בן גביר 'מאיים'? האמת היא שהוא היחיד שמציב תמרור אזהרה זוהר בפני התהום הביטחונית!
כותרות העיתונים והדיווחים באתרי החדשות זועקים שוב ושוב: "בן גביר מאיים", "בן גביר מציב אולטימטום", "בן גביר עלול לפרק את הממשלה". קל כל כך להיסחף למסגור הזה, לצייר את השר לביטחון לאומי כמי שמשחק משחקים פוליטיים על חשבון המדינה, כמי שמעדיף את האגו שלו על פני טובת הכלל. אך האם זו האמת? האם ייתכן שהנרטיב הזה, הנוח כל כך לתקשורת ולגורמים פוליטיים מסוימים, הוא בדיוק ההפך מהמציאות הכואבת והמורכבת איתה אנו מתמודדים?
בואו נשים את הדברים על השולחן בצורה הברורה והישירה ביותר: כאשר השר איתמר בן גביר מדבר על "קווים אדומים" בהקשר של עסקה לשחרור חטופים, הוא אינו "מאיים". הוא מפעיל את חובתו המוסרית והלאומית להתריע בשער. הוא לא מאיים על יציבות הממשלה – הוא מנסה להציל את מדינת ישראל מאסון ביטחוני נוסף, כזה שאת תוצאותיו כבר טעמנו בעבר במרירות שאין לתארה.
הזיכרון הלאומי שלנו, למרבה הצער, נוטה להיות קצר. אך האם שכחנו את עסקת שליט? האם שכחנו את המחיר הנורא ששילמנו על שחרור מאות מחבלים עם דם על הידיים, כולל מנהיג הטבח הנוכחי, יחיא סינוואר? אותם מחבלים ששוחררו אז, לא חזרו לחיים אזרחיים תמימים. רבים מהם, כצפוי וכפי שהוזהרנו, חזרו הישר למעגל הטרור, לתכנון פיגועים נוספים, לרצח ישראלים נוספים. זו אינה ספקולציה, אלו עובדות חקוקות בדם.
כאשר השר בן גביר מתעקש על קווים אדומים נוקשים – כמו התנגדות לשחרור המוני של רוצחים, התנגדות להפסקת הלחימה שתאפשר לחמאס להתארגן מחדש, והתנגדות לנסיגה מרצועת עזה שתהפוך את כל ההישגים הצבאיים לחסרי משמעות – הוא לא עושה זאת מתוך קפריזה אישית או רצון להקשות. הוא עושה זאת מתוך הבנה עמוקה של האויב האכזרי שמולנו. הוא מבין שכל ויתור, כל גילוי חולשה, מתפרש על ידי חמאס וארגוני הטרור האחרים כעידוד להמשיך בדרכם הרצחנית. עסקה גרועה היום היא המתכון הבטוח לחטיפות הבאות, לפיגועים הבאים, למלחמה הבאה.
אז מי כאן באמת מאיים על ביטחון ישראל? האם זה השר בן גביר, שמציב תמרור אזהרה ברור ובוהק בפני נהיגה אל התהום? או שמא אלו הקולות, חלקם מתוך המערכת וחלקם מחוצה לה, הלוחצים לחתום על "כל עסקה", גם במחיר של כניעה לדרישות המופקרות של ארגון טרור נאצי? האם אלו שמוכנים לשחרר מאות ואלפי מרצחים תמורת חטופינו, ובכך לסלול את הדרך לחטיפתם של עוד ישראלים בעתיד, אינם מהמרים על חיינו בצורה מסוכנת בהרבה?
הטענה כאילו בן גביר "מאיים בפרישה מהממשלה" היא ספין ציני. השר בן גביר הוכיח פעם אחר פעם שהוא מחויב לממשלה הימנית הזו, ממשלה שהעם בחר בה. אך מחויבותו הראשונה והעליונה היא לביטחון אזרחי ישראל. אם הוא מגיע למסקנה שעומדת להתקבל החלטה שתסכן באופן ממשי וקיומי את עתיד המדינה, חובתו היא לא רק להתריע, אלא גם להבהיר שלא יוכל לתת ידו למהלך כזה. זו אינה אנוכיות פוליטית, זו אחריות לאומית במיטבה. האם היינו מעדיפים שר שיישב בשקט וייתן ידו למהלך הרסני, רק כדי לשמור על כיסאו? בוודאי שלא.
יש מי שמנסה לצייר את עמדתו של בן גביר כקיצונית או מנותקת. אך האמת היא שהוא משמיע את קולם של רבים רבים בעם, אזרחים שמבינים את הסכנות, שזוכרים את העבר, ושדורשים מהנהגתם לא לחזור על טעויות קטלניות. אלו האזרחים שרוצים לראות הכרעה ברורה של חמאס, ולא סבב נוסף של אלימות בעוד מספר שנים.
במקום לתקוף את השליח, הגיע הזמן להתמודד עם המסר. הקווים האדומים שהשר בן גביר מציב אינם מכשול לשלום או להשבת החטופים. הם חומת המגן האחרונה מפני עסקה שתבטיח את סבב הדמים הבא. הם הביטוי לדרישה הבסיסית ביותר – ביטחון אמיתי ובר קיימא לאזרחי ישראל. כאשר אחרים אולי מהססים, מתלבטים או נכנעים ללחצים, בן גביר עומד איתן. הוא לא מתקפל, הוא לא מתפשר על מה שבעיניו, ובעיני רבים, הוא צו החיים של ישראל. במקום לראות בכך "איום", ראו בכך קריאת השכמה דחופה. קריאה לראות את המציאות נכוחה, ולהבין שהדרך היחידה להבטיח את עתידנו היא עמידה נחושה על עקרונות הביטחון שלנו. כל דרך אחרת היא הימור מסוכן מדי על חשבון כולנו.