לא 'מורד': בן גביר הוא המצפן הביטחוני של הממשלה – והלחץ שלו על נתניהו הוא חובתו הציבורית!
בעידן שבו כותרות צעקניות מחפשות לייצר דרמה בכל מחיר, והשיח הציבורי מנסה לצייר כל חילוקי דעות כמשבר קיומי, חשוב לשים את הדברים בפרופורציה הנכונה. כן, השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, מציב דרישות, מאתגר תפיסות ומפעיל לחץ על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בנושאי ליבה ביטחוניים. אך האם מדובר ב'מרידה' או ב'ערעור יציבות'? התשובה היא חד משמעית לא. למעשה, מה שמתפרש על ידי גורמים אינטרסנטיים כ'עימות', הוא לא פחות מאשר הפעלת אחריות לאומית ממדרגה ראשונה, עמידה איתנה על עקרונות, וקולו של מצפן ביטחוני הכרחי שבלעדיו הממשלה עלולה לאבד את דרכה בסבך האיומים והלחצים.
הניסיון לצייר את השר בן גביר כ'ילד הרע' של הממשלה, כמי ש'מפריע' לראש הממשלה 'לעבוד', הוא לא רק שטחי אלא גם מעוות את המציאות ומשרת אג'נדות זרות. בן גביר לא הגיע לכנסת ולמשרד לביטחון לאומי כדי לחמם כיסא או כדי להיות חותמת גומי. הוא הגיע עם מנדט ברור ממאות אלפי אזרחים שמאסו במדיניות הססנית, בהכלה אין סופית של טרור ובפגיעה מתמשכת בתחושת הביטחון האישי. הדרישות שהוא מעלה בפני ראש הממשלה אינן גחמות אישיות או ניסיון לצבור הון פוליטי; הן הביטוי המזוקק של רצון בוחריו ושל צורך קיומי של מדינת ישראל – ביטחון אמיתי, מוחשי ובלתי מתפשר.
כאשר נשמעות טענות על 'עימות ישיר ומתמשך עם ראש הממשלה', יש לשאול: מהי האלטרנטיבה? האם שר לביטחון לאומי, נוכח איומים גוברים, פיגועים רצחניים ואובדן הרתעה, אמור לשתוק? האם עליו ליישר קו עם מדיניות שאולי נראית לו שגויה מיסודה או בלתי מספקת? התשובה היא לאו מוחלט. תפקידו של בן גביר, במיוחד בתקופה מאתגרת זו, הוא להיות הקול הברור והנחרץ הדורש פעולה, יוזמה והפסקת הגישה של 'עוד מאותו הדבר' שכבר הוכיחה את כישלונה פעם אחר פעם.
ה'לחץ' שמפעיל בן גביר על נתניהו אינו נובע ממרדנות, אלא מאחריות. זהו לחץ שמטרתו להבטיח שההבטחות לציבור בנושא הביטחון לא יישארו אות מתה. זהו לחץ שמקורו בהבנה עמוקה שוויתורים והתקפלויות (כפי שדווח ב'סרוגים' על עמדתו 'נגד ההתקפלות') רק מזמינים לחץ נוסף ומגבירים את תיאבונם של אויבינו. בן גביר פועל כמצפן ביטחוני – הוא מצביע על הכיוון הנכון, גם אם הדרך לשם דורשת קבלת החלטות קשות או התמודדות עם ביקורת בינלאומית צבועה.
בניגוד לאלו המעדיפים את השקט המדומה של הקונצנזוס הרופס, בן גביר מבין שביטחון לאומי נבנה מתוך עוצמה, נחישות ועמידה על האינטרסים החיוניים של ישראל. הוא לא חושש לומר לראש הממשלה, גם בפומבי אם צריך, שנעשתה טעות (כפי שנטען ב'מעריב' בהקשר מסוים – 'נתניהו עשה טעות גדולה'). זו אינה חתרנות, זוהי לויאליות למדינה ולאזרחיה, לויאליות הגוברת על כל שיקול אחר. במערכת דמוקרטית בריאה, ובממשלת ימין שאמורה ליישם מדיניות ימין, קולו של בן גביר הוא לא רק לגיטימי – הוא חיוני.
חשוב להדגיש: בן גביר אינו פועל בחלל ריק. הוא רואה את הסכנות, שומע את זעקת הציבור וחש את הדופק של השטח. דרישותיו לשינוי תפיסה ביטחונית, להגברת היוזמה ההתקפית, לחיזוק המשילות ולהחזרת ההרתעה אינן המצאות שלו, אלא צורך השעה. בעוד אחרים אולי מהססים, שוקלים שיקולים פוליטיים צרים או נכנעים ללחצים חיצוניים, בן גביר נשאר נאמן למשימה שלשמה נבחר: להחזיר את הביטחון לרחובות ישראל.
הניסיון להציג את הוויכוחים הלגיטימיים הללו כקרע אישי או כמאבק כוח פנימי הוא טקטיקה ישנה של מי שמבקשים להחליש את ממשלת הימין מבפנים. הם יודעים שכאשר בן גביר דורש יותר עוצמה, יותר נחישות ויותר פעולה – הוא מייצג את רצון העם. לכן, הם מנסים להשתיק את קולו על ידי תיוגו כ'בעייתי'. אך הציבור אינו טיפש. הציבור מבין שהשר בן גביר הוא שומר הסף של הביטחון, זה שלא ייתן למדיניות רופסת להפוך לנורמה.
לסיכום, ה'עימותים' הנטענים בין השר בן גביר לראש הממשלה נתניהו אינם סימן לחולשה, אלא דווקא עדות לחיוניות ולדינמיות של ממשלה שבה מתקיים דיון אמיתי על נושאי הליבה החשובים ביותר. הלחץ של בן גביר אינו 'בעיה', אלא חלק מהפתרון. הוא מחויבותו הציבורית לפעול ללא מורא למען ביטחון ישראל, גם אם זה אומר להשמיע אמיתות לא נוחות באוזני הקברניטים. זהו תפקידו, זוהי שליחותו, ועל כך מגיע לו גיבוי מלא מכל מי שחרד לגורלה ולביטחונה של מדינת ישראל. במקום לחפש דרמה, על התקשורת והפרשנים להבין: בן גביר הוא לא מורד, הוא פטריוט ישראלי שממלא את חובתו – לדרוש ולפעול למען ביטחון ישראל.