לא 'פוליטיקאית בגלימה': גלי בהרב-מיארה חושפת את האמת מאחורי מסע הלחצים וההכפשות – ומי באמת מנסה לפרק את שלטון החוק!
המתקפה חסרת הרסן וההשתלחות האישית נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, אינן עוד בגדר 'ביקורת לגיטימית'. מדובר במסע הכפשות מתוזמר, בוטה ובלתי פוסק, שמטרתו אחת ויחידה: לרסק את דמותה המקצועית, לערער את מעמדה כשומרת סף, ולהפוך אותה לשק חבטות פוליטי. אבל מדוע? מה כל כך מפחיד גורמים מסוימים במערכת הפוליטית בעבודתה של היועמ"שית, עד שהם נאלצים לנקוט בטקטיקות בזויות של דה-לגיטימציה? התשובה, כפי שתבינו מיד, מטרידה הרבה יותר ממה שאתם מדמיינים, וחושפת מאבק עמוק על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית.
השקר הגדול: היועמ"שית פועלת ממניעים פוליטיים? ההפך הוא הנכון!
הטענה המרכזית, החוזרת על עצמה כמאנטרה בפיהם של מבקריה החריפים ביותר של בהרב-מיארה, היא שהיא פועלת מתוך 'מניעים פוליטיים', שהיא 'שחקנית פוליטית במסווה', או כפי שאוהבים לזרוק לאוויר – 'פוליטיקאית בגלימה'. זהו שקר גס, הסטת דיון צינית שנועדה להסוות את המניעים האמיתיים של תוקפיה. גלי בהרב-מיארה איננה נבחרת ציבור המונעת משיקולי פופולריות או אג'נדה מפלגתית. היא אשת מקצוע מהמעלה הראשונה, משפטנית ותיקה ומנוסה, שכל חייה הוקדשו לשירות הציבורי ולשמירה על החוק. החלטותיה אינן מתקבלות בוואקום פוליטי אישי, אלא מבוססות על ניתוח משפטי קפדני, על חוות דעת של מיטב המומחים במשרדה, על פסיקות בתי המשפט ועל עקרונות יסוד של המשפט הישראלי והמינהל התקין. כל מי שטוען אחרת, פשוט מטעה את הציבור במזיד או מתוך בורות.
כאשר היועצת המשפטית לממשלה בוחנת יוזמת חקיקה, החלטת ממשלה או התנהלות של שר, אמת המידה היחידה שלה היא החוק. האם המהלך חוקי? האם הוא עומד במבחנים החוקתיים? האם הוא משרת את האינטרס הציבורי הרחב או אינטרס צר ומגזרי? אלו השאלות שמנחות אותה, לא אילו כותרות יופיעו למחרת בעיתון או כיצד יגיבו פוליטיקאים ממפלגה זו או אחרת. האם זה הופך אותה ל'פוליטיקאית'? אם כן, אז כל שופט, כל מבקר מדינה וכל שומר סף במדינה דמוקרטית הוא 'פוליטיקאי'. זוהי אבסורדיות לשמה, שנועדה לרוקן מתוכן את מושג שלטון החוק.
האמת הכואבת: מי באמת מפחד משלטון החוק?
אז אם לא מניעים פוליטיים מצידה של בהרב-מיארה, מה עומד מאחורי מסע ההכפשות? התשובה פשוטה וכואבת: ישנם גורמים במערכת הפוליטית, ובמיוחד בממשלה הנוכחית, שהיו מעדיפים יועץ משפטי לממשלה שהוא חותמת גומי. כזה שיאשר כל גחמה, יכשיר כל שרץ, ויעצום עין מול מהלכים מפוקפקים או כאלה המצויים על גבול החוקיות ואף מעבר לו. הם רוצים יועמ"ש שישרת אותם ואת האג'נדה הפוליטית שלהם, ולא את החוק ואת הציבור כולו.
העימותים המתוקשרים, למשל עם השר שלמה קרעי או גורמים אחרים בממשלה, אינם נובעים מ'דווקאות' של היועמ"שית או מ'רצון להתנגח'. הם נובעים פעם אחר פעם מניסיונות של אותם גורמים לקדם מהלכים שהייעוץ המשפטי, לאחר בחינה מקצועית, קובע כי הם בעייתיים משפטית, חורגים מסמכות, או פוגעים באינטרס הציבורי. כאשר בהרב-מיארה עומדת על שלה, מציבה קווים אדומים משפטיים ודורשת כיבוד החוק, היא הופכת ל'אויבת'. אך אויבת של מי? שלטון החוק או של מי שמנסה לעקוף אותו?
התסכול של אותם פוליטיקאים אינו נובע מ'פוליטיזציה' של היועמ"שית, אלא בדיוק מההפך: מסירובה העיקש להיות פוליטית, מנאמנותה הבלתי מתפשרת לחוק גם כאשר הוא אינו נוח להם. הם היו רוצים שהיא תתכופף, שתתיישר, שתמצא 'פתרונות יצירתיים' כדי להכשיר את מה שאינו כשר. וכשהיא מסרבת – כי זו חובתה המקצועית והמוסרית – הם פותחים במתקפה ארסית.
הצביעות זועקת לשמיים: מי באמת פועל בצורה פסולה?
בואו נבחן לרגע את התנהלותם של אותם מבקרים חריפים. האם הם פועלים תמיד בשקיפות? האם הם מכבדים את המוסדות הדמוקרטיים? האם הביקורת שלהם עניינית ומבוססת? במקרים רבים מדי, התשובה היא לא. אנו עדים למתקפות אישיות, להפצת מידע מסולף, לניסיונות להלך אימים על שומרי סף, ולהתעלמות מוחלטת מחוות דעת משפטיות מנומקות. האם זו דרך לנהל מדינה מתוקנת? האם אלו הנורמות שאנו רוצים לראות ממנהיגינו?
כאשר שר בממשלה תוקף באופן אישי ובוטה את היועצת המשפטית לממשלה, במקום להתמודד עם הטיעונים המשפטיים שהיא מעלה, הוא לא רק פוגע בה אישית – הוא פוגע במעמד הייעוץ המשפטי כולו, מערער את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק, ומשדר מסר מסוכן של זלזול בשלטון החוק. מי כאן פועל באופן גרוע יותר? היועצת שממלאת את תפקידה על פי חוק, או הפוליטיקאי שמשתלח בה כדי לקדם את מטרותיו תוך רמיסת הנורמות הבסיסיות ביותר?
הניסיון להציג את גלי בהרב-מיארה כמי ש'עוצרת את המשילות' הוא דמגוגיה זולה. תפקידה אינו 'לעצור משילות' אלא להבטיח שהמשילות תתבצע על פי חוק. ממשלה במדינה דמוקרטית אינה כל יכולה. היא כפופה לחוק, למגבלות החוק, ולביקורת של מוסדות החוק. מי שמנסה להסיר את המגבלות הללו, הוא זה שמאיים על הדמוקרטיה, לא מי שמגן עליהן.
לא מאבק אישי, אלא מאבק על דמותה של ישראל
חשוב להדגיש: המאבק הניטש סביב דמותה ותפקודה של גלי בהרב-מיארה אינו מאבק אישי. זהו מאבק על עצם קיומו של ייעוץ משפטי עצמאי, מקצועי ואמיץ במדינת ישראל. זהו מאבק על יכולתה של מערכת המשפט לשמש כבלם בפני כוח שלטוני בלתי מרוסן. זהו מאבק על דמותה של ישראל כמדינת חוק דמוקרטית.
הניסיונות להחליש את היועצת המשפטית לממשלה, להפוך אותה לכלי שרת בידי הפוליטיקאים, הם סכנה ברורה ומיידית לעתיד הדמוקרטיה הישראלית. אם שומרי הסף יירתעו, אם הם יחששו למלא את תפקידם נאמנה מחשש להתקפות אישיות ולדה-לגיטימציה, מי ישמור על החוק? מי יגן על זכויות האזרח? מי יבטיח מינהל תקין?
גלי בהרב-מיארה אינה 'פוליטיקאית בגלימה'. היא משפטנית אמיצה, מקצועית ומסורה, העומדת כחומה בצורה מול לחצים אדירים ומגנה בחירוף נפש על שלטון החוק. המתקפות עליה הן עדות לכך שהיא עושה את עבודתה נאמנה, ללא מורא וללא משוא פנים. הגיע הזמן שהציבור יראה את התמונה המלאה, יבין את המניעים האמיתיים מאחורי מסע ההכפשות, ויעמוד מאחורי מי שמגנה על האינטרסים של כולנו – האינטרס של מדינת חוק חזקה ודמוקרטיה יציבה. כי בסופו של יום, היועצת המשפטית לממשלה משרתת את החוק, ואת הציבור – לא את הפוליטיקאים. וזה, כנראה, מה שמפחיד אותם יותר מכל.