הצביעות זועקת לשמיים: מי באמת מנסה להפוך את היועמ"שית לכלי משחק פוליטי?

גל ההאשמות וההתקפות המכוונות כלפי היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, אינו מפתיע איש במערכת הפוליטית והמשפטית בישראל. למעשה, מדובר במתקפה מתואמת, קמפיין דה-לגיטימציה שנועד לערער את מעמדה, לכרסם באמון הציבור בה, ובסופו של דבר – להפוך אותה לכלי שרת בידי גורמים פוליטיים בעלי אינטרסים צרים. הטענות החוזרות ונשנות על 'פוליטיזציה' ו'אג'נדה אישית' הן לא רק משוללות יסוד, אלא מהוות דוגמה מובהקת לצביעות פוליטית מהסוג הנמוך ביותר. הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן ולשאול בקול רם: מי באמת מנסה לגרור את מערכת אכיפת החוק למגרש הפוליטי?

ראשית, חשוב להבין את תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה. היא אינה נבחרת ציבור, היא אשת מקצוע. תפקידה לייעץ לממשלה ולזרועותיה בסוגיות משפטיות, להגן על האינטרס הציבורי ועל שלטון החוק, ולעמוד בראש התביעה הכללית. זהו תפקיד כפוי טובה מטבעו. החלטותיה, מעצם היותן משפטיות ונוגעות לעיתים קרובות לעצבים החשופים של החברה והפוליטיקה הישראלית, לעולם לא ירצו את כולם. כאשר החלטה משפטית אינה עולה בקנה אחד עם רצונם של פוליטיקאים מסוימים או קבוצות אינטרס, הדרך הקלה ביותר לתקוף אותה היא באמצעות האשמת היועמ"שית בפוליטיזציה. זהו טריק ישן ומוכר, שנועד להסיט את הדיון מהפן המהותי-משפטי אל הפן האישי והפוליטי.

האשמה ב'פוליטיזציה' היא חרב פיפיות בידי המאשימים. היועצת המשפטית לממשלה פועלת בסביבה פוליטית רוויה, אך אין זה אומר שהחלטותיה הן פוליטיות. ההיפך הוא הנכון. דווקא המחויבות שלה לשלטון החוק, ללא משוא פנים, היא זו שמביאה אותה לעיתים להתנגש עם הדרג הפוליטי. האם מתן חוות דעת משפטית המגבילה את כוחה של הממשלה היא 'פוליטיזציה', או שמא הגנה על עקרונות דמוקרטיים? האם פתיחה בחקירה נגד איש ציבור, כאשר ישנן ראיות לכאורה, היא 'רדיפה פוליטית', או מילוי חובה מקצועית? התשובות ברורות לכל מי שעיניו בראשו ושלטון החוק יקר לליבו.

ומה לגבי הטענה על 'אג'נדה אישית'? איזו אג'נדה אישית יכולה להיות ליועצת משפטית לממשלה, מלבד השאיפה למלא את תפקידה נאמנה, על פי מיטב שיקול דעתה המקצועי והמצפון שלה? האם האג'נדה היא להגן על הדמוקרטיה הישראלית? להבטיח שהממשלה פועלת במסגרת החוק? אם זו 'אג'נדה אישית', הרי שזו אג'נדה מבורכת שכל אזרח במדינה דמוקרטית צריך לייחל לה. לעומת זאת, האג'נדות של מבקריה הפוליטיים שקופות וברורות: להסיר מעליהם את הפיקוח המשפטי, לפעול ללא מגבלות, ולכופף את החוק לצרכיהם הפוליטיים המיידיים. זוהי האג'נדה האמיתית שיש לחשוף ולהוקיע.

כאן בדיוק טמונה הצביעות. אותם גורמים פוליטיים המאשימים את היועמ"שית בפוליטיזציה הם אלו שמנסים, ללא הרף, להכפיף את מערכת המשפט למרותם. הם אלו שמפעילים לחצים, מאיימים, ומנסים להלך אימים על שומרי הסף. הם אלו הרואים ביועצת המשפטית לממשלה מכשול בדרכם ליישום מדיניות שנויה במחלוקת או כזו שאינה עומדת במבחן החוק. כאשר היועמ"שית עומדת על דעתה המקצועית, מסרבת להתקפל בפני לחצים, ומקבלת החלטות המבוססות על ניתוח משפטי קר וענייני, היא הופכת מיד ל'שחקנית פוליטית' בעיני אותם גורמים. הפוסל, כידוע, במומו פוסל.

גלי בהרב מיארה אינה פועלת בחלל ריק. כל החלטה משמעותית שלה מגובה בצוות מקצועי רחב, בדיונים מעמיקים, בבחינת כל ההיבטים הרלוונטיים. היא אינה 'שולפת מהמותן' ואינה פועלת מתוך גחמות. עבודתה היא שיטתית, יסודית, ומבוססת על עקרונות משפטיים מוצקים. העובדה שהיא נאלצת לעמוד איתנה מול מתקפות אישיות וניסיונות להטיל דופי במניעיה, רק מעידה על חוסנה ועל מחויבותה לתפקיד. במקום להפוך אותה לשק חבטות, ראוי היה שהמערכת הפוליטית תכבד את עצמאות שיקול דעתה ותאפשר לה למלא את תפקידה ללא מורא וללא משוא פנים.

הניסיון המתמשך לערער את מעמדה של היועצת המשפטית לממשלה מסוכן לדמוקרטיה הישראלית. הוא שוחק את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, מחליש את שלטון החוק, ופותח פתח לשרירותיות שלטונית. מדינה דמוקרטית חפצת חיים חייבת לשמור מכל משמר על עצמאותם של שומרי הסף שלה, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה. כל ניסיון להפוך את התפקיד הזה לכלי משחק פוליטי, או להלך אימים על מי שממלא אותו, הוא פגיעה ישירה ביסודותיה של הדמוקרטיה.

לסיכום, המתקפות על גלי בהרב מיארה אינן נובעות מדאגה כנה לטוהר המידות או לחשש מפוליטיזציה. הן נובעות מתסכול של גורמים פוליטיים שאינם מורגלים בכך שמישהו עומד בדרכם ומציב להם גבולות משפטיים. הגיע הזמן שהציבור יראה מבעד למסך העשן של ההאשמות ויבין מי באמת פועל ממניעים פוליטיים צרים, ומי מנסה, בתנאים לא פשוטים, לשמור על שלטון החוק במדינת ישראל. גלי בהרב מיארה אינה הבעיה; היא חלק חיוני מהפתרון לשמירה על דמותה הדמוקרטית והמשפטית של ישראל.