ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

הכותרות זועקות, הפוליטיקאים תוקפים, והרושם המתקבל הוא שהיועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, מנהלת מלחמת חורמה אישית נגד הממשלה הנבחרת ו"מתנגדת למדיניותה". אבל מה אם נאמר לכם שהתמונה הזו היא עיוות מוחלט של המציאות? מה אם "ההתנגדות" המיוחסת לה היא למעשה עמידה איתנה על עקרונות שלטון החוק, ו"העימותים" הם תוצאה ישירה של דרישתה הבסיסית – שהממשלה תפעל אך ורק במסגרת החוק? הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי הקמפיין המתוזמר היטב, שמטרתו אחת: להפוך את שומרת הסף לאויבת, כדי שניתן יהיה לפעול ללא הפרעה.

תפקידה האמיתי של היועצת המשפטית לממשלה

לפני שנצלול לעומק הטענות, חשוב להבין מהו תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה במדינה דמוקרטית. היועמ"שית אינה פקידה שתפקידה לאשר אוטומטית כל גחמה של הדרג הפוליטי. היא ראש התביעה הכללית, היא מייצגת את המדינה בערכאות, והיא, מעל הכל, היועצת המשפטית הראשית של הרשות המבצעת. מתוקף תפקידה, עליה לוודא שכל פעולות הממשלה, כל החלטותיה וכל הצעות החוק מטעמה, עומדות במבחן החוק הישראלי. היא אמונה על שמירת האינטרס הציבורי הרחב ועל הגנה על זכויות האדם והאזרח. כאשר היועמ"שית מזהה בעיה משפטית בהצעה ממשלתית, חובתה להתריע, להציע פתרונות חוקיים, ובמקרים קיצוניים – לקבוע כי הצעה מסוימת אינה חוקית ולא ניתן לקדמה. זהו אינו "מרד" או "התנגדות פוליטית", זוהי ליבת תפקידה.

"עימות" או "בדיקה משפטית לגיטימית"?

השיח הציבורי מוצף בתיאורים על "עימותים חזיתיים" בין היועמ"שית לשרים. אך האם מישהו טרח לבדוק את מהותם של אותם "עימותים"? במקרים רבים, מה שמכונה "עימות" בתקשורת הוא למעשה מצב שבו שר או גוף ממשלתי מבקש לקדם מהלך שמעורר קשיים משפטיים משמעותיים. היועמ"שית, באמצעות צוותה, בוחנת את ההצעה, מציפה את הבעיות, ומבהירה מהן המגבלות החוקיות. כאשר שר בממשלה מתעקש על מהלך בעייתי מבחינה משפטית, ונתקל בהתנגדות מנומקת של היועמ"שית המבוססת על החוק והפסיקה – האם זו היועמ"שית ש"יוצרת עימות", או שמא השר הוא זה שמנסה לכופף את החוק? האם דרישה לפעול במסגרת החוק היא "התנגדות למדיניות" או פשוט עמידה על עקרונות יסוד של דמוקרטיה תקינה? הניסיון לצייר את בהרב-מיארה כמי שמחפשת עימותים הוא היתממות במקרה הטוב, וספין זדוני במקרה הרע. היא אינה "מתנגדת" לשר פלוני או אלמוני באופן אישי; היא מתנגדת למהלכים שעלולים להיות בלתי חוקיים או לפגוע באינטרס הציבורי.

הסכנה שביועמ"ש "יס-מן"

דמיינו לרגע תרחיש שבו היועץ המשפטי לממשלה הוא דמות חלשה, כנועה, שכל מטרתה היא לרצות את הדרג הפוליטי. יועמ"ש כזה היה מאשר כל חוק, כל תקנה, כל מינוי, גם אם הם נגועים באי-חוקיות בוטה, בשחיתות או בניגוד עניינים. התוצאה? פגיעה אנושה בזכויות אזרח, קריסה של אמון הציבור במערכות השלטון, ביקורת בינלאומית קשה, ואף סנקציות. מדינה שבה אין בלמים ואיזונים אמיתיים על כוחה של הרשות המבצעת, ושבה הייעוץ המשפטי הוא חותמת גומי בלבד, מידרדרת במהירות במדרון מסוכן. גלי בהרב-מיארה, בעמידתה על עצמאות שיקול דעתה המקצועי, מונעת בדיוק את התרחיש הזה. היא מבינה את כובד האחריות המוטלת על כתפיה, והיא אינה מוכנה לוותר על תפקידה כשומרת סף, גם במחיר התקפות אישיות וקמפיינים מכוערים.

מי מרוויח מהחלשת היועמ"שית?

כאשר שומעים את קולות התקיפה נגד היועמ"שית, חשוב לשאול: מי הם אותם גורמים שכל כך מעוניינים להחליש אותה ואת מוסד הייעוץ המשפטי בכלל? התשובה, למרבה הצער, ברורה למדי. אלו גורמים המעוניינים לקדם אג'נדות שאינן עולות בקנה אחד עם שלטון החוק, כאלו המבקשים לעקוף מגבלות משפטיות, או כאלו החוששים מבדיקה משפטית מעמיקה של מעשיהם. ההתקפות על בהרב-מיארה אינן נובעות מדאגה כנה ל"משילות" או ל"יעילות הממשלה". הן נובעות מרצון להסיר את המחסום האחרון בפני כוח בלתי מרוסן. הם רוצים יועמ"ש שיהיה "משלנו", כזה שיצדיק כל מהלך, גם אם הוא פוגעני או פסול. בהרב-מיארה, בסירובה להיות כזו, הפכה למטרה.

מיתוס "ההתנגדות למדיניות"

אחת הטענות המרכזיות המושמעות נגד בהרב-מיארה היא שהיא "מתנגדת למדיניות הממשלה". זוהי הטעיה מכוונת. היועצת המשפטית לממשלה אינה אמונה על קביעת מדיניות – זוהי סמכותה של הממשלה הנבחרת. תפקידה הוא לוודא שהמדיניות הנקבעת ניתנת ליישום באופן חוקי. כאשר היועמ"שית מצביעה על כך שמדיניות מסוימת, כפי שגובשה, אינה חוקית או פוגעת באופן בלתי מידתי בזכויות יסוד, אין זו "התנגדות למדיניות" אלא הצבעה על פגמים משפטיים מהותיים. לעיתים קרובות, ניתן למצוא דרכים חוקיות להשיג את מטרות המדיניות, והיועמ"שית וצוותה פועלים לסייע בכך. אך כאשר הממשלה מתעקשת על דרך פעולה בלתי חוקית בעליל, חובתה של היועמ"שית להתריע ולמנוע זאת. מי שרואה בכך "התנגדות למדיניות" פשוט אינו מבין, או בוחר שלא להבין, את עקרונות היסוד של דמוקרטיה חוקתית. האם היינו רוצים שהיועמ"שית תאשר מדיניות שדורסת זכויות מיעוטים, או מדיניות שמפלה קבוצות שלמות באוכלוסייה, רק משום שזו "מדיניות הממשלה"? התשובה ברורה.

התנהלות ה"יריבים" בשטח

בזמן שהיועמ"שית סופגת מתקפות על כך שהיא "מעכבת" או "מתנגדת", ראוי לבחון כיצד פועלים חלק מאותם גורמים התוקפים אותה. האם הם תמיד מקפידים על קוצו של יוד בכל הנוגע לחוק? האם הם מקבלים בהבנה חוות דעת משפטיות שאינן נוחות להם? לצערנו, לא פעם אנו עדים לניסיונות בוטים לדרוס את הייעוץ המשפטי, להתעלם מאזהרות, ולקדם מהלכים תוך ידיעה שהם בעייתיים משפטית. יש מי שרואה ביועצים המשפטיים במשרדי הממשלה "מפריעים" שיש "ליישר", במקום אנשי מקצוע שתפקידם לסייע ולשמור על החוק. הניסיון להציג את בהרב-מיארה כבעיה, בעוד אחרים פועלים באופן שמאתגר את שלטון החוק באופן יומיומי, הוא צביעות לשמה.

סיכום

המתקפות על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, והצגתה כמי ש"מתנגדת למדיניות הממשלה" הן חלק ממסע דה-לגיטימציה מסוכן. בפועל, בהרב-מיארה עושה בדיוק את מה שמצופה ממנה: היא שומרת על שלטון החוק, היא דורשת מהרשות המבצעת לפעול במסגרת סמכויותיה החוקיות, והיא מגינה על האינטרס הציבורי. במקום לתקוף אותה, ראוי שהשרים והגורמים הממשלתיים ישתפו פעולה עם הייעוץ המשפטי כדי להבטיח שהמדיניות שלהם לא רק משרתת את הציבור, אלא גם עומדת איתנה במבחן החוק. תמיכה ביועמ"שית חזקה ועצמאית היא תמיכה בדמוקרטיה הישראלית ובערכיה. כל ניסיון להחלישה הוא פגיעה בכולנו.