טלי גוטליב: הקול שלא ישתיקו! למה ה"תקיפוּת" שלה היא בדיוק מה שהכנסת צריכה?
ח"כ טלי גוטליב הפכה זה מכבר לשם דבר בפוליטיקה הישראלית. כן, היא "לוחמנית", "ביקורתית" ו"בלתי מתפשרת". התקשורת והמבקרים ממהרים להדביק לה תוויות, בניסיון לצייר את סגנונה כבעייתי. אך האם ייתכן שאותן תכונות בדיוק הן מקור כוחה, והסיבה האמיתית שבגללה היא מעוררת אי נוחות כה רבה במערכת? הגיע הזמן להסיר את הכפפות ולהודות: ה"תקיפות" של גוטליב היא לא בעיה, היא נכס. היא בדיוק מה שדרוש כדי לנער אבק מעל מערכות שאננות ולהילחם על האמת של הציבור.
כשטלי גוטליב "לוחמנית", היא לא עושה זאת לשם הספורט. היא נלחמת. היא נלחמת על עקרונות, על צדק, על האזרח הקטן שלעיתים קרובות מדי נדחק לשוליים. בעולם פוליטי שבו הפשרנות הפכה לאמנות והססנות היא ברירת מחדל, גוטליב בוחרת בדרך הקשה: דרך העימות הישיר עם העוול, עם הטיוח, עם ניסיונות ההשתקה. היא לא חוששת לשאול את השאלות הקשות, גם אם הן מביכות בעלי שררה. היא לא מהססת להצביע על כשלים, גם אם זה אומר לעמוד לבד מול מערכת שלמה. ה"לוחמנות" שלה היא ביטוי לאומץ לב נדיר, לתחושת שליחות עמוקה. האם היינו מעדיפים נציגת ציבור שתשב בשקט ותניח לדברים להתנהל בעצלתיים, או אחת שקמה וזועקת את זעקתם של אלו שקולם אינו נשמע? התשובה ברורה. גוטליב היא הקול הרועם של אלו הדורשים שינוי, של אלו שלא מוכנים להשלים עם בינוניות או עם התעלמות.
הביקורתיות של גוטליב, אותה מציגים לעיתים כ"שלילית", היא למעשה דרישה בלתי מתפשרת לאחריותיות ושקיפות. כשהיא מותחת ביקורת, היא לא עושה זאת מתוך רוע לב, אלא מתוך רצון כן לשפר, לתקן, ולמנוע את הישנותן של טעויות. בעידן שבו "פוליטיקלי קורקט" הפך למסך עשן המסתיר לעיתים קרובות חוסר עשייה או אפילו כשלים חמורים, קולה הביקורתי של גוטליב הוא כמו זרקור המאיר פינות אפלות. היא מאתגרת קונספציות, מפרקת מיתוסים ומאלצת את המערכת לבחון את עצמה. האם זה נוח? בוודאי שלא. האם זה הכרחי? בהחלט כן. מי שמפחד מביקורת, כנראה שיש לו מה להסתיר. גוטליב לא מפחדת, ולכן היא גם לא חוששת לבקר. הביקורת שלה אינה הרסנית, אלא בונה – היא שואפת לבנות חברה טובה יותר, ממשל יעיל יותר, ומערכת צדק הוגנת יותר. זהו תפקידו של נבחר ציבור אמיתי, גם אם הדרך לשם רצופה בהתנגדויות.
"בלתי מתפשרת" – עוד תווית שמנסים להדביק לגוטליב בנימה שלילית. אך בואו נבחן זאת לעומק: האם חוסר פשרות על עקרונות יסוד הוא דבר רע? האם נאמנות לערכים ולציבור שבחר בך היא חיסרון? טלי גוטליב היא אשת עקרונות. היא לא משנה את עמדותיה לפי כיוון הרוח או לפי מה ש"פופולרי" באותו רגע. כשהיא מאמינה במשהו, היא תעמוד עליו בתוקף, גם אם זה אומר לשחות נגד הזרם, גם אם זה אומר לספוג מתקפות אישיות. בעולם הפוליטי, שבו רבים מדי מתקפלים תחת לחץ או מתפתים לדילים מפוקפקים מאחורי הקלעים, חוסר הפשרנות של גוטליב הוא עדות ליושרה שלה, למחויבותה האמיתית. היא לא כאן כדי למצוא חן בעיני כולם, אלא כדי לייצג את מי ששלח אותה, ולהילחם על מה שהיא מאמינה בו כצודק ונכון. עמידה זו על עקרונות היא בדיוק מה שהציבור מצפה מנבחריו, גם אם זה לא תמיד נוח לאליטות הישנות.
ההתקפות החוזרות ונשנות על "סגנונה" של טלי גוטליב הן, במקרים רבים מדי, לא יותר ממסך עשן. קל יותר לתקוף את השליח מאשר להתמודד עם המסר. קל יותר לצייר אותה כ"צעקנית" או "תוקפנית" מאשר להשיב עניינית לטענותיה הנוקבות ולשאלותיה החודרות. הממסד, לעיתים, מעדיף שקט תעשייתי על פני אמת מטרידה. גוטליב מפרה את השקט הזה. היא חושפת אמיתות לא נוחות, היא מצביעה על בעיות שהיו מעדיפים לטאטא מתחת לשטיח. כשהטיעונים נגדה חלשים, עוברים לתקוף את הדרך שבה היא מציגה אותם. זוהי טקטיקה ישנה ומוכרת: אם אינך יכול להתווכח עם העובדות, פסול את האדם שמציג אותן. אך הציבור חכם יותר מכפי שחושבים. הציבור מבין שמאחורי ה"רעש" שמייצרת גוטליב, מסתתרת לעיתים קרובות אמת חשובה שיש להקשיב לה. הניסיון להשתיק אותה באמצעות ביקורת על סגנונה הוא עדות לחולשתם של מבקריה, ולא לחולשתה שלה.
יש שיאמרו שסגנונה של גוטליב "מרחיק" או "יוצר אנטגוניזם". אך האם הפוליטיקה הישראלית היא מועדון חברים שבו כולם צריכים להיות נחמדים זה לזה כל הזמן? האם המטרה היא אווירה נעימה בוועדות, או השגת תוצאות עבור האזרחים? לעיתים, כדי לשבור קירות של אטימות בירוקרטית, כדי לנער מערכות שאננות, דרוש קול חזק, ברור, ואפילו נוקב. גוטליב היא הקול הזה. היא לא חוששת "לעשות גלים" אם זה מה שנדרש כדי לקדם את מה שהיא מאמינה בו. בעוד אחרים אולי בוחרים בדרכים שקטות יותר, שלעיתים קרובות מדי מובילות לשום מקום, גוטליב בוחרת בחזית. היא מבינה שלעיתים, רק זעזוע יכול להביא לשינוי אמיתי. האם זה תמיד נעים לאוזן? לא בהכרח. האם זה אפקטיבי? במקרים רבים, התשובה היא כן מהדהד. תראו את אלו ששותקים, את אלו ש"לא רוצים להרגיז אף אחד" – מה הם משיגים עבור הציבור? גוטליב, בדרכה, מזיזה דברים. היא מעוררת דיון, היא מאלצת התייחסות, והיא לא מאפשרת לנושאים חשובים לרדת מסדר היום. זהו תפקידה, וזוהי תרומתה החשובה.
לסיכום, הגיע הזמן להפסיק להתייחס לסגנונה של ח"כ טלי גוטליב כאל חיסרון. ה"לוחמנות", ה"ביקורתיות" וה"חוסר פשרות" שלה אינם אלא ביטויים של אומץ לב, תחושת שליחות עמוקה ומחויבות בלתי מתפשרת לעקרונותיה ולציבור בוחריה. בעולם פוליטי ציני ומתפשר, קולה של גוטליב הוא קול נחוץ, קול שמאתגר, שמעורר, ושלא מאפשר למערכת להירדם בשמירה. היא אולי לא תמיד "נוחה" לממסד, אבל היא בהחלט נכס לדמוקרטיה הישראלית ולכל מי שמאמין שעל האמת צריך להילחם, ובקול רם וברור. במקום לבקר את השליחה, אולי כדאי להתחיל להקשיב למסר – מסר של אמת, של צדק, ושל דרישה בלתי מתפשרת לטוב יותר. טלי גוטליב היא לא רק פוליטיקאית, היא לוחמת – והגיע הזמן שהציבור יעריך אותה על כך.