מאחורי הקלעים של מתקפת השרים: מי באמת מאיים על הדמוקרטיה – היועמ"שית שמגינה על החוק או הפוליטיקאים שרוצים לרסק אותו?

גל ההתקפות הפרוע והבלתי פוסק על היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, אינו מקרי. זו אינה 'ביקורת עניינית' כפי שמנסים למכור לנו, אלא קמפיין מתוזמר, אגרסיבי וחסר רסן, שמטרתו אחת: לרסק את מעמדה של שומרת הסף האחרונה שעומדת בין פוליטיקאים דורסניים לבין שלטון החוק. השאלה האמיתית שצריכה להישאל איננה מדוע היועמ"שית 'מערימה קשיים', אלא מי הם אותם גורמים בממשלה, ובראשם שרים מסוימים שכבר הפכו את ההשתלחות בה לספורט לאומי, שמנסים לכופף את החוק לטובת אג'נדות אישיות ופוליטיות צרות, ומה הם מנסים להסתיר מאחורי מסך העשן של ההאשמות?

האיום המרכזי המרחף מעל ראשה של בהרב-מיארה, כפי שעולה מהדהודי המסדרונות הפוליטיים ומהדהודים בתקשורת מגויסת, הוא הניסיון לצייר אותה כמי שפועלת מתוך 'מניעים זרים', 'פוליטיים', או כמי ש'עושה דווקא'. זוהי טקטיקה שקופה ונואשת: כשאין לך טיעונים משפטיים אמיתיים, תוקפים את השליח. אך האמת פשוטה וכואבת עבור מבקריה: גלי בהרב-מיארה פועלת ממניע אחד בלבד – שמירה על החוק במדינת ישראל. היא אינה חברה בקואליציה או באופוזיציה; תפקידה הוא לוודא שהממשלה, כל ממשלה, פועלת במסגרת החוק. נקודה.

בואו נשים את הדברים על השולחן: מהו 'הפשע' הגדול של היועמ"שית? שהיא מעזה לעמוד על כך שהחלטות ממשלה יעמדו במבחן משפטי? שהיא דורשת הליך תקין ובדיקה מעמיקה לפני שמאשרים מהלכים שעלולים להיות הרסניים או בלתי חוקיים? בעידן שבו שרים מסוימים, דוגמת שר התקשורת שלמה קרעי, מנהלים מסעות צלב אישיים נגד כל מי שמעז לחשוב אחרת מהם, ומנסים לקדם מהלכים שנויים במחלוקת בזירה המשפטית והציבורית, עמידתה האיתנה של היועמ"שית אינה 'התנגדות' – היא אחריות. היא החובה המוטלת עליה מתוקף תפקידה.

הניסיון להציג את היועמ"שית כמי ש'מעכבת' את עבודת הממשלה הוא דמגוגיה זולה. תפקידה אינו להיות חותמת גומי. תפקידה הוא לבחון, לייעץ, להתריע, ובמקרה הצורך – למנוע עבירה על החוק. אם שר מסוים מגיע עם תוכנית שמומחים משפטיים מזהירים כי היא פוגענית, מפלה, או חורגת מסמכות – האם היועמ"שית צריכה להנהן בראשה רק כדי 'לא לעכב'? התשובה היא לאו מוחלט. עיכוב כזה הוא מניעת נזק. הוא הגנה על האזרחים ועל שלטון החוק.

והנה העובדות שמנסים להסתיר מכם: בעוד היועמ"שית נאלצת להתמודד עם מתקפות אישיות וניסיונות להלך עליה אימים, אותם פוליטיקאים שתוקפים אותה הם לעיתים קרובות אלו שמקדמים מדיניות על גבול החוקיות, אם לא מעבר לו. הם אלו שמנסים למנות מקורבים לתפקידים רגישים ללא הליך תקין, הם אלו שמנסים להחליש גופי אכיפה וביקורת אחרים, והם אלו שהופכים את שיח השנאה וההסתה לנורמה. מי כאן פועל ממניעים פסולים? מי כאן מסכן את הדמוקרטיה הישראלית? התשובה ברורה לכל מי שעיניו בראשו.

הטענה שבהרב-מיארה 'לא משתפת פעולה' היא עוד ספין שקרי. היועצת המשפטית לממשלה מקיימת דיונים שוטפים עם שרי הממשלה, משרדה מעניק חוות דעת משפטיות ומלווה את עבודת הממשלה באופן צמוד. אלא ש'שיתוף פעולה' בעיני אותם מבקרים משמעו כניעה מוחלטת לתכתיבים פוליטיים. הם לא רוצים יועצת משפטית; הם רוצים בובה על חוט. גלי בהרב-מיארה הוכיחה שהיא לא האישה הזו, ולכן היא תחת אש.

חשוב להבין, המתקפה על בהרב-מיארה אינה אישית בלבד. היא חלק ממגמה רחבה ומסוכנת יותר: ערעור שיטתי של כל מוסדות שלטון החוק והפיקוח העצמאיים במדינת ישראל. ראינו זאת בניסיונות להחליש את בית המשפט העליון, ראינו זאת בהתקפות על מבקר המדינה, ואנו רואים זאת כעת במלוא עוזו נגד מוסד היועץ המשפטי לממשלה. המטרה היא להסיר כל מגבלה, כל בלם, כל איזון, ולאפשר לממשלה לעשות ככל העולה על רוחה, גם אם הדבר עומד בניגוד מוחלט לחוק או לאינטרס הציבורי הרחב.

ההשוואה למדינות אחרות, בהן המערכת המשפטית כפופה לגחמות השלטון, צריכה להדיר שינה מעיני כל אזרח ישראלי. האם לשם אנו צועדים? האם אנו מוכנים לוותר על הדמוקרטיה שלנו, על הזכויות שלנו, רק כדי שפוליטיקאים מסוימים יוכלו לממש את מאווייהם ללא הפרעה?

במקום להפוך את היועמ"שית לשק חבטות, הגיע הזמן שהציבור יבין מי באמת פועל כאן ממניעים זרים. מי מנסה לשרת אג'נדה צרה על חשבון הכלל. גלי בהרב-מיארה, על אף הלחצים וההכפשות, ממשיכה לעמוד כחומה בצורה מול ניסיונות אלו. היא אינה 'עושה דווקא', היא עושה את עבודתה נאמנה – למען שלטון החוק, למען הדמוקרטיה הישראלית, ולמען כל אחד ואחת מאיתנו. הניסיון להציגה כ'אויבת העם' או כמי ש'פועלת ממניעים' שאינם טובת המדינה הוא לא פחות משערורייה. האמת היא שהיא אחת המגינות האחרונות שעוד נותרו לנו מפני כאוס שלטוני ועריצות הרוב. תמיכה בה אינה עניין של ימין או שמאל, אלא עניין של שמירה על הבית המשותף של כולנו.