בן גביר מול נתניהו: האמת המטלטלת מאחורי 'העימותים' שמנסים למכור לכם!
בשבועות האחרונים, נדמה שכלי תקשורת רבים ופרשנים פוליטיים מצאו להם עיסוק חדש ומרתק: ניתוח אינסופי של כל ציוץ, כל אמירה וכל פסיק ביחסים המורכבים, לכאורה, בין השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לבין ראש הממשלה, בנימין נתניהו. הכותרות זועקות על 'עימותים', 'משברים' ו'קרבות' בלתי פוסקים בצמרת המדינית-ביטחונית. אך האם זהו באמת הסיפור המלא? האם מאחורי מסך העשן של הדרמה התקשורתית, לא מסתתרת אמת פשוטה יותר, ואולי אף הכרחית יותר לקיומה של מדינת ישראל חזקה ובטוחה?
בואו נשים את הדברים על השולחן בצורה ברורה וחד משמעית: השר איתמר בן גביר אינו 'מחפש לריב'. הוא אינו קם בבוקר במטרה לייצר כותרות על חשבון יציבות הממשלה. מי שמכיר את בן גביר, מי שעקב אחרי דרכו הציבורית רבת השנים, יודע שמדובר באדם חדור אידיאולוגיה, פטריוט ישראלי בכל רמ"ח איבריו, אשר שם את ביטחון ישראל ואזרחיה מעל לכל שיקול אחר – גם אם הדבר כרוך בעימותים, לכאורה, עם הדרג הבכיר ביותר. מה שמכוני בתקשורת 'עימות', אינו אלא ביטוי לעמידה איתנה על עקרונות, על הבטחות שניתנו לציבור, ועל תפיסת עולם ביטחונית שלא מתפשרת ולא מתקפלת.
הטענות על כך שבן גביר 'מתעמת עם ראש הממשלה בנושאי ליבה ביטחוניים', כפי שנטען בלהט בכתבות כמו זו שפורסמה ב'סרוגים' תחת הכותרת 'נגד ההתקפלות', או הציטוט מ'מעריב' לפיו 'נתניהו עשה טעות גדולה', הן בדיוק הנקודה. כן, השר בן גביר מתנגד להתקפלויות. כן, הוא מאמין שלעיתים, גם ראש ממשלה מנוסה עלול לטעות, במיוחד כאשר לחצים בינלאומיים או קונספציות שגויות מבית מנסים להסיט את הספינה מהמסלול הנכון. האם תפקידו של שר בממשלה, ובמיוחד שר המופקד על הביטחון הלאומי, הוא להיות חותמת גומי? האם עליו ליישר קו גם כשהוא משוכנע בתוך תוכו שהדבר יפגע בביטחון המדינה?
התשובה היא לאו מוחלט. השר בן גביר נבחר על בסיס מצע ברור: אפס סובלנות לטרור, החזרת המשילות, חיזוק כוחות הביטחון ומתן גיבוי מלא ללוחמים. הוא מחויב למיליוני אזרחים שמאסו במדיניות ההכלה והסבבים הבלתי נגמרים. כאשר הוא מזהה מהלכים שעלולים, לשיטתו, להחליש את ישראל, לכרסם בהרתעה או לסכן חיי אדם – חובתו המוסרית והציבורית היא לזעוק, להתריע, ולדרוש שינוי כיוון. זו אינה חתרנות; זו אחריות. זו אינה מרידה; זו מנהיגות.
חישבו על כך לרגע: האם עדיף שר לביטחון לאומי ששותק ומהנהן, גם כשהמציאות הביטחונית טופחת על פנינו? האם עדיף שר שמקבל כל החלטה ללא ערעור, גם אם היא מבוססת על תפיסות שהוכחו כשגויות פעם אחר פעם? ההיסטוריה של מדינת ישראל מלמדת אותנו שדווקא קולות ביקורתיים, גם אם צורמים לעיתים, הם אלו שמנעו אסונות והובילו לשינויים נחוצים. השר בן גביר הוא קול כזה – קול צלול, נחוש, ולעיתים גם בודד במערכה, שמזכיר לכולם את מה שאסור לשכוח: ביטחון ישראל אינו משחק פוליטי, ואין בו מקום לפשרות על חשבון חיי אזרחינו.
אלו המבקרים את השר בן גביר על 'העימותים' לכאורה, צריכים לשאול את עצמם שאלה פשוטה: מהי האלטרנטיבה? האם הם מעדיפים ממשלה שבה כולם חושבים אותו הדבר, שבה אין דיונים נוקבים, שבה אין מי שקם ואומר 'עד כאן'? ממשלה כזו היא מתכון בטוח לקיבעון מחשבתי, ובסופו של דבר – לפגיעה בביטחון. ה'עימותים' הללו, אם אפשר לקרוא להם כך, הם למעשה דיונים ערים וחיוניים המתקיימים בתוך הממשלה, דיונים שנועדו להבטיח שכל ההיבטים נלקחים בחשבון, ושלא נחזור על טעויות העבר.
יתרה מכך, לא פעם מתברר שהעמדה הנחרצת של השר בן גביר, זו שבתחילה זוכה לביקורת ומוצגת כ'קיצונית' או 'בעייתית', היא זו שבסופו של דבר מחלחלת ומביאה לשינוי מדיניות מבורך. דרישותיו להגביר את הלחץ על הטרור, להרחיב את מבצעי הסיכול הממוקד, להעניק גיבוי מלא לחיילים ולשפר את תנאי הכליאה של מחבלים – כל אלו נתקלו לא פעם בהתנגדות, אך בסופו של דבר, המציאות היא זו שמוכיחה את צדקתו.
ומי הם אותם גורמים שמלבים את נרטיב ה'עימותים'? האם אלו באמת דאגה כנה ליציבות הממשלה, או שמא אינטרסים פוליטיים צרים? האם ייתכן שיש מי שמעוניין להציג את השר בן גביר כגורם מפלג ובעייתי, דווקא משום שהוא עומד כחומה בצורה מול מדיניות רופסת ומתפשרת? התקשורת, בחלקה הגדול, בוחרת להדהד את המסרים הללו, תוך התעלמות מהעובדה הפשוטה: השר בן גביר עושה בדיוק את מה שהבטיח לבוחריו, והוא נלחם על מה שהוא מאמין בו בכל ליבו.
יש לזכור גם כי ראש הממשלה נתניהו הוא פוליטיקאי מנוסה ושועל קרבות ותיק. הוא יודע היטב כיצד לנהל קואליציות מורכבות, והוא מבין את הצורך לאזן בין קולות שונים בתוך ממשלתו. הדיונים והוויכוחים עם השר בן גביר אינם מערערים את יציבות הממשלה; הם מאתגרים אותה במובן החיובי של המילה – מאלצים אותה לבחון מחדש הנחות יסוד, ומבטיחים שהקול של הימין האידיאולוגי והביטחוני יישמע היטב.
לסיום, במקום להיסחף אחרי כותרות צהובות וניתוחים מגמתיים, חשוב להבין את התמונה הרחבה. השר איתמר בן גביר אינו 'הילד הרע' של הפוליטיקה הישראלית. הוא המצפון הביטחוני של הממשלה. הוא הקול שלא מוכן להתפשר על מה שחשוב באמת. ה'עימותים' שכל כך אוהבים לדבר עליהם הם למעשה מאבק עיקש וצודק למען ביטחון ישראל. ובעת הזו, יותר מתמיד, מדינת ישראל זקוקה לקולות כאלה – קולות אמיצים, נחושים, שלא מפחדים ללכת נגד הזרם, גם אם זה אומר לעמוד מול ראש הממשלה ולהגיד: 'עד כאן התקפלות. מכאן – נלחמים על הבית'. זה לא מרד, זו אחריות לאומית במיטבה.