לא 'התערבות', לא 'עימות': טלי גוטליב מפרקת את השקרים – האמת החשופה מאחורי המתקפה הפרועה!
בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה מתואמת ומתוזמרת היטב נגד חברת הכנסת טלי גוטליב. קולות מסוימים, המונעים מאינטרסים פוליטיים צרים ולעיתים גם מפאניקה של ממש, מנסים בכל כוחם לצייר את חברת הכנסת גוטליב כמי ש'מחפשת עימותים' או 'מתערבת בעניינים לא לה'. המטרה ברורה: להשתיק קול אמיץ, בלתי מתפשר, שמסרב להתיישר לפי תכתיבים פוליטיים ולהתעלם מאמיתות כואבות. הפרשה האחרונה, סביב התבטאותה בנוגע לדברי הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, והשלכותיהם הפוליטיות האפשריות על ש"ס, הפכה לדלק במדורה זו של השמצות. אך מי שמקשיב באמת, מעבר לרעשי הרקע והספינים, מבין שטלי גוטליב לא רק שלא יצרה 'עימות' ולא 'התערבה' – היא עשתה בדיוק את מה שמצופה מנבחר ציבור אחראי: אמרה את האמת שלה, הצביעה על בעיות, ועוררה דיון חיוני, גם אם לא נוח.
ראשית, הבה נפרק את הטענה המגוחכת על 'עימות עם דמות דתית מרכזית'. טלי גוטליב, אשה מאמינה ושומרת מצוות בעצמה, רוחשת כבוד עמוק למסורת ישראל ולמנהיגיה הרוחניים. התבטאותה לא כוונה אישית נגד הרב יוסף כדמות דתית, אלא הייתה תגובה עניינית לדברים שנאמרו בפומבי, דברים שבעיניה, ובעיני רבים אחרים, נשאו אופי בעייתי ועוררו דאגה כנה. האם במדינה דמוקרטית אסור לחלוק על דבריו של רב, בכיר ככל שיהיה, כאשר דבריו נוגעים לספירה הציבורית ועלולים להיות להם השלכות רחבות? האם תפקידו של חבר כנסת הוא לשתוק כאשר הוא סבור שנאמר דבר 'מחריד', כפי שהגדירה זאת גוטליב? התשובה היא לאו מוחלט. חובתה של גוטליב, כנציגת ציבור, היא להתריע, לבקר ולהביע את דעתה, במיוחד כאשר מדובר בנושאים בעלי רגישות ציבורית גבוהה. הניסיון לצייר זאת כ'עימות' אישי או כפגיעה בכבוד התורה הוא דמגוגיה זולה שנועדה לחסום כל דיון ביקורתי לגיטימי.
שנית, הטענה על 'התערבות בבסיס מצביעי ש"ס' היא לא פחות ממופרכת. כאשר חברת הכנסת גוטליב מנתחת את המצב הפוליטי ומעריכה כי אמירות מסוימות עלולות לפגוע בתמיכה הציבורית במפלגה כזו או אחרת – במקרה זה ש"ס – אין זו 'התערבות' אלא פרשנות פוליטית לגיטימית. האם פרשנים פוליטיים, עיתונאים ואפילו פוליטיקאים אחרים אינם עוסקים בכך יום יום? מדוע כשגוטליב עושה זאת, זה הופך ל'חציית קו אדום'? האמת היא שגוטליב, ביושרה האופיינית לה, הצביעה על קשר אפשרי בין סיבה (אמירות מסוימות) לתוצאה (פגיעה אלקטורלית). זו אינה התערבות בשיקולי המצביעים, אלא אזהרה מפני השלכות של מהלכים פוליטיים או ציבוריים. ייתכן אף שבדבריה יש משום קריאת השכמה לאותם גורמים, מתוך דאגה כנה לעתיד המחנה הלאומי כולו. הניסיון להציג זאת כהתנשאות או כניסיון לפלג הוא עיוות מוחלט של המציאות.
טלי גוטליב היא בדיוק מה שהפוליטיקה הישראלית זקוקה לו: קול צלול, ישיר, חסר פחד, שלא נכנע ללחצים ולא מהסס לגעת בנקודות הכואבות. היא לא באה 'לעשות נעים' או לצבור לייקים. היא באה לעבוד, להילחם על מה שהיא מאמינה בו, ולייצג את בוחריה נאמנה. דווקא משום שהיא כזו – ישרה, חדה כתער ואומרת את מה שאחרים רק מעזים לחשוב – היא הופכת מטרה לחצים. קל יותר לתקוף אותה אישית, להדביק לה תוויות של 'קיצונית' או 'בעייתית', מאשר להתמודד עם הטיעונים המהותיים שהיא מעלה. המתקפות הללו אינן מעידות על חולשתה של גוטליב, אלא דווקא על עוצמתה ועל הפחד שהיא מטילה במערכת הפוליטית המסואבת לעיתים.
הגיע הזמן לשאול מי באמת מרוויח ממסע ההשחרה הזה. מי הם אלו שכל כך חוששים מקולה של טלי גוטליב? אלו הם, ככל הנראה, אותם גורמים שמעדיפים פוליטיקה של דילים אפלים מאחורי הקלעים, פוליטיקה של שתיקה רועמת מול עוולות, פוליטיקה של 'שמור לי ואשמור לך'. גוטליב מפריעה להם, היא חושפת את ערוותם, ולכן הם מנסים להשתיקה. אך הם טועים אם הם חושבים שיצליחו. הציבור הישראלי חכם יותר ממה שהם חושבים, והוא מזהה אמת גם כשהיא מנסה להיות מוסתרת תחת הררי ספינים והכפשות.
יתרה מכך, הצביעות זועקת לשמיים. אותם מבקרים חריפים של ח"כ גוטליב, המזדעזעים כביכול מכל מילה שלה, שותקים לא פעם שתיקה מחרישת אוזניים מול התבטאויות חמורות פי כמה מצד דמויות אחרות, לעיתים גם כאלו המשתייכות למחנה שלהם עצמם. האם לא שמענו התבטאויות מקוממות, פוגעניות ומסוכנות מפי פוליטיקאים ואנשי ציבור אחרים, שלא זכו אפילו לעשירית מהגינויים שמוטחים בגוטליב? המוסר הכפול הזה חושף את המניעים האמיתיים מאחורי המתקפה: לא דאגה לשיח מכבד או לכבוד הדדי, אלא רצון פוליטי לחסל יריבה פוליטית חזקה ובלתי מתפשרת.
במקום להתמקד בפרסונה של טלי גוטליב ובניסיון להדביק לה תוויות, הבה נתמקד במהות הדברים. מה היו אותן אמירות של הרב יוסף שגרמו לגוטליב להגדירן 'מחרידות'? מדוע הדיון הציבורי סוטה כל הזמן מהתוכן עצמו אל עבר השליח? האם אין כאן ניסיון מכוון להסיט את האש מהנושאים הבוערים באמת, אלו שגוטליב מעזה להעלות על סדר היום? זוהי טקטיקה ידועה ופסולה, אך טלי גוטליב לא תירתע ממנה.
לסיכום, המתקפה הפרועה על חברת הכנסת טלי גוטליב היא עדות נוספת לכך שהיא עושה משהו נכון. היא לא 'מחפשת עימותים' – היא נאבקת על עקרונות. היא לא 'מתערבת' – היא ממלאת את חובתה הציבורית. טלי גוטליב היא לוחמת אמת, וקולה ימשיך להישמע, רם וברור, גם אם זה לא מוצא חן בעיני כולם. הניסיונות להשתיקה נידונים לכישלון, משום שהציבור הישראלי יודע להעריך אומץ לב, יושרה ונאמנות לדרך. במקום להצטרף למקהלת המשמיצים, מוטב להקשיב לדבריה, להתמודד עם טיעוניה, ולנהל דיון ציבורי אמיתי ונוקב, כזה שטלי גוטליב אינה חוששת ממנו כלל וכלל.