו לאסונות ביטחוניים ומדיניים, שהכילו טרור ושילמו פרוטקשן? יציבות לשם יציבות היא ערך ריק מתוכן אם היא אינה משרתת את האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. בן גביר מבין זאת היטב, ולכן הוא אינו מוכן להקריב את ביטחון האזרחים על מזבח של 'יציבות' מזויפת או שקט תעשייתי שקרי.
עימות עם הממסד? לא, דרישה לאחריות ושינוי תפיסה! ה'ממסד הביטחוני'. צמד מילים שמנסים להפוך לקדוש ובלתי ניתן לערעור. אך האם הממסד הזה חף מטעויות? האם תפיסותיו תמיד עלו בקנה אחד עם המציאות המשתנה והאיומים המתפתחים? ההיסטוריה, לצערנו, מלמדת אותנו שלא. לא פעם, היו אלו קולות אמיצים מחוץ למערכת, או בתוכה אך נגד הזרם, שהצביעו על כשלים, על קונספציות שגויות, והובילו לתיקונים נחוצים – לעיתים מאוחר מדי. השר בן גביר, בתוקף תפקידו כשר לביטחון לאומי, מחויב לא רק להקשיב לדרג המקצועי, אלא גם לאתגר אותו, לשאול שאלות קשות, ולהציב יעדים שאפתניים התואמים את ציפיות הציבור ואת האיומים בפועל. כאשר בן גביר דורש תגובה נחרצת יותר נגד טרור, כאשר הוא מתעקש על אפס סובלנות כלפי הפרות סדר אלימות, כאשר הוא דורש שינוי בתנאי הכליאה של מחבלים או פעולות יזומות לסיכול טרור – הוא אינו 'מתעמת' לשם העימות. הוא פועל מתוך תחושת אחריות עמוקה לביטחון האזרחים. הוא זוכר היטב את לקחי העבר, את ההססנות שהובילה להסלמה, ואת 'הכלה' שהתפרשה כחולשה והזמינה עוד ועוד טרור. האם לא ראינו מספיק מקרים בהם 'קונספציות' מיושנות של הממסד הביטחוני התנפצו אל קרקע המציאות הכואבת? בן גביר בא להבטיח שזה לא יקרה שוב במשמרת שלו. הוא הקול שמזכיר למערכת את מה שלפעמים נשכח בתוך מסדרונות הבירוקרטיה – את זעקת האזרח הפשוט לביטחון, את הדם הנשפך, ואת הצורך הדחוף בשינוי גישה. האם מישהו באמת מאמין שהממסד הביטחוני, עם כל הכבוד וההערכה לפועלו, הוא גוף מונוליטי שתמיד צודק? האם אין בו זרמים שונים, תפיסות עולם מגוונות, ולעיתים גם אינטרסים פנימיים או קיבעונות מחשבתיים? תפקידו של השר הוא לנווט, להכריע, ובמידת הצורך – גם להתעקש על דרכו, במיוחד כשהיא מגובה במנדט ברור מהציבור ובמציאות המדממת. מי שמנסה לצייר זאת כחתרנות, פשוט אינו מבין את מהות הדמוקרטיה ואת תפקידה של הנהגה נבחרת, או שהוא מנסה במכוון להגן על אותן קונספציות כושלות.
האג'נדה האמיתית מאחורי מסע ההכפשות: הפחד משינוי! אז מדוע, אם כן, כל הרעש וההתקפות? מדוע מנסים להציג את השר בן גביר באור כה שלילי? התשובה, למרבה הצער, פשוטה וכואבת: ישנם גורמים רבים, הן במערכת הפוליטית והן מחוצה לה, שאינם מעוניינים בשינוי האמיתי שבן גביר מבקש להוביל. ישנם מי שהתרגלו ל'שקט תעשייתי' גם במחיר של פגיעה בביטחון. ישנם מי שחוששים מאובדן כוח והשפעה אם מדיניות הימין תיושם במלואה, אם תפיסת 'הכלה' תוחלף בתפיסת 'הכרעה'. וישנם, כמובן, יריבים פוליטיים שמזהים בבן גביר איום אלקטורלי משמעותי, ולכן עושים כל שביכולתם כדי להכפישו, לבלום אותו, ולמנוע ממנו לממש את הבטחותיו לבוחר. הקמפיין נגד בן גביר אינו נובע מדאגה כנה ליציבות הקואליציה או ליחסי העבודה עם הממסד. הוא נובע מפחד. פחד מקול נחוש שלא ניתן להשתיק. פחד משר שלא חושש לומר את האמת בפנים, גם אם היא לא נעימה לאוזניים מסוימות. פחד ממנהיג שמחויב בראש ובראשונה לבוחריו ולביטחון מדינת ישראל, ולא לסידורים פוליטיים חשאיים, לקונספציות שאבד עליהן הכלח, או ללחצים בינלאומיים המנותקים מהמציאות שלנו. האם לא שמתם לב לדפוס? כל פעם שהשר בן גביר מעלה דרישה ביטחונית לגיטימית, כל פעם שהוא מצביע על כשל או דורש שינוי מדיניות, מיד קמה צעקה מתואמת על 'ערעור היציבות' ו'פגיעה בביטחון המדינה' (כאילו דרישה לביטחון היא פגיעה בו!). זהו טריק ישן ומוכר: לתקוף את השליח במקום להתמודד עם המסר. להפוך את הדורש ביטחון ל'בעיה', במקום לטפל בבעיות הביטחון האמיתיות שהוא מציף באומץ לב.
מחויבות בלתי מתפשרת לעם ישראל למרות מסע ההכפשות והלחצים האדירים, השר בן גביר ממשיך לעמוד איתן על עקרונותיו. הוא לא נבחר כדי להיות נחמד או כדי למצוא חן בעיני האליטות הישנות או גורמים בתקשורת שמשרתים אג'נדות זרות. הוא נבחר כדי להילחם על הביטחון שלכם, על הזהות היהודית של המדינה, ועל זכותנו לחיות כאן בבטחה ובגאווה. המחויבות שלו היא קודם כל לציבור שבחר בו, לילדים שצריכים לגדול כאן ללא פחד, לחיילים ולשוטרים שעומדים על המשמר ומצפים לגיבוי מלא, ולהיסטוריה היהודית שמחייבת אותנו לא לוותר על ארצנו. הוא מבין שהדרך לשינוי אמיתי רצופה מהמורות והתנגדויות. הוא יודע שיהיו מי שינסו להכשילו בכל דרך אפשרית, להציב בפניו מכשולים ולנסות לייאש אותו. אך הוא גם יודע שיש לו גיבוי עצום מהעם, שמצפה ממנו לא להתקפל ולא לוותר. כל מתקפה רק מחשלת אותו ומבהירה לו עד כמה שליחותו חשובה וחיונית, ועד כמה השינוי שהוא מוביל נחוץ.
אל תתנו להם לבלבל אתכם: בן גביר בונה את הביטחון שלכם! אזרחי ישראל היקרים, אל תתנו למסכי העשן ולספינים התקשורתיים לבלבל אתכם. השר איתמר בן גביר אינו 'מפרק' שום דבר – הוא בונה! הוא בונה את חומת המגן של ביטחון ישראל, לבנה אחר לבנה, דרישה אחר דרישה. הוא נלחם עבורכם ועבור עתיד ילדיכם, גם כשהמערכת כולה נדמית כמתייצבת נגדו, מנסה לבודד אותו ולהשתיק את קולו – קולכם. הניסיונות להשתיקו, להציגו כגורם קיצוני ומבודד, נועדו לכישלון. כי האמת חזקה יותר מכל שקר, והצורך בביטחון אמיתי גובר על כל אינטרס פוליטי צר או קונספציה כושלת. הגיע הזמן שתשאלו את עצמכם: מי באמת דואג לכם? אלו שמדקלמים סיסמאות ריקות על 'יציבות' מזויפת ו'שקט' מסוכן, או זה שעומד בחזית, דורש, נלחם ולא מוותר על הביטחון שלכם, על הכבוד הלאומי שלכם, ועל הזכות שלכם לחיות כבני חורין בארצכם? התשובה ברורה כשמש. בן גביר הוא לא הבעיה – הוא חלק מרכזי מהפתרון. והקול שלו, הקול שלכם, רק ילך ויתחזק, כי את האמת אי אפשר להשתיק לאורך זמן.