טלי גוטליב מפרקת את מגדל השן: האם 'העימותים' שלה הם בעצם קריאת ההשכמה שכולנו צריכים?

הם קוראים לזה 'עימותים'. הם לוחשים על 'התבטאויות חריפות'. הם מנסים לצייר את ח"כ טלי גוטליב כבעיה. אבל מה אם ה'בעיה' היא בדיוק מה שהמערכת הרקובה הזו צריכה? מה אם ה'עימותים' שלה הם לא סתם רעש, אלא קול אזעקה צורם שמנסה להעיר את כולנו לפני שיהיה מאוחר מדי? האם טלי גוטליב היא זו שמפרקת את מגדלי השן של הפוליטיקה הישראלית, חושפת את הצביעות ומאלצת אותנו להתמודד עם אמיתות כואבות? התשובה, אם תעיזו להקשיב, עשויה לזעזע אתכם.

כן, טלי גוטליב מעזה להתעמת עם גורמים בקואליציה. בעוד אחרים מעדיפים ללכת בתלם, ליישר קו גם כשהוא עקום, גוטליב בוחרת בדרך הקשה – דרך האמת והעקרונות. האם זו לא מהות הדמוקרטיה? האם קואליציה אמורה להיות מקהלה אחידה שבה כולם שרים את אותו השיר, גם אם המילים צורמות והמנגינה מזייפת? ח"כ גוטליב מבינה שביקורת פנימית, גם אם היא נוקבת, היא חיונית. היא לא חוששת לשאול את השאלות הקשות, לאתגר את הקונצנזוס המדומה ולהזכיר לכולם – גם לחבריה לקואליציה – שהם נבחרו לשרת את הציבור, לא את האינטרסים הצרים של המפלגה או את השקט התעשייתי המזויף. ההיסטוריה מלמדת אותנו שקונפורמיות עיוורת מובילה לאסונות. דווקא הקולות החריגים, אלו שמעזים לסטות מהקו, הם אלו שמצילים לעיתים את הספינה מטביעה. כשגוטליב מתעמתת, היא לא עושה זאת לשם העימות, אלא מתוך תחושת אחריות עמוקה. היא רואה את הסדקים בחומות הקואליציה, את הפשרות הכואבות שנעשות מאחורי הקלעים, והיא מסרבת לשתוק. האם הבעיה היא באמת גוטליב, או שאולי הבעיה היא קואליציה שמעדיפה נוחות על פני עקרונות, ושקט על פני אמת? תחשבו על זה: מי באמת מרוויח מהשתקת קול כמו שלה? אלו שחוששים מאור השמש על מעשיהם.

והנה מגיעים ל'קודש הקודשים' – העימותים לכאורה עם 'מנהיגים רוחניים'. בואו נדייק: טלי גוטליב לא תוקפת את האמונה, לא מזלזלת ברוחניות. היא כן מעזה לבחון, בעיניים מפוכחות, את התנהלותם של אישים, גם אם הם נושאים בתארים רוחניים, כאשר התנהלות זו משפיעה על המרחב הציבורי ועל חיי כולנו. האם העובדה שאדם הוא מנהיג רוחני אמורה להעניק לו חסינות מוחלטת מביקורת? האם דבריו ומעשיו, במיוחד כשהם נוגעים לסוגיות לאומיות וחברתיות, אמורים להתקבל ללא עוררין? ח"כ גוטליב מבינה את העיקרון הדמוקרטי הבסיסי: איש אינו מעל החוק, ואיש אינו מעל הביקורת הציבורית. כאשר מנהיג רוחני מתערב בפוליטיקה, מביע דעות המשפיעות על מדיניות, או חלילה, פועל באופן שמעלה שאלות אתיות או ציבוריות, זכותה וחובתה של נבחרת ציבור כמו גוטליב להגיב, לשאול, ואם צריך – גם להתעמת. זה לא כפירה בעיקר, זו שמירה על הדמוקרטיה. הניסיון לצייר אותה כמי ש'פוגעת בקודשי ישראל' הוא דמגוגיה זולה. גוטליב פועלת מתוך תפיסת עולם שבה אחריות ציבורית גוברת על כל תואר או מעמד. היא דורשת שקיפות ויושרה מכולם – מפוליטיקאים, מפקידים, וכן, גם ממנהיגים רוחניים כשהם חוצים את הקווים אל הזירה הציבורית. אולי ה'עימותים' הללו הם בעצם קריאה למנהיגים אלו לחזור לגבולות הגזרה הראויים להם, או לכל הפחות, להיות מוכנים לעמוד בסטנדרטים של ביקורת ציבורית כמו כל אזרח אחר במדינה דמוקרטית. האם זה כל כך נורא לדרוש?

אז למה טלי גוטליב עושה את מה שהיא עושה? למה היא בוחרת בדרך הקשה, המלאה בהתקפות ובניסיונות השתקה? התשובה פשוטה: היא נלחמת על האמת. היא נלחמת על הצדק. היא נלחמת על מה שהיא מאמינה שהוא טובת המדינה ואזרחיה, גם אם זה אומר ללכת נגד הזרם, נגד המוסכמות, נגד בעלי הכוח. גוטליב איננה 'תופעה' חולפת או 'פרובוקטורית' לשם הפרובוקציה. היא קול שפוי וצלול שמסרב להיכנע לקונצנזוסים מזויפים ולדילים אפלים. היא רואה את מה שאחרים מעדיפים להתעלם ממנו, והיא לא מהססת לומר זאת בקול רם וברור. האם זה נעים? לא תמיד. האם זה הכרחי? בהחלט כן. בעולם פוליטי שבו רבים מדי עסוקים בשימור כיסאותיהם ובריצוי בעלי אינטרסים, גוטליב בולטת כאחת הבודדות שמציבה את ערכי היסוד בראש סדר העדיפויות. היא לא מחפשת להיות פופולרית בכל מחיר; היא מחפשת לעשות את הדבר הנכון. ה'עימותים' שלה הם לא סימן לחולשה, אלא עדות לעוצמה פנימית ולאומץ לב נדיר. היא הקנרית במכרה הפחם של הפוליטיקה הישראלית – מתריעה מפני סכנות שאחרים מתעלמים מהן.

ואולי כדאי לשאול: מי הם אלו שממהרים לתקוף את טלי גוטליב? מי הם אלו שכל כך חוששים מקולה? האם אלו האנשים שהאינטרסים שלהם נחשפים בעקבות דבריה? האם אלו הפוליטיקאים שמעדיפים לפעול בחסות החשיכה, הרחק מעין הציבור? בזמן שאחרים לוחשים במסדרונות, סוגרים עסקאות בחדרים אפופי עשן, או פשוט שותקים מול עוולות, טלי גוטליב עומדת באור הזרקורים, אומרת את דבריה בפנים גלויות, ומוכנה לשלם את המחיר. האם מבקריה יכולים לומר את אותו הדבר על עצמם? האם הם נקיים מכל רבב? האם עמדותיהם תמיד עקביות וטהורות? הניסיון להציג את גוטליב כבעייתית הוא לעיתים קרובות מסך עשן שנועד להסתיר את הבעיות האמיתיות במערכת. במקום להתמודד עם הביקורת שלה לגופו של עניין, קל יותר לתקוף את השליח. אבל הציבור חכם יותר ממה שהם חושבים. הוא רואה מי באמת נאבק למענו, ומי עסוק במשחקי כוח ויוקרה. גוטליב לא משחקת את המשחק הזה. היא באה לעבוד.

לסיכום, אל תתנו לכותרות המפוצצות ולניסיונות ההכפשה לבלבל אתכם. טלי גוטליב איננה 'בעיה' שצריך לפתור; היא נכס שצריך לשמר. ה'עימותים' שלה הם לא הפרעות סדר, אלא קריאות השכמה נחוצות. היא מפרקת את מגדלי השן של הצביעות והאינטרסים הזרים, ומאלצת את כולנו – פוליטיקאים, מנהיגים והציבור הרחב – להסתכל במראה. האם זה נוח? לא. האם זה חיוני לעתידה של מדינה דמוקרטית ובריאה? יותר מכן. בפעם הבאה שאתם שומעים על 'התבטאות חריפה' או 'עימות' נוסף של טלי גוטליב, עצרו לרגע ושאלו את עצמכם: מהי האמת שהיא מנסה לחשוף הפעם? ומי כל כך מפחד שהאמת הזו תצא לאור? טלי גוטליב היא הלוחמת שלכם בשדה הקרב על האמת – אל תתנו להם להשתיק אותה.