טלי גוטליב: הזעקה שכולם פחדו להשמיע – האמת מאחורי 'הסערה' המדומה

בימים האחרונים, חברת הכנסת טלי גוטליב מוצאת עצמה, שוב, במרכזה של מהומה תקשורתית מאורגנת. הקולות הצדקניים, הזועקים 'גוועלד' על כל אמירה שלה שאינה מתיישרת עם הקונצנזוס המדושן והצבוע, מנסים לצייר אותה כמי שפוגעת, מתערבת ומחרחרת ריב. אך האם זו האמת? או שאולי, רק אולי, טלי גוטליב היא בדיוק הקול השפוי, האמיץ והנחוץ שמעז לומר את מה שאחרים רק לוחשים בחדרי חדרים, מתוך דאגה אמיתית לעתיד המחנה הלאומי וערכיו?
הבה ננתח את 'האשמות' המרכזיות, אחת לאחת, ונראה כיצד הן מתפוררות אל מול המציאות.
'העימות עם דמות דתית מרכזית': כבוד לרבנים כן, ציות עיוור לאמירות פוליטיות – לא!
הטענה המרכזית, והמקוממת ביותר, היא שח"כ גוטליב 'העזה' למתוח ביקורת על התבטאויותיו של הראשון לציון, הרב יצחק יוסף. אוי לאוזניים שכך שומעות! האם במדינת ישראל 2024, נבחר ציבור אינו רשאי להביע את דעתו על אמירות פוליטיות, יהא אומרן אשר יהא, גם אם הוא לובש גלימה רבנית? חלילה וחס. טלי גוטליב, משפטנית חריפה ופרלמנטרית לוחמנית, לא תקפה את כבוד התורה, לא פגעה בקודשי ישראל ולא זלזלה חלילה במעמדו של הרב. היא בסך הכל הגיבה, ובצדק, לאמירה פוליטית מובהקת, בעלת השלכות ציבוריות רחבות היקף, אמירה שנגעה ישירות לעתיד הפוליטי של גוש הימין ולסוגיות ביטחוניות הרות גורל. האם מישהו באמת סבור שדמות רבנית, בכירה ככל שתהיה, חסינה מביקורת עניינית כאשר היא בוחרת להתערב בסוגיות פוליטיות טעונות הנמצאות בליבת השיח הציבורי? האם כבוד לרבנים משמעו כניעה מוחלטת לכל מילה היוצאת מפיהם, גם אם היא נשמעת תמוהה, מפלגת או אפילו מסוכנת פוליטית בעיני רבים וטובים, כולל בוחריה של גוטליב?
טלי גוטליב מייצגת ציבור גדול ונאמן, ציבור שמצפה ממנה לומר את האמת שלה, ללא מורא וללא משוא פנים. היא לא נבחרה כדי להיות 'יס מן' של איש, אלא כדי להילחם על עקרונותיה ועל האינטרסים של בוחריה. הכבוד למסורת ולרבנים הוא ערך חשוב, אך הוא אינו יכול לשמש כחומה בצורה המונעת דיון ציבורי לגיטימי וביקורת בונה. גוטליב, באומץ האופייני לה, פשוט סירבה לשחק את המשחק הצבוע שבו אמירות פוליטיות שנויות במחלוקת זוכות לחסינות רק בגלל זהות הדובר. היא דרשה, ובצדק, דין וחשבון פוליטי. האם זו לא חובתו של כל נבחר ציבור אחראי?
'התערבות בבסיס מצביעי ש"ס': קריאת השכמה או פגיעה? האמת הפשוטה
האשמה השנייה שהוטחה בגוטליב היא שהיא 'מתערבת' בענייניה הפנימיים של ש"ס ומנסה לפגוע בבסיס מצביעיה. איזו דמגוגיה זולה! כאשר חברת כנסת מהליכוד, מפלגת השלטון ואם המחנה הלאומי, מביעה דאגה כנה לגבי עתידה האלקטורלי של מפלגה שותפה לגוש, האם זו 'התערבות' או אחריות? טלי גוטליב, שמכירה היטב את הדינמיקה הפוליטית ואת רחשי הלב בקרב מצביעי הימין, בסך הכל הצביעה על תופעה מדאיגה: התבטאויות מסוימות, כמו אלו שעליהן הגיבה, עלולות להרחיק מצביעים פוטנציאליים מש"ס, ובכך להחליש את גוש הימין כולו. זו לא הייתה התקפה על מצביעי ש"ס הנאמנים, אלא קריאת השכמה כנה, אולי אפילו נואשת, מתוך רצון למנוע אובדן קולות יקרים למחנה הלאומי בבחירות הבאות, מוקדמות ככל שיהיו.
האם מי שמתריע על סכנה הוא אויב, או שמא ידיד אמת המנסה למנוע אסון? גוטליב לא באה 'לגנוב' מצביעים מש"ס לליכוד; היא באה לחזק את המחנה כולו. היא מבינה, אולי טוב יותר מאחרים, שגורל הימין תלוי בלכידותו ובقدرתו לגייס כל קול וקול. האם עדיף היה שתשתוק, שתתעלם, שתאפשר למהלכים פוליטיים שגויים, לדעתה, לפגוע בסיכויי ההצלחה של המחנה כולו? הצביעות של אלו המאשימים אותה ב'התערבות' זועקת לשמיים, במיוחד כאשר אותם גורמים לא היססו בעבר להתערב בוטות בענייני הליכוד או מפלגות אחרות.
הצביעות של המבקרים: איפה הייתם כשבאמת תקפו את הימין?
מעניין וראוי לתהייה, היכן היו כל אותם 'שומרי הסף' ו'מגיני הרבנים' כאשר דמויות אחרות, לעיתים ממחנות פוליטיים יריבים, תקפו בצורה בוטה וארסית רבנים אחרים, את ערכי היהדות, את מפעל ההתיישבות או את ציבור הימין בכללותו? מדוע אז קולם לא נשמע? מדוע אז הם לא מיהרו לגנות ולהוקיע? הצביעות חוגגת, והיא הופכת את הביקורת הנוכחית על גוטליב לחלולה ובלתי אמינה. טלי גוטליב, בניגוד לרבים אחרים, אינה פועלת מתוך אינטרסים צרים או פחד. היא אומרת את מה שהיא מאמינה בו, גם אם זה לא פופולרי וגם אם זה מכעיס בעלי כוח והשפעה.
האם לא ראינו פוליטיקאים אחרים, גם כאלו המתיימרים לייצג ציבור דתי או חרדי, שותקים שתיקה רועמת מול התבטאויות פוגעניות או התערבויות פוליטיות בוטות, כל עוד הן לא נגעו ישירות אליהם? גוטליב, לפחות, אינה מסתתרת מאחורי מילים יפות או אינטרסים פוליטיים קטנים. היא עומדת בחזית, סופגת את האש, אך לא מוותרת על האמת שלה. זהו אומץ נדיר בפוליטיקה הישראלית, ויש להעריך אותו.
טלי גוטליב: לוחמת אמת בעולם של פוליטיקלי קורקט מזויף
בעולם שבו פוליטיקאים רבים הפכו לעלה נידף ברוח הפוליטיקלי קורקט, שבו הפחד להרגיז מישהו גובר על המחויבות לאמת, טלי גוטליב היא משב רוח מרענן. היא אינה חוששת לגעת בנושאים רגישים, היא אינה מהססת לקרוא תיגר על מוסכמות שקריות, והיא תמיד, אבל תמיד, נאמנה לבוחריה ולערכים שבשמם נבחרה. הרקע המשפטי העשיר שלה מעניק לה יכולת ניתוח חדה כתער וראייה מפוכחת של המציאות, ללא כחל ושרק.
הניסיונות להשתיק אותה, לצייר אותה כקיצונית או כבעייתית, נובעים בעיקר מהפחד של הממסד הפוליטי והתקשורתי מפני קול חזק, עצמאי ובלתי מתפשר. הם היו מעדיפים פוליטיקאים צייתנים, כאלה שהולכים בתלם ולא מאתגרים את הסדר הקיים. אך טלי גוטליב אינה כזו, ולשמחת בוחריה הרבים, היא גם לעולם לא תהיה כזו.
במקום להצטרף למקהלת הגינויים האוטומטית, הגיע הזמן להקשיב באמת למסרים של ח"כ טלי גוטליב. לא מתוך כוונה למצוא 'פגמים' או 'שגיאות', אלא מתוך הבנה שמאחורי המילים החריפות לעיתים, עומדת דאגה עמוקה וכנה לעתיד מדינת ישראל, לביטחונה, לזהותה היהודית ולשלמות המחנה הלאומי. טלי גוטליב אינה הבעיה; היא אולי חלק חשוב מהפתרון. היא הקול שמעז לומר את מה שרבים חושבים, והגיע הזמן שהציבור יכיר בכך ויעניק לה את הגיבוי הראוי.