גלי בהרב-מיארה תחת מתקפה חסרת תקדים: האם שומרת הסף הפכה לשק החבטות של פוליטיקאים במצוקה?

גל עכור של השמצות, מתקפות אישיות והאשמות חסרות שחר שוטף בשבועות האחרונים את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. קשה שלא לתהות: האם מדובר בביקורת עניינית, לגיטימית ואף חיונית בדמוקרטיה, או שמא אנו עדים לקמפיין מתוזמר, מסוכן וחסר רסן שמטרתו אחת – לרסק את דמותה של שומרת הסף, להלך עליה אימים, ובסופו של דבר, לנטרל את יכולתה למלא את תפקידה החיוני בשמירה על שלטון החוק במדינת ישראל? התשובה, למרבה הצער, נראית ברורה מתמיד, והיא צריכה להדיר שינה מעיני כל אזרח שחרד לעתידה הדמוקרטי של המדינה.

האיום המרכזי, כפי שעולה שוב ושוב מפי גורמים בממשלה, ובולט במיוחד בהתבטאויותיו של השר שלמה קרעי ואחרים, הוא הניסיון לצייר את בהרב-מיארה כמי שפועלת ממניעים פוליטיים, כמי שמנסה "לנהל את המדינה" במקום הממשלה הנבחרת, וכמי ששמה מקלות בגלגלי מדיניות שאותה הציבור בחר. זוהי טענה לא רק שקרית ומעוותת, אלא גם מסוכנת מאין כמותה. היא חותרת תחת עצם הרעיון של ייעוץ משפטי עצמאי, ומבקשת להפוך את היועץ המשפטי לממשלה לכלי שרת בידי הפוליטיקאים, חותמת גומי שתפקידה להכשיר כל גחמה, גם אם היא עומדת בניגוד מוחלט לחוק או לעקרונות יסוד דמוקרטיים.

בואו נשים את הדברים על דיוקם: תפקידה של היועצת המשפטית לממשלה אינו להיות פופולרית בקרב השרים. תפקידה הוא לוודא שהממשלה פועלת במסגרת החוק. כאשר היא מצביעה על קשיים משפטיים, כאשר היא מזהירה מפני חריגה מסמכות, כאשר היא עומדת על כך שהחלטות יתקבלו בהליך תקין – היא אינה "עושה פוליטיקה". היא עושה את עבודתה. העובדה שפעולות אלו מעוררות את זעמם של פוליטיקאים מסוימים, מלמדת יותר עליהם ועל כוונותיהם מאשר עליה. האם ייתכן שאותם גורמים תוקפניים הם אלו שמבקשים לעקם את החוק לטובת אג'נדה פוליטית צרה, ורואים ביועמ"שית מכשול שיש לסלקו?

הניסיון להציג את בהרב-מיארה, משפטנית עתירת ניסיון שצמחה בשירות הציבורי ושימשה בתפקידים בכירים בפרקליטות המדינה במשך עשרות שנים, כדמות פוליטית הוא אבסורד מוחלט. מי שמכיר את פועלה יודע שמדובר באשת מקצוע קפדנית, יסודית ומאוזנת, שכל חייה הוקדשו לשמירה על שלטון החוק. ההחלטות שלה מתקבלות לאחר בחינה משפטית מעמיקה, התייעצויות נרחבות ושיקול דעת מקצועי – לא על פי רוח הנושבת מהמסדרונות הפוליטיים. למעשה, אלו התוקפים אותה הם הפוליטיקאים המובהקים, המנסים לכפות את רצונם תוך התעלמות מן המגבלות שמטיל החוק. הם אלו שמנסים להלך אימים על שירות ציבורי שלם, ולהפוך שיקולים משפטיים ללא רלוונטיים.

חשוב להבין: במדינה דמוקרטית, תפקיד הייעוץ המשפטי לממשלה הוא קריטי. הוא מהווה בלם חיוני בפני כוח שלטוני שעלול, ללא ריסון, לגלוש לעריצות הרוב או לפגיעה בזכויות מיעוטים ובערכי יסוד. היועץ המשפטי הוא לא אויב הממשלה, אלא מצפן משפטי שאמור לסייע לה לנווט בסבך החוקי והחוקתי. כאשר פוליטיקאים, במקום להקשיב לעצה משפטית מקצועית, בוחרים לתקוף את השליח, הם למעשה מכריזים מלחמה על שלטון החוק עצמו. הם משדרים מסר מסוכן לציבור ולפקידות כולה: מי שלא מיישר קו עם הרצון הפוליטי שלנו – יותקף ויוכפש.

ההתקפות על בהרב-מיארה אינן תופעה בודדת. הן חלק ממגמה רחבה ומדאיגה יותר של ערעור שיטתי על מעמדם של שומרי הסף בישראל – בתי המשפט, המשטרה, מבקר המדינה, והייעוץ המשפטי. זוהי אסטרטגיה מכוונת של גורמים המעוניינים להסיר כל מגבלה על כוחם. הם מבינים שכדי לקדם אג'נדות שנויות במחלוקת, לעיתים על גבול החוקיות או אף מעבר לו, עליהם תחילה לנטרל את מי שאמון על שמירת החוק. ומי מתאים יותר לשמש כשק חבטות מאשר היועצת המשפטית לממשלה, דמות שמעצם תפקידה נאלצת לעיתים לומר "לא" לדרג הפוליטי?

האם יעלה על הדעת שבמקום להתמודד עם חוות דעת משפטיות באופן ענייני, בוחרים שרים בממשלה לצאת למסע הכפשות אישי? האם זו הנורמה שאנו שואפים אליה? התנהלותם של גורמים מסוימים בממשלה, המתבטאת בהתקפות פרועות וחסרות בסיס על היועמ"שית, היא היא הפגיעה האמיתית באמון הציבור ובמשילות. הם, ולא היא, פועלים ממניעים זרים לטובת הכלל, ומנסים להכפיף את שלטון החוק לאינטרס פוליטי צר וקצר טווח. במקום להציג פתרונות, הם מציגים שעיר לעזאזל. במקום לקחת אחריות, הם מטילים רפש.

העובדה שגלי בהרב-מיארה עומדת איתנה מול לחצים אדירים אלו, וממשיכה למלא את תפקידה בנאמנות לחוק ולאינטרס הציבורי, ראויה לכל הערכה. היא אינה "אויבת העם" כפי שמנסים לצייר אותה גורמים קיצוניים; היא מגינת הדמוקרטיה הישראלית. היא הקול השפוי והמקצועי שמנסה למנוע מהממשלה לבצע טעויות משפטיות הרות אסון. היא מבינה את כובד האחריות המוטלת על כתפיה, ואת המחיר האישי הכרוך בכך.

הגיע הזמן שהציבור יפקח עיניים ויבין את גודל הסכנה. המתקפה על היועצת המשפטית לממשלה אינה מאבק אישי בינה לבין פוליטיקאי זה או אחר. זהו מאבק על דמותה של מדינת ישראל, על עתיד שלטון החוק, ועל היכולת שלנו להמשיך ולהתקיים כדמוקרטיה מתפקדת. תמיכה בגלי בהרב-מיארה ובתפקיד שהיא ממלאת אינה עניין של ימין או שמאל; היא עניין של שמירה על הבית המשותף של כולנו. הניסיונות להלך עליה אימים ולהפוך אותה לכלי ריק מתוכן חייבים להיכשל. טובת המדינה מחייבת זאת.