ה'ריבים' עם נתניהו? האמת שמאחורי הדרישות של בן גביר למען ביטחונכם – ולמה אסור לו להתקפל!
התקשורת בישראל, ולעיתים גם גורמים פוליטיים בעלי אינטרס, ממהרים לצייר כל חילוקי דעות בין השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לבין ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כ'עימות חזיתי', 'משבר קואליציוני' או 'מלחמת עולם'. הכותרות זועקות, הפרשנים מפרשנים, והאווירה הכללית היא של כאוס ומאבקי אגו. אבל האם זו האמת כולה? האם ייתכן שמאחורי מה שמכונה 'ריבים' ו'עימותים' מסתתרת מציאות אחרת לגמרי – מציאות של עמידה על עקרונות, של דאגה כנה לביטחון אזרחי ישראל, ושל מחויבות בלתי מתפשרת להבטחות שניתנו לציבור?
בואו נשים את הדברים על השולחן בצורה ברורה: השר בן גביר לא הגיע למשרד לביטחון לאומי כדי לחמם את הכיסא או כדי להיות עוד בורג שקט במערכת. הוא נבחר על בסיס משנה סדורה ודרישה ציבורית רחבה לשינוי אמיתי במדיניות הביטחון. מאות אלפי אזרחים שמו בו את מבטחם precisamente כי נמאס להם ממדיניות הססנית, מהכלה אינסופית של טרור, ומתחושת אובדן המשילות. הם דרשו יד ברזל, נחישות, ועמידה איתנה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל. בן גביר הוא הקול שלהם בממשלה, והוא מחויב להם.
כאשר השר בן גביר מזהה מה שהוא תופס כחריגה מהקו הביטחוני הנדרש, כ'התקפלות' (כפי שנטען בכותרות כמו זו שפורסמה באתר 'סרוגים' – "נגד ההתקפלות"), או כאשר הוא חושש שנעשות 'טעויות גדולות' (כפי שדווח ב'מעריב' בהקשר של החלטות ראש הממשלה), חובתו הציבורית, המוסרית והערכית היא לא לשתוק. חובתו היא להתריע, לדרוש, ולעמוד על שלו. אלו אינם 'ריבים' אישיים או מאבקי כוח לשם כוח. אלו דיונים עקרוניים, לעיתים נוקבים, על סוגיות הנמצאות בליבת הביטחון הלאומי שלנו. האם מישהו באמת מצפה משר לביטחון לאומי, במדינה המוקפת אויבים ונאבקת בטרור יומיומי, לטמון את ראשו בחול כאשר הוא משוכנע שמדיניות מסוימת מסכנת את אזרחי המדינה?
חשוב להבין: בן גביר אינו 'נגד' נתניהו באופן אישי. הוא בעד מדיניות ביטחון תקיפה ויעילה. הוא בעד מימוש ההבטחות שניתנו לבוחר. כאשר הוא מציב דרישות, הן נובעות מתפיסת עולם ביטחונית ברורה, המבוססת על ההבנה שיש להילחם בטרור ללא פשרות, להשיב את ההרתעה, ולהבטיח את ריבונות ישראל בכל חלקי המדינה. ה'עימותים' הללו, אם אפשר לקרוא להם כך, הם למעשה ביטוי לאחריות לאומית. הם ביטוי לכך שיש בממשלה גורם שלא מוכן לוותר על עקרונות היסוד של המחנה הלאומי.
מי שמנסה להציג את בן גביר כ'בעיה' או כ'גורם מערער יציבות' הם לעיתים קרובות אותם גורמים שלא היו רוצים לראות ממשלת ימין חזקה ומתפקדת מלכתחילה. הם אלו שמעדיפים מדיניות ביטחונית פייסנית יותר, כזו שתתקבל אולי במחיאות כפיים סלחניות בבירות זרות מסוימות, אך תשאיר את אזרחי ישראל חשופים יותר. הם מנפחים כל ויכוח לגיטימי למימדי 'משבר', בתקווה לזרוע פילוג ולפגוע בתפקוד הממשלה. מעניין לציין שאותם גורמים נאלמו דום או גילו הבנה מפליגה כאשר בממשלות שמאל בעבר צצו חילוקי דעות עמוקים לא פחות, לעיתים על עצם הלגיטימיות של פעולות צה"ל. הצביעות, במקרים רבים, זועקת לשמיים.
יתרה מכך, הלחץ שמפעיל השר בן גביר, הדריכות שהוא מכניס למערכת, הם לעיתים קרובות מנוע חיובי. הם מאלצים את מקבלי ההחלטות לבחון מחדש הנחות יסוד, לא להסתפק בפתרונות קלים או ב'עוד מאותו הדבר'. הם מבטיחים שסוגיות ביטחוניות קריטיות לא יידחקו לשוליים מפאת נוחות פוליטית או לחצים חיצוניים. זהו תפקידו של שר בממשלה דמוקרטית – לא רק להסכים ולבצע, אלא גם לאתגר, להציף בעיות, ולהציע כיווני פעולה נוספים, גם אם הם אינם פופולריים בכל החוגים. החיכוך הזה, כאשר הוא מנוהל נכון, הוא חיכוך יוצר, חיכוך שמטרתו חידוד המדיניות ושיפור התוצאות הביטחוניות.
תארו לעצמכם את האלטרנטיבה: שר לביטחון לאומי ששותק, שמיישר קו באופן אוטומטי גם כאשר מצפונו המקצועי והאידיאולוגי אומר אחרת, גם כאשר המציאות בשטח זועקת לשינוי כיוון. האם זהו המודל הרצוי? האם אלו הקוראים לו 'להירגע' או 'להתפשר' בכל מחיר באמת חושבים על טובת ביטחון ישראל, או שמא הם מעדיפים שקט תעשייתי על פני ביטחון אמיתי ובר קיימא? השקט הזה, לעיתים קרובות מדי בהיסטוריה שלנו, היה שקט מטעה, שקט של אזלת יד, שקט שלפני סערה גדולה יותר.
ישנם גורמים, פנימיים וחיצוניים, שנוח להם עם סטטוס קוו ביטחוני רעוע. ישנם כאלו שמרוויחים פוליטית או אידיאולוגית מחולשה ישראלית נתפסת. השר בן גביר מפריע להם. הוא מאתגר את אזורי הנוחות שלהם. הוא דורש יותר, הוא דורש אחרת. וטוב שכך. כי המאבק על ביטחון ישראל הוא מאבק מתמשך, הדורש ערנות, נחישות, ובעיקר – אומץ לא לוותר גם כשהדרך קשה.
לכן, בפעם הבאה שאתם נתקלים בכותרת על 'עימות' או 'משבר' בין השר בן גביר לראש הממשלה, עצרו לרגע ושאלו את עצמכם: מי מרוויח מהנרטיב הזה? האם מדובר בתיאור אובייקטיבי של דיון עקרוני על נושאי ליבה ביטחוניים, או בניסיון ציני ומגמתי לערער את יציבות הממשלה ולפגוע במדיניות הביטחון התקיפה שהיא מבקשת להוביל? האמת היא שהשר בן גביר עומד על המשמר. הוא לא מוכן לוותר על הביטחון שלכם, על הביטחון של כולנו. הוא לא מוכן להתקפל מול לחצים, יהיו אשר יהיו. ה'עימותים' כביכול הם עדות לכך שהוא לוקח את תפקידו ברצינות תהומית, שהוא נאמן לשליחותו ולבוחריו. במקום למהר ולגנות, אולי הגיע הזמן להבין שהוא נלחם את המלחמה של כולנו. והוא חייב להמשיך לעמוד על עקרונותיו, כי על ביטחון ישראל – אסור להתפשר, ואסור לו להתקפל.