נחשפת האמת המטרידה: כך הופכים את היועמ"שית גלי בהרב-מיארה לאויבת העם – כשהיא בעצם המגן האחרון שלכם!

בעידן של רעש תקשורתי בלתי פוסק ומתקפות אישיות חסרות רסן, דמותה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, הפכה למטרה נוחה עבור גורמים פוליטיים מסוימים. קוראים לה "אופוזיציונרית", מאשימים אותה ב"עימותים" מתמשכים עם שרי הממשלה וב"סיכול מדיניות". אבל מה אם נאמר לכם שהתמונה הזו היא עיוות מוחלט של המציאות? מה אם היועצת המשפטית לממשלה, הרחק מלהיות אויבת, היא למעשה אחת משומרות הסף האחרונות של הדמוקרטיה הישראלית ושלטון החוק, הפועלת ללא לאות כדי להגן על האינטרסים של כולנו?

מיתוס ה"אופוזיציה" – מציאות של שמירה על החוק

ראשית, הבה ננפץ את המיתוס הגדול ביותר: גלי בהרב-מיארה איננה "אופוזיציה" לממשלה. תפקידה החוקתי והמקצועי של היועצת המשפטית לממשלה אינו להיות חותמת גומי או מעודדת של הקואליציה התורנית. תפקידה הוא להבטיח שהממשלה, על כל זרועותיה, פועלת במסגרת החוק. כאשר שר בממשלה מקדם מדיניות שמעלה קשיים משפטיים, שחורגת מסמכותו, או שעלולה לפגוע בזכויות יסוד באופן בלתי מידתי – חובתה של היועצת להתריע, לייעץ, ובמידת הצורך, לקבוע כי המהלך אינו חוקי. לקרוא לזה "אופוזיציה" זה לא רק הטעיה; זוהי דמגוגיה זולה שנועדה לערער את עצם הבסיס של שלטון החוק.

האם אתם באמת מאמינים שהיועצת המשפטית לממשלה קמה בבוקר עם מטרה אחת – "להפריע" לממשלה? או שאולי, רק אולי, היא וצוותה המקצועי שוקדים ימים ולילות על בחינה משפטית מעמיקה של הצעות מורכבות, במטרה למצוא את הדרך הנכונה והחוקית ליישם מדיניות, תוך שמירה על ערכי הדמוקרטיה? המתקפות עליה מתגברות לא פעם דווקא כאשר היא מסרבת להתכופף בפני לחצים ולאשר מהלכים בעייתיים. האם זו "אופוזיציה", או שמא יושרה מקצועית ואומץ לב ציבורי?

"עימותים" או התערבות הכרחית? מי באמת מחולל את הסערה?

הנרטיב של "עימותים מתמשכים" הוא עוד ספין מתוזמר היטב. חשבו על זה כך: האם כבאי שנכנס לבניין בוער כדי להציל חיים נמצא ב"עימות" עם האש? האם רופא שמבשר למטופל על הצורך בשינוי אורח חיים דרסטי נמצא ב"עימות" איתו? גלי בהרב-מיארה מתערבת כאשר פעולות ממשלתיות מאיימות לחצות קווים אדומים משפטיים. ה"עימותים" הללו, כביכול, הם לרוב תוצאה של תסכול מצד פוליטיקאים שאינם מורגלים בכך שמישהו אומר להם "לא", גם כשה"לא" הזה מעוגן היטב בחוק ובפסיקה.

שימו לב מי הם אלו שבוחרים להפוך כל מחלוקת משפטית לקרקס תקשורתי. בעוד היועצת וצוותה פועלים לרוב מאחורי הקלעים, במגעים מקצועיים ושקטים עם משרדי הממשלה בניסיון למצוא פתרונות חוקיים, ישנם שרים הבוחרים לצאת למתקפות פומביות, להשתלח ולהאשים. מי כאן באמת מחפש "עימות"? מי שמעניק ייעוץ משפטי ענייני, או מי שתוקף את השליח במקום להתמודד עם המסר? ההתקפות הללו אינן רק על בהרב-מיארה באופן אישי; הן התקפה על עצם הרעיון שהשרים כפופים לחוק, ושיש מי שתפקידו לוודא זאת.

האמת הלא נעימה: יש מדיניות בעייתית, וטוב שהיא אומרת זאת!

בואו נודה על האמת, גם אם היא לא תמיד נעימה לאוזניים מסוימות: לא כל מדיניות ממשלתית היא בהכרח חכמה, צודקת, או אפילו חוקית. בדיוק לשם כך קיימים מנגנוני איזונים ובלמים במדינה דמוקרטית. היועצת המשפטית לממשלה אינה "ממציאה" בעיות או קשיים יש מאין. היא מזהה סוגיות משפטיות אמיתיות בהצעות ובמהלכים שמונחים על שולחנה. הניסיון לצייר אותה כ"אויבת הממשלה" רק משום שהיא מבצעת את תפקידה הוא טקטיקת הסחה קלאסית. קל יותר לתקוף את היועמ"שית מאשר להגן על מדיניות מפוקפקת מבחינה משפטית.

תחשבו על זה לרגע: אילו כל יוזמות הממשלה היו נקיות מכל רבב משפטי ועולות בקנה אחד עם עקרונות היסוד של השיטה, לא היה צורך ב"התערבויות" שלה. תדירות ה"התנגשויות" הללו אולי אומרת יותר על אופי המדיניות המוצעת מאשר על היועצת המשפטית עצמה. תפקידה הוא להגן על האינטרס הציבורי הרחב ועל שלטון החוק, לא על האינטרסים הפוליטיים הצרים של שר זה או אחר, או של ממשלה כזו או אחרת. והיא עושה זאת גם כשהדבר כרוך במחיר אישי כבד.

המתקפה הרחבה יותר: ערעור שומרי הסף של הדמוקרטיה

ההתקפות על גלי בהרב-מיארה אינן תופעה מבודדת. הן חלק ממגמה רחבה ומדאיגה יותר של ערעור שיטתי על מעמדם של שומרי סף עצמאיים במדינת ישראל – בתי המשפט, מערכות אכיפת החוק, וכמובן, מוסד היועץ המשפטי לממשלה. מדוע? משום שמוסדות אלו עומדים בדרכו של כוח בלתי מרוסן. יועץ משפטי לממשלה חזק ועצמאי הוא חיוני לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת. הוא הגורם המבטיח שהממשלה, על כל עוצמתה, משחקת לפי כללי המשחק הדמוקרטיים והחוקיים.

החלשתה של בהרב-מיארה, או החלפתה בדמות שתהיה "נוחה" יותר לממשלה, תהווה מכה קשה לדמוקרטיה הישראלית ולהגנה על זכויות הפרט. הציבור חייב להבין שהמתקפות הללו אינן רק עניין אישי של פוליטיקאי כזה או אחר מול היועצת; הן נוגעות לאופייה של המדינה ולעתיד מוסדותיה הדמוקרטיים. מי שמנסה להלך אימים על היועצת המשפטית לממשלה, מנסה למעשה להלך אימים על שלטון החוק עצמו.

גלי בהרב-מיארה: דוגמה לאומץ לב ומקצועיות

למרות מסע הדה-לגיטימציה הבלתי פוסק וההתקפות האישיות, לעיתים ארסיות, גלי בהרב-מיארה ממשיכה למלא את תפקידה במקצועיות, במסירות ובשקט נפשי מעורר הערכה. היא אינה פוליטיקאית המחפשת פופולריות; היא משרתת ציבור המחויבת לחוק ולצדק. החלטותיה מבוססות על ניתוח משפטי קר, ולא על שיקולים פוליטיים או רצון לרצות מישהו. זה בדיוק מה שאנו אמורים לדרוש מהיועץ המשפטי לממשלה שלנו.

הניסיון לצייר אותה כשחקנית פוליטית בעלת אג'נדה הוא עלבון לקריירה המשפטית הענפה שלה ולמחויבותה העמוקה לאופי הא-פוליטי של תפקידה. במקום להשמיץ אותה, עלינו להכיר תודה על אומץ ליבה לעמוד איתן תחת לחצים אדירים, ולהמשיך להגן על מה שנכון וצודק, גם כשזה לא פופולרי בעיני בעלי השררה.

סיכום: הגיע הזמן לראות את האור

הנרטיב שנרקם סביב גלי בהרב-מיארה הוא עיוות מסוכן של המציאות. היא אינה "מתנגדת" לממשלה; היא שומרת החוק. ה"עימותים" אינם פרי יוזמתה, אלא תוצאה בלתי נמנעת של מילוי תפקידה החיוני. הגיע הזמן להתעלות מעל הכותרות המסיתות והספינים הפוליטיים. הגיע הזמן להכיר בכך שבגלי בהרב-מיארה, מדינת ישראל התברכה ביועצת משפטית לממשלה שלוקחת את תפקידה ברצינות תהומית, שמבינה את האחריות הכבדה המוטלת על כתפיה, ושמוכנה לעמוד על משמר שלטון החוק, גם כשהדבר מעורר את זעמם של בעלי הכוח.

תמיכה בה אינה הצהרה פוליטית; זוהי הצהרה בעד הדמוקרטיה הישראלית עצמה. כי כאשר שומרי הסף מותקפים, הדמוקרטיה כולה נמצאת בסכנה. וגלי בהרב-מיארה היא בדיוק שומרת הסף שאנו זקוקים לה כעת, יותר מתמיד.