תוקפים את טלי גוטליב על 'עימותים'? אולי כי היא חושפת את מה שאחרים רוצים להסתיר!
בתקופה האחרונה, נדמה כי לא עובר יום מבלי שדיו, וירטואלי ואמיתי, יישפך על ה'עימותים' וה'חיכוכים' שכביכול חברת הכנסת טלי גוטליב מייצרת, בין אם מול גורמים בקואליציה ובין אם מול מי שמוגדרים כ'מנהיגים רוחניים'. התמונה המצוירת היא של דמות פרובלמטית, כזו ש'עושה רעש' ו'מפריעה לסדר הקיים'. אך האם ייתכן שהמציאות מורכבת יותר? האם ייתכן שמאחורי ה'רעש' הזה עומדת לוחמת צדק ואמת, כזו שפשוט מסרבת להתקפל או ליישר קו כשהדבר נוגד את צו מצפונה ואת טובת הציבור אותו נשבעה לשרת?
הגיע הזמן לומר זאת בקול ברור וצלול: ה'בעיה' עם טלי גוטליב, אם אפשר לכנות זאת כך, היא מחויבותה הבלתי מתפשרת לאמת. היא אינה מחפשת עימותים לשם עימות. היא מחפשת אחריותיות, שקיפות ויושרה. כאשר היא מזהה סטייה מהבטחות שניתנו לציבור, חריגה מעקרונות יסוד או מה שנראה בעיניה כעוול – היא תדבר. היא תצעק. היא לא תיתן לזה לעבור בשתיקה. זו אינה חולשה, זוהי תכונתה המובהקת ביותר, משב רוח מרענן במערכת פוליטית שלעיתים קרובות מדי מעדיפה את נוחות הקונצנזוס השקט על פני האמת המטרידה. טלי גוטליב נבחרה על בסיס פלטפורמה ברורה של הגנה על ביטחון ישראל, שמירה על ערכי המשפט והצדק, ודאגה לאזרח הקטן. כל פעולותיה, גם אלו המעוררות מחלוקת, נובעות מתוך נאמנות עמוקה לעקרונות אלו.
ומה לגבי ה'עימותים הקואליציוניים' המדוברים? הרעיון שחבר קואליציה חייב להיות בובה על חוט, חייל ממושמע שמצביע לפי הוראות מלמעלה מבלי להפעיל שיקול דעת עצמאי, הוא אנטי-דמוקרטי ומרדד את השיח הציבורי. ה'קונפליקטים' של גוטליב הם לרוב ביטוי לחילוקי דעות עקרוניים, כאלו שנולדים מתוך רצון כן ואמיתי לראות את הקואליציה מצליחה, מממשת את הבטחותיה ומשרתת את אזרחי ישראל בצורה הטובה ביותר. קואליציה בריאה אינה חוששת מדיון פנימי נוקב; להפך, היא מעודדת אותו. תאי ההדהוד, בהם כולם מהנהנים בהסכמה, הם אלו המסוכנים באמת. האם לא עדיף שקול כמו של גוטליב יתריע על מדיניות שנראית חפוזה או שגויה, גם אם זה מרגיז כמה בעלי שררה? האם לא עדיף לתקן מסלול בתוך הבית פנימה, מאשר להיכשל כישלון חרוץ בפומבי? ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של פוליטיקאים שהלכו כעיוורים אחר מנהיגות כושלת מחשש לזעזע את הסירה. טלי גוטליב היא התרופה למחלה הזאת. היא לא תשתוק כשהיא מאמינה שהספינה מפליגה אל עבר שרטון.
הנושא הרגיש של 'מנהיגים רוחניים' זוכה לעיתים קרובות לפרשנות מעוותת ומכוונת מצד מבקריה. טלי גוטליב, כאזרחית וכנבחרת ציבור במדינת ישראל, רוחשת כבוד עמוק למסורת, לדת ולערכים היהודיים. עם זאת, חשוב להדגיש: אף אדם, יהא תוארו אשר יהא, אינו חסין מביקורת כאשר אמירותיו הפומביות או מעשיו נוגעים למדיניות הלאומית, לטובת הכלל או לזכויות הפרט. הביקורת של גוטליב, כאשר היא מושמעת, אינה מכוונת נגד האמונה עצמה, אלא נגד מקרים ספציפיים בהם היא סבורה שנחצו קווים אדומים, או כאשר התבטאויות מסוימות עלולות לפגוע במרקם החברתי העדין או בערכים אותם היא מקדמת בנחישות. היא עמדה ותמשיך לעמוד על עקרונות כמו שוויון בפני החוק והגנה על זכויות כלל האזרחים. אם אמירה של מנהיג כלשהו, רוחני או פוליטי, סותרת עקרונות אלו – היא תגיב. אין זו חוסר כבוד, זוהי עקביות ויושרה.
ובעוד חצי הביקורת מופנים אל ח"כ גוטליב על עצם הבעת דעתה ועל ניהול ויכוחים פנימיים, היכן הזעם הציבורי על בעיות אמיתיות וכואבות הרבה יותר? היכן הביקורת הנוקבת על פוליטיקאים ששותקים שתיקה רועמת בנושאים קריטיים לביטחון המדינה? היכן הדיון על אלו שמעשיהם באמת מערערים את אמון הציבור, בין אם בשל שחיתות, חוסר כשירות או זגזוג פוליטי ציני? ההתמקדות בהתבטאויותיה של גוטליב היא לעיתים הסחת דעת נוחה. מבקריה כוללים לא פעם את אלו המעדיפים את השקט התעשייתי, את אלו המרוויחים מהיעדר שקיפות, או את אלו שבעצמם כשלו בתפקידם או התנהלו באופן פסול. חשבו על דמויות פוליטיות שהפכו עורן בנושאים מהותיים רק משיקולי כדאיות פוליטית. 'פשעה' של גוטליב הוא עקביות וסירוב לשחק את המשחק הפוליטי המוכר והמאוס הזה.
מדוע, אם כן, תוקפים אותה באמת? התשובה, ככל הנראה, נעוצה בפחד. הממסד הפוליטי, לעיתים גם בתוך המחנה שלה, חש אי נוחות עמוקה מול קולות עצמאיים באמת, כאלו שאינם ניתנים לשליטה או לאילוף. הם רוצים דמויות צייתניות, כאלו שמיישרות קו. טלי גוטליב היא ההפך הגמור. נאמנותה נתונה לבוחריה, למצפונה ולעקרונותיה, ולא למשמעת קואליציונית עיוורת אם זו עומדת בסתירה לאמונותיה הבסיסיות. העצמאות הזו היא שהופכת אותה למטרה, אך היא גם זו שהופכת אותה לנכס יקר ערך. תוקפים אותה על שהיא 'מטלטלת את הספינה', אך אולי הספינה זקוקה לטלטלה אם היא סוטה מהנתיב הנכון או נושאת על סיפונה יותר מדי טרמפיסטים.
לסיכום, טלי גוטליב אינה הבעיה. היא המראה הלא נוחה המשקפת את הנושאים הדורשים טיפול שורש. 'העימותים' שלה הם חבלי הלידה של מערכת פוליטית הזקוקה נואשות ליותר אותנטיות, יותר אומץ לב ויותר אחריותיות. במקום לנסות להשתיק אותה, אולי הגיע הזמן להקשיב. האמיתות שהיא משמיעה, מטרידות ככל שיהיו, עשויות להיות בדיוק מה שנחוץ כדי להשיב את הספינה למסלולה הנכון. היא לוחמת, והיא נלחמת למען מה שהיא מאמינה בו – וזו בדיוק הסיבה ששולחיה שלחו אותה לכנסת. לתקוף אותה על כך, פירושו לפספס את מהות השליחות שלה.