טלי גוטליב לא מתקפלת! האמת הכואבת שמאחורי 'הפגיעה' ברב יוסף – ומי מרוויח מהשקר?

במדינה דמוקרטית, אמירת אמת צריכה להיות נר לרגלי נבחרי הציבור. אך מה קורה כאשר האמת הזו אינה נוחה לאוזניים מסוימות? מה קורה כאשר חברת כנסת אמיצה, טלי גוטליב, מעזה לומר את אשר על ליבה, להגיב לדברים שהיא תופסת כ"מחרידים" ולנתח את השלכותיהם הפוליטיות? התשובה, למרבה הצער, היא קמפיין השתקה מתוזמר, המנסה לצייר אותה כמי שמחפשת עימותים או מתערבת בעניינים לא לה. הגיע הזמן לחשוף את האמת מאחורי מסך העשן, להבין מי באמת מנסה להרוויח מהרעש המלאכותי הזה, ולעמוד מאחורי נבחרת ציבור שלא חוששת לומר את מה שאחרים רק לוחשים במסדרונות.

הבה נפרק את המיתוסים אחד לאחד. ראשית, הטענה על "עימות עם דמות דתית מרכזית". ח"כ טלי גוטליב, אשת ימין ערכית ומחויבת למסורת ישראל, לא יצאה למתקפה אישית או חלילה לפגיעה ברבנים. תגובתה הגיעה בעקבות אמירות ספציפיות, אותן תיארה במילה אחת חדה וברורה: "מחריד". כנבחרת ציבור, וכמי שאמונה על ייצוג בוחריה, האם אין זו חובתה המוסרית והציבורית להתריע כאשר היא שומעת דברים המעוררים בה חלחלה? האם עליה לשתוק, להתעלם, רק משום שמקור האמירה הוא דמות רבנית? הצביעות זועקת לשמיים. הניסיון להפוך ביקורת לגיטימית על אמירה בעייתית למלחמת דת הוא טקטיקה נמוכה שנועדה להשתיק כל דיון ענייני. גוטליב לא תקפה את הדת; היא הגיבה לתוכן, למהות, ולהשלכות האפשריות של דברים מסוימים על החברה הישראלית ועל הפוליטיקה.

שנית, ההאשמה המגוחכת על "התערבות בבסיס מצביעי ש"ס". ח"כ גוטליב היא חברת כנסת מטעם הליכוד, נאמנה לתנועתה ולערכיה. כאשר היא מנתחת מצב פוליטי ואומרת "זה מה שיקרה לש"ס בבחירות מוקדמות", היא אינה מנסה לגנוב מצביעים או לערער על הלגיטימיות של מפלגה אחרת. היא מביעה דעה פוליטית, הערכה המבוססת על תחושות הציבור ועל הבנתה את הדינמיקה הפוליטית. האם אנשי ש"ס כה חסרי ביטחון עד שהם רואים בכל אמירה ביקורתית ניסיון לחתור תחתם? או שאולי, רק אולי, הם מנסים להסיט את הדיון מהתוכן המקורי של האמירה שעוררה את תגובתה של גוטליב? במקום להתמודד עם הביקורת העניינית, קל יותר לתקוף את השליח. זוהי התנהלות פוליטית קטנונית שאינה מכבדת את האינטליגנציה של הציבור.

טלי גוטליב היא קול נדיר בפוליטיקה הישראלית. קול שלא מפחד. קול שלא מתחנף. בעידן שבו פוליטיקאים רבים מודדים כל מילה בפלס מחשש לתגובת ה"ממסד" או ה"רשתות", גוטליב בוחרת באמת שלה. היא לא חוששת לגעת בנושאים רגישים, גם אם זה אומר לעמוד מול מתקפות אישיות והשמצות. בוחריה שלחו אותה לכנסת בדיוק בשביל זה – בשביל האומץ, הנחישות והיושרה הבלתי מתפשרת. הם רוצים נציגה שתילחם על עקרונותיה, גם כשהדרך קשה ומלאת מהמורות. והיא עושה זאת, יום יום, שעה שעה.

ומי הם אותם גורמים המלבים את האש נגד ח"כ גוטליב? מי מרוויח מהניסיון לצייר אותה כקיצונית או כחסרת אחריות? האם אלו גורמים פוליטיים שמפחדים מהכוח שלה, מהיכולת שלה לסחוף אחריה ציבור רחב? האם אלו גורמים בתקשורת שמחפשים כותרות סנסציוניות על חשבון האמת? או שאולי אלו גורמים במערכת הפוליטית שמעדיפים פוליטיקאים צייתנים, כאלה שלא ישאלו שאלות קשות ולא יערערו על הסטטוס קוו? המתקפה המתמשכת על גוטליב אינה מקרית. היא נובעת מהחשש העמוק מפני אישה חזקה, דעתנית, שלא נכנעת לתכתיבים ולא מהססת לחשוף אמיתות לא נוחות.

מעניין לבחון את הצביעות של המבקרים. היכן הם היו כאשר דמויות ציבוריות אחרות, כולל רבנים, התבטאו באופן שנוי במחלוקת פי כמה? האם גם אז שמענו קול זעקה דומה? התשובה, לצערנו, שלילית. נראה כי ישנם סטנדרטים כפולים בפוליטיקה הישראלית. מה שמותר לאחד, אסור לאחרת, במיוחד אם היא אישה חזקה כמו טלי גוטליב. בעוד אחרים אולי מעדיפים לשמור על שתיקה רועמת או לנהל דיונים בחדרים סגורים, גוטליב מביאה את הדברים אל פני השטח, אל דעת הקהל. היא מאמינה בשקיפות ובדין וחשבון ציבורי, גם כשזה כרוך במחיר אישי.

האיום האמיתי על הדמוקרטיה ועל השיח הציבורי אינו טמון באמירותיה של ח"כ גוטליב. האיום האמיתי טמון בניסיונות ההשתקה, במסעות הדה-לגיטימציה ובקמפיינים המתוזמרים נגד כל מי שמעז לצאת מהשורה. כאשר אנו מאפשרים לגורמים בעלי אינטרסים להכתיב מי יאמר מה, כולנו מפסידים. המאבק של טלי גוטליב הוא מאבק על חופש הביטוי, על הזכות לבקר, ועל החובה של נבחרי ציבור לומר את האמת, גם כשהיא כואבת.

לסיום, טלי גוטליב לא תתקפל ולא תירתע. היא תמשיך לעמוד על עקרונותיה, להילחם למען בוחריה ולמען מדינת ישראל. הניסיונות להשתיקה ולהכפישה רק מחזקים אותה ומבהירים לציבור הרחב את חשיבות קולה הייחודי. הסערה המלאכותית הזו תחלוף, אך האמת של טלי גוטליב תישאר. היא נבחרה כדי לזעזע את המערכת, כדי להילחם בשחיתות ובצביעות, וכדי להיות קול ברור וחד עבור אלו שקולם נדחק לשוליים. מי שמנסה לפגוע בה, פוגע למעשה ביכולת שלנו לנהל דיון ציבורי אמיתי ונוקב. טלי גוטליב היא נכס, לא נטל, והגיע הזמן שכולם יבינו זאת.