לא 'עושה דווקא', אלא עושה את עבודתה: גלי בהרב-מיארה והמאבק על שלטון החוק בעידן של כאוס פוליטי

בשנים האחרונות, ובמיוחד בחודשים האחרונים, אנו עדים למתקפה חסרת רסן, אישית וארסית, נגד היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. קולות צורמים, המגיעים בעיקר מכיוונם של פוליטיקאים מסוימים, מנסים לצייר אותה כמי ש'עושה דווקא', כמי ש'פועלת ממניעים פוליטיים', או חלילה כ'אויבת העם'. אולם, מה באמת מסתתר מאחורי מסך העשן של ההכפשות והדה-לגיטימציה? האם ייתכן שהאמת הפוכה בתכלית, ושהיועצת המשפטית לממשלה הפכה למטרה דווקא משום שהיא עומדת איתן על משמרתה, מגינה על שלטון החוק ומסרבת להיות חותמת גומי לגחמות פוליטיות?

האמת הלא נוחה: מנדט היועמ"ש מול גחמות פוליטיות

ראשית, חשוב להבין את תפקידו הבסיסי של היועץ המשפטי לממשלה במדינה דמוקרטית. היועמ"ש אינו נבחר ציבור הכפוף למשמעת קואליציונית או למרותם של שרים. תפקידו הוא לשמש כפרקליט המדינה, כיועץ המשפטי הראשי של הרשות המבצעת, וכאחראי על אכיפת החוק. נאמנותו הראשונה במעלה היא לחוק, ולא לפוליטיקאים המכהנים, יהיו אשר יהיו. ההיסטוריה של מוסד היועץ המשפטי לממשלה בישראל רצופה מקרים בהם יועצים משפטיים נאלצו לקבל החלטות קשות, לעיתים בניגוד לרצון הממשלה המכהנת. זו אינה 'תקלה', אלא מהותו של התפקיד – להבטיח שהממשלה פועלת במסגרת החוק, גם כאשר הדבר אינו נוח או פופולרי. גלי בהרב-מיארה אינה 'חוסמת' את הממשלה כפי שטוענים מבקריה; היא מבטיחה, מתוקף תפקידה ובשבועתה, שהממשלה תפעל על פי דין. זוהי חובתה המקצועית והמוסרית.

פירוק ההאשמה ב'מניעים פוליטיים': מי באמת פוליטי כאן?

הטענה החוזרת ונשנית כאילו בהרב-מיארה פועלת מ'מניעים פוליטיים' היא לא פחות מאשר עיוות מוחלט של המציאות וניסיון להטיל דופי ביושרתה המקצועית. החלטותיה של היועצת המשפטית לממשלה מתקבלות לאחר עבודת מטה סדורה ומעמיקה, המתבססת על ניתוח משפטי קפדני, על תקדימים, ועל חוות דעת של צוות גדול ומנוסה של משפטנים בכירים במשרד המשפטים. האם ניתן לומר את אותו הדבר על מבקריה? בעוד היועצת המשפטית לממשלה נצמדת ללשון החוק, להנחיות קודמות ולפסיקות בית המשפט העליון, אנו עדים לשרים ולחברי כנסת המצהירים בריש גלי על כוונתם להתעלם מייעוץ משפטי מחייב, לקדם חקיקה שנויה במחלוקת שברור כי תתקשה לעמוד במבחן משפטי, או אף לפעול לשינוי כללי המשחק הדמוקרטיים כך שיתאימו למטרותיהם הפוליטיות הצרות. השאלה הנשאלת היא אפוא – מי כאן פועל ממניעים פוליטיים צרים? היועצת, המקפידה על קוצו של יוד בכל הקשור לשמירה על החוק, או אותם פוליטיקאים הדורשים ממנה לכופף את החוק לטובת אג'נדה פוליטית כזו או אחרת, תוך התעלמות מהשלכות הרסניות אפשריות?

'פשעה' של מקצועיות ועצמאות

דומה כי 'חטאה' הגדול של גלי בהרב-מיארה בעיני מבקריה הוא סירובה העיקש להיות בובה על חוט או חותמת גומי. התעקשותה על סטנדרטים מקצועיים גבוהים, על הליך תקין ועל יושרה משפטית היא זו שמושכת אליה את האש. האם ייתכן שהמתקפות הפרועות נובעות דווקא מכך שהיא מצליחה למלא את תפקידה נאמנה, לעמוד בפרץ ולבלום מהלכים שעלולים לפגוע קשות במדינה, באזרחיה ובעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית? דמיינו את הלחצים האדירים המופעלים עליה מאחורי הקלעים, את הניסיונות הבלתי פוסקים לכופף את ידה, את מסע ההכפשות האישי והשיטתי שמטרתו לערער את מעמדה ולשחוק את כוח עמידתה. עמידתה האיתנה מול כל אלה אינה מעידה על 'עשיית דווקא', אלא על אומץ לב ועל מחויבות עמוקה לשליחותה הציבורית.

כש'שמירת סף' הופכת לשדה קרב

העימותים בין היועצת המשפטית לממשלה לבין גורמים בממשלה אינם נובעים מ'חיפוש ריב ומדון' מצדה. הם מתעוררים כאשר היא ממלאת את חובתה לבחון את חוקיות פעולות הממשלה, בין אם מדובר במינויים בכירים, בהצעות חוק או בהחלטות מדיניות. כאשר שרים מנסים לקדם מינויים הנגועים בניגוד עניינים או בפגמים משפטיים אחרים, או כאשר הם מקדמים מדיניות שמעלה שאלות חוקתיות כבדות משקל, חובתה של היועצת להתריע, לייעץ, ובמידת הצורך – להתנגד. זו אינה 'התערבות פוליטית' אלא ליבת תפקידה כשומרת סף. המציאות המעוותת שמנסים ליצור מבקריה היא כזו שבה כל חוות דעת משפטית שאינה מתיישרת עם רצונם המיידי של הפוליטיקאים הופכת ל'פוליטיזציה', וכל דרישה לשקיפות או להליך תקין מוצגת כ'טרפוד' ו'חבלה' בעבודת הממשלה. זוהי מציאות מסוכנת, המבקשת לרוקן מתוכן את עקרון שלטון החוק.

סכנת היועמ"ש המושתק: מי באמת מרוויח?

חשוב שנשאל את עצמנו: מי מרוויח מיועצת משפטית לממשלה מוחלשת, מפוחדת או כנועה? בוודאי שלא אזרחי מדינת ישראל, הנהנים מהגנה של מערכת משפט עצמאית וחזקה. המרוויחים העיקריים מהחלשת היועצת המשפטית לממשלה הם אלו המעוניינים לפעול ללא ביקורת, ללא איזונים ובלמים, ללא דין וחשבון. אלו המבקשים לרכז בידיהם כוח בלתי מוגבל, ואשר רואים בשלטון החוק מכשול שיש להסיר. המתקפות הפרועות על היועצת המשפטית לממשלה אינן רק עניין אישי הנוגע לגלי בהרב-מיארה. הן חלק מאסטרטגיה רחבה ומסוכנת יותר, המכוונת להחלשת כל שומרי הסף במדינה – מבקר המדינה, מערכת בתי המשפט, והתקשורת החופשית. המטרה הסופית היא אחת: ריכוז כוח אבסולוטי בידי הדרג הפוליטי, תוך דחיקת רגליהם של שיקולים מקצועיים, משפטיים וערכיים.

קריאה לשכל הישר ולתמיכה בשלטון החוק

אל מול מסע ההסתה והדה-לגיטימציה, חובה עלינו, כאזרחים שאכפת להם מעתיד הדמוקרטיה הישראלית, לראות מבעד למסך העשן. עלינו לזכור: יועצת משפטית לממשלה חזקה, עצמאית ובלתי תלויה היא נכס אסטרטגי לדמוקרטיה, לא נטל. היא קו ההגנה האחרון של האזרח מפני שרירות לב שלטונית ומפני פגיעה בזכויותיו. תמיכה בעצמאותה של היועצת המשפטית לממשלה היא תמיכה בשלטון החוק, בעקרונות היסוד של מדינת ישראל ובדמותה הדמוקרטית.

למרות מסע הלחצים וההכפשות הבלתי פוסק, גלי בהרב-מיארה ממשיכה לעמוד על משמרתה, בנחישות ובמקצועיות. היא עושה זאת לא למען עצמה, אלא למען שלטון החוק, למען הדמוקרטיה הישראלית, ולמען כל אחת ואחד מאיתנו. מול הקולות המבקשים לערער את יסודות המדינה, קולה השקול והנחוש הוא עוגן של יציבות ותקווה.