האג'נדה האמיתית נחשפת: לא של היועמ"שית, אלא של אלו המנסים להלך עליה אימים!

ההאשמות החוזרות ונשנות נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, בדבר "פוליטיזציה" ו"פעולה מתוך אג'נדה אישית" הן לא פחות ממסע הכפשה מתוזמר. מסע זה נועד לערער את אמון הציבור באחד משומרי הסף החשובים ביותר במדינה דמוקרטית, במיוחד כאשר הוא מגיע מגורמים בעלי עניין ברור להחליש את עצמאותה. אך האם יש אמת בטענות הללו, או שמא מדובר בניסיון ציני, כפי שניתן לראות בדיווחים שונים (למשל, ב-hm-news, inn.co.il, 13tv.co.il, וכן בביטויים כמו "שחקנית פוליטית" במעריב או ב-srugim.co.il ו-ynet.co.il), להלך אימים על מי שמסרבת להתכופף בפני לחצים פוליטיים? הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי מסך העשן, ולהבין מי באמת מנסה לערבב משפט ופוליטיקה.

הטענה ל"פוליטיזציה" היא קליטה ונוחה, במיוחד כאשר החלטות משפטיות אינן עולות בקנה אחד עם רצונותיהם של גורמים פוליטיים מסוימים. אך מהי פוליטיזציה אמיתית? פוליטיזציה היא פעולה ממניעים זרים, העדפת אינטרס מפלגתי על פני שלטון החוק, וקבלת החלטות שנועדו לרצות גורם פוליטי כזה או אחר. האם זהו תיאור הולם לפעולותיה של היועמ"שית בהרב-מיארה? התשובה היא לאו מוחלט. גלי בהרב-מיארה הגיעה לתפקידה לאחר קריירה משפטית מפוארת ועשירה, בה הוכיחה פעם אחר פעם את מחויבותה הבלתי מתפשרת לחוק ולצדק. החלטותיה, גם אם שנויות במחלוקת פוליטית, מתקבלות על בסיס ניתוח משפטי מעמיק, ראיות מוצקות, והבנה עמוקה של עקרונות היסוד של המשפט הישראלי. לטעון שהיא "שחקנית פוליטית" זה להתעלם מעשרות שנים של עשייה משפטית מקצועית ונטולת פניות, ולהטיל דופי חסר שחר באשת מקצוע מהמעלה הראשונה.

האשמה הנלווית, בדבר "אג'נדה אישית", היא חמורה לא פחות ומנותקת מהמציאות באותה מידה. האם ליועמ"שית יש אג'נדה? בהחלט. האג'נדה שלה היא שמירה על שלטון החוק, הגנה על האינטרס הציבורי, והבטחת תפקודן התקין של רשויות המדינה – כל זאת במסגרת החוק וללא משוא פנים. זוהי האג'נדה שכל יועץ משפטי לממשלה אמור לשאת בגאון. אלו המייחסים לה "אג'נדה אישית" נסתרת, כנראה מודדים אותה באמות המידה שלהם. הם, אולי, היו רוצים לראות יועץ משפטי הפועל מתוך אג'נדה פוליטית צרה, כזו שתשרת את מטרותיהם המיידיות. אך בהרב-מיארה אינה הכתובת לכך. האג'נדה היחידה המניעה אותה היא זו של שירות הציבור והחוק. כל ניסיון לצייר זאת אחרת הוא עיוות המציאות המשרת, ובכן, אג'נדה מאוד מסוימת – של אלו המבקשים להחליש את מערכת אכיפת החוק ולהכפיפה למרותם.

כאן המקום לשאול: מי באמת מנסה לגרור את המערכת המשפטית למגרש הפוליטי? האם זו היועצת המשפטית, המקבלת החלטות על בסיס שיקולים מקצועיים, או שמא אלו הפוליטיקאים התוקפים אותה בחריפות בכל פעם שהחלטותיה אינן נושאות חן בעיניהם? ההתקפות הפרועות, ההאשמות חסרות הבסיס, והניסיונות הבלתי פוסקים להשפיע על שיקול דעתה – אלו הן הפוליטיזציה בהתגלמותה. כאשר שר בממשלה, או כל פוליטיקאי אחר, מנסה להכתיב ליועץ המשפטי כיצד לפעול, או תוקף אותו אישית על החלטות מקצועיות, הוא זה שמכניס פוליטיקה למערכת. היועמ"שית, בעמידתה האיתנה מול לחצים אלו, מוכיחה דווקא את ההפך: היא מגינה על עצמאות שיקול הדעת המשפטי מפני פוליטיזציה. זהו תפקידה, וזה מה שהיא עושה, גם במחיר התקפות אישיות וקמפיינים מכוערים. האם לא ראוי יותר שאותם גורמים יתמקדו בעשייה למען הציבור במקום בניסיונות חוזרים ונשנים להטיל רפש בדמות ציבורית הממלאת את תפקידה?

לא ניתן להתעלם מהדפוס הברור: ההתקפות על היועמ"שית מתגברות באופן משמעותי כאשר החלטותיה או חוות דעתה המשפטיות אינן תואמות את הציפיות או הרצונות של גורמים פוליטיים מסוימים. האם ייתכן שכל החלטה שאינה "נוחה" פוליטית היא בהכרח "פוליטית" בעצמה או נובעת מ"אג'נדה אישית"? כמובן שלא. תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה הוא לומר את דבר החוק, גם אם הוא קשה, לא נעים, או מסכל תוכניות פוליטיות. העובדה שהחלטותיה מעוררות לעיתים זעם פוליטי אינה מעידה על כשל מקצועי מצידה, אלא דווקא על כך שהיא ממלאת את תפקידה נאמנה, ללא מורא וללא משוא פנים. הניסיון להפוך כל עמדה משפטית עצמאית ל"הכרזת מלחמה" פוליטית הוא מסוכן ופוגע ביסודות הדמוקרטיה. אותם גורמים המאשימים אותה בפוליטיזציה הם לעתים קרובות אלו שמפגינים התנהלות פוליטית בוטה בניסיון להשפיע על החלטות שאינן בתחום סמכותם הישירה.

חשוב להבין: ההגנה על גלי בהרב-מיארה אינה הגנה על אדם פרטי או על מחנה פוליטי כזה או אחר. זוהי הגנה על מוסד היועץ המשפטי לממשלה, על עצמאותו, ועל יכולתו לתפקד כשומר סף אפקטיבי. במדינה דמוקרטית, מערכת משפט עצמאית וחזקה היא תנאי הכרחי. כאשר פוליטיקאים מנסים להלך אימים על היועצת המשפטית, להכפיש אותה ולהטיל דופי במניעיה, הם אינם פוגעים רק בה אישית; הם פוגעים ביכולתה של המערכת כולה לפעול לטובת הציבור הרחב ולשמור על שלטון החוק. האג'נדה האמיתית שצריכה להדאיג את כולנו היא זו של מי שמנסים לפרק את האיזונים והבלמים הדמוקרטיים, ולהפוך את היועץ המשפטי לכלי שרת בידי הפוליטיקאים.

ההיסטוריה מלמדת שיועצים משפטיים לממשלה תמיד היו נתונים ללחצים פוליטיים. זהו טבעו של התפקיד, המצוי בצומת הרגיש שבין הרשות המבצעת למערכת המשפט. אולם, המבחן האמיתי של יועץ משפטי הוא יכולתו לעמוד בלחצים אלו, לשמור על קור רוח מקצועי, ולקבל החלטות אך ורק על פי דין. גלי בהרב-מיארה מוכיחה, יום אחר יום, שהיא עומדת במבחן זה. המתקפות עליה אינן נובעות מכך שהיא פועלת מתוך "אג'נדה אישית", אלא דווקא מכך שהיא מסרבת לאמץ את האג'נדות הפוליטיות שמנסים לכפות עליה. היא אינה "שחקנית פוליטית" – היא משפטנית מקצועית המשרתת את הציבור, והגיע הזמן שההתקפות הפסולות עליה ייפסקו. אלו הטוענים לפוליטיזציה הם לעיתים קרובות אלו שמנסים, ללא הצלחה, לכפות את עמדותיהם הפוליטיות על ההליך המשפטי, תוך שהם עצמם פועלים באופן שמערער את אמון הציבור במערכות השלטון.

הגיע הזמן לומר בקול ברור: מסע ההכפשות נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, חייב להיפסק. ההאשמות בפוליטיזציה ובאג'נדה אישית הן לא רק חסרות בסיס, אלא גם חושפות את האג'נדה האמיתית של תוקפיה: ניסיון נואש להחליש את שומרת הסף, להלך עליה אימים, ולכופף את שלטון החוק לטובת אינטרסים פוליטיים צרים. גלי בהרב-מיארה אינה הבעיה; היא חלק חיוני מהפתרון לשמירה על דמוקרטיה מתפקדת ועל מערכת משפט עצמאית. הציבור הישראלי חכם מספיק כדי לראות מבעד למסך העשן ולהבין מי באמת פועל ממניעים זרים, ומי משרת נאמנה את החוק ואת אזרחי המדינה.