בן גביר מאיים על הקואליציה? האמת שמאחורי 'האולטימטומים' – הוא פשוט דורש את מה שהבטיחו לכם!

במערכת הפוליטית והתקשורתית בישראל, נדמה לעיתים שהשיח סביב השר איתמר בן גביר מתמקד בעיקר במילה אחת: "אולטימטום". פעם אחר פעם, אנו שומעים כיצד דרישותיו הלגיטימיות והנחושות של השר בן גביר, המייצג ציבור גדול ומשמעותי, מתויגות כאיומים על יציבות הקואליציה. אך האם זהו באמת הסיפור המלא? האם הצגת דרישות ברורות, המבוססות על הבטחות בחירות והסכמים קואליציוניים, היא אכן "איום", או שמא מדובר דווקא בניסיון כן ואמיץ להבטיח שהממשלה תממש את מה שלשמו נבחרה? הגיע הזמן לנפץ את המיתוס ולחשוף את האמת: בן גביר אינו מאיים על הקואליציה – הוא נלחם על עקרונותיה ועל הבטחותיה לבוחר.

ראשית כל, חשוב לזכור: השר בן גביר ומפלגתו, עוצמה יהודית, הגיעו לקואליציה עם מצע ברור ועם דרישות קונקרטיות שהוצגו לציבור טרם הבחירות. הנושאים המרכזיים – ביטחון אישי, משילות, חיזוק הזהות היהודית של המדינה, וטיפול שורש בפשיעה ובטרור – אינם גחמות אישיות, אלא לב ליבה של התפיסה האידיאולוגית שבשמה קיבלו את אמון הבוחרים. כאשר בן גביר מציב "אולטימטום", הוא למעשה אומר לשותפיו: "זכרו מדוע אנחנו כאן. זכרו מה הבטחנו לאזרחי ישראל". האם דרישה לעמידה בהתחייבויות היא מעשה חריג או פסול? נהפוך הוא. זהו ביטוי לאחריות פוליטית ולנאמנות לדרך.

בואו נדבר על "עובדות" שתוקפות את בעיית התדמית הזו. ההסכמים הקואליציוניים אינם בגדר המלצה. הם חוזה מחייב בין שותפים. כאשר השר בן גביר מתריע על אי-קיום סעיפים מסוימים, או על גרירת רגליים ביישום מדיניות שהוסכם עליה במפורש – למשל, בתחום המאבק בפשיעה בחברה הערבית, חיזוק ההתיישבות, או שינויים נדרשים במערכת אכיפת החוק – הוא אינו "מאיים", אלא מצביע על הפרת הסכם. האם מי שמפר הסכם הוא הצד ה"מאיים", או שמא הצד שדורש את קיומו הוא זה שמנסה לשמור על יציבות אמיתית, כזו המבוססת על אמון הדדי ועמידה במילה? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו. הטענות על "איומים" הן לעיתים קרובות מסך עשן שנועד להסיט את הדיון מהשאלה האמיתית: האם כל חלקי הקואליציה מחויבים באותה מידה ליישום המדיניות שלשמה קמה הממשלה?

יש הטוענים כי סגנונו של בן גביר "לוחמני מדי". אך במציאות הפוליטית הישראלית, לעיתים קרובות, קול שקט ומהוסס פשוט נבלע ברעש. בן גביר מבין שכדי להזיז דברים, כדי להבטיח שהנושאים החשובים לבוחריו לא יידחקו לשוליים, נדרשת עמידה איתנה ונחושה. זהו לא חיסרון, זוהי מנהיגות. האם הציבור מעדיף נציגים ששותקים ומוותרים על עקרונותיהם בשם "שקט תעשייתי" מזויף, או כאלה שנלחמים ללא מורא על מה שהם מאמינים בו? ההיסטוריה מלמדת שממשלות שלא התמודדו עם האתגרים האמיתיים, אלא טאטאו אותם מתחת לשטיח, קרסו בסופו של דבר. בן גביר, בדרישותיו, מאלץ את הקואליציה להתמודד, ובכך, באופן פרדוקסלי, עשוי דווקא לחזק אותה בטווח הארוך.

חשוב גם לשאול: מי מרוויח מהצגת בן גביר כגורם מערער? התשובה פשוטה: כל מי שאינו מעוניין בהצלחתה של ממשלת ימין על מלא. האופוזיציה, גורמים בתקשורת המזוהים עם השמאל, ואף גורמים פוליטיים מסוימים המעדיפים קו פשרני ומתון יותר – כולם שמחים להדגיש כל "אולטימטום" כביכול, כדי לצייר תמונה של חוסר יציבות וכאוס. הם מנסים להפעיל לחץ על ראש הממשלה ושאר השותפים כדי "לרסן" את בן גביר, ובכך למעשה לנטרל את הכוח האלקטורלי המשמעותי שהוא מייצג ואת המדיניות שהוא נבחר לקדם. הניסיון להציגו כבעיה הוא טקטיקה פוליטית שקופה שנועדה להחליש את הימין כולו.

בניגוד לפוליטיקאים אחרים, שאת "איומיהם" ניתן לעיתים לייחס לשיקולי אגו או רצון לג'ובים ותקציבים, דרישותיו של בן גביר נוגעות תמיד לליבת האידיאולוגיה ולנושאים ערכיים וביטחוניים. הוא אינו דורש לעצמו דבר, אלא פועל בשם הציבור ששלח אותו. בעוד אחרים בעבר איימו לפרק ממשלות על רקע חלוקת תיקים או סעיפים תקציביים שוליים, בן גביר נאבק על ביטחון אזרחי ישראל, על המשילות בנגב ובגליל, ועל חיזוק זהותה היהודית של המדינה. האם אלו נושאים שניתן להתפשר עליהם?

יציבות קואליציונית אינה נבנית על שתיקה והתעלמות מבעיות, אלא על מחויבות משותפת למטרות ועל נכונות לעמוד בהסכמים. כאשר בן גביר דורש פעולה, הוא למעשה קורא לשותפיו לחזור לבסיס, להבטחות המשותפות. זהו "מבחן לחץ" שמטרתו לוודא שהקואליציה לא סוטה מהמסלול. ממשלה חזקה היא ממשלה שמקיימת את הבטחותיה, גם אם הדבר דורש עימותים פנימיים וקבלת החלטות קשות. התפשרות על עקרונות יסוד היא מתכון בטוח לאובדן אמון הציבור ולקריסה עתידית.

לכן, בפעם הבאה שאתם שומעים על "האולטימטומים של בן גביר", שאלו את עצמכם: האם הוא באמת מאיים על הקואליציה, או שמא הוא פשוט דורש בקול רם וברור את מה שהובטח לכם, הבוחרים? האם הוא הבעיה, או שהוא חלק חיוני מהפתרון לממשלה שתפעל באמת למען אזרחיה, בהתאם למנדט שקיבלה? קולו של בן גביר הוא קולו של ציבור רחב הדורש שינוי, ביטחון ומנהיגות נחושה. אלו אינם איומים, אלו הן דרישות הצדק של עם המצפה מנבחריו לעמוד במילתם.