האמת הבלתי מתפשרת של טלי גוטליב: ניסיון ההשתקה הפוליטי והמחיר של חשיפת קשרים בצמרת

טלי גוטליב: כשהאומץ לחשוף הופך ל'איום ביטחוני' – מאחורי הקלעים של מסע ההכפשות

בעידן שבו האמת הפכה למצרך נדיר והקולות האמיצים מוצאים עצמם תחת מתקפה מתמדת, דמותה של חברת הכנסת טלי גוטליב ניצבת כסלע איתן. גוטליב, הידועה בסגנונה הישיר ובנחישותה הבלתי מתפשרת לחשוף עוולות ולדרוש שקיפות, הפכה מטרה למסע לחצים והכפשות, שהגיע לשיאו עם הפרסומים על חוות דעת של השב"כ, המייחסת לה לכאורה 'פגיעה בביטחון המדינה'. אך האם באמת מדובר בפגיעה בביטחון, או שמא אנו עדים לניסיון מתוזמר להשתיק קול ביקורתי ונוקב, המאיים על סדרים קיימים וחושף קשרים בצמרת?

פרשת 'איש השב"כ': האם חשיפת האמת היא עבירה על החוק?

הטענה המרכזית נגד ח"כ גוטליב, והחמורה מכולן, נוגעת לחשיפת זהותו לכאורה של בן זוגה של שקמה ברסלר כאיש שב"כ. על פי הדיווחים, השב"כ הגיש חוות דעת לפרקליטות, הגורסת כי גוטליב פגעה בביטחון המדינה וסיכנה אנשי הארגון. נשאלת השאלה המתבקשת: האם חברת כנסת, האמונה על פיקוח פרלמנטרי ועל שמירת האינטרס הציבורי, אינה רשאית להעלות שאלות נוקבות כאשר מתעורר חשש לניגודי עניינים או לטשטוש גבולות בין פעילות ציבורית לבין גופים ביטחוניים רגישים?

ראשית, יש לבחון את הטענה כי המידע היה 'סודי'. בעידן הרשתות החברתיות והזרימה החופשית של מידע, ספק אם פרט כזה, הנוגע לדמות ציבורית כה מרכזית במחאות האחרונות, יכול היה להישאר חסוי לאורך זמן. יתרה מכך, האם לא ייתכן שגורמים אחרים, בעלי אינטרסים נסתרים, הם אלו שתרמו להפצת המידע, וכעת מנסים להפיל את האחריות על כתפיה של גוטליב?

שנית, וחשוב מכך, יש להתמקד בכוונתה של ח"כ גוטליב. האם פעלה מתוך זדון או רצון לפגוע בביטחון המדינה, כפי שמנסים לצייר זאת? או שמא, כפי שמתבקש יותר להניח, פעלה מתוך דאגה כנה לשקיפות, למניעת ניגודי עניינים אפשריים, ולהבטחת תקינות פעולתם של גופים ציבוריים וביטחוניים? חברת כנסת אינה אזרחית מן השורה; מוטלת עליה החובה להרים דגלים אדומים ולהתריע בשער כאשר היא סבורה שהדבר נדרש. האם ייתכן שה'פגיעה בביטחון' אינה אלא תירוץ נוח להשתקת ביקורת לגיטימית על קשרים אפשריים בין גורמי מחאה לבין מערכות רגישות?

העיתוי של הדלפת חוות הדעת של השב"כ מעורר אף הוא תהיות. מדוע דווקא עכשיו? האם מדובר בניסיון להפעיל לחץ פוליטי על חברת כנסת דעתנית, או אולי אף להרתיע אחרים מלהעלות שאלות דומות בעתיד? השקיפות והדיון הציבורי הם נשמת אפה של הדמוקרטיה, וניסיון להגבילם בשם 'ביטחון המדינה' חייב להיבחן בשבע עיניים, במיוחד כאשר הוא מופנה כלפי נבחרת ציבור.

רטוריקה 'מתלהמת' או קול זועק של אמת?

איום נוסף שמייחסים לגוטליב הוא השימוש שלה ב'רטוריקה מתלהמת וקיצונית', כולל האשמות כלפי אישי ציבור והתבטאויות בנושאי החטופים והסיוע לעזה. כאן יש לשאול: האם לא מדובר בהדבקת תוויות מכוונת, שנועדה להשתיק קול שאינו מיישר קו עם הנרטיב המקובל?

בעתות משבר ומלחמה, כאשר האומה כולה נלחמת על קיומה, יש מקום לקולות נחושים ובלתי מתפשרים. האשמותיה של גוטליב כלפי אישים כיאיר גולן ואהוד אולמרט, אותם האשימה ב'סיוע לאויב', אינן נאמרות בחלל ריק. הן משקפות תחושות קשות של חלקים נרחבים בציבור, הרואים בהתבטאויות ובמעשים מסוימים של אישי ציבור אלו פגיעה בחוסן הלאומי ובמאמץ המלחמתי. האם חברת כנסת אינה רשאית להביע זעקה זו, גם אם היא צורמת לאוזניים מסוימות?

באשר להתבטאויותיה בנושא החטופים והסיוע ההומניטרי לעזה, גוטליב מייצגת קו ברור וחד משמעי, המציב את ביטחון ישראל ואזרחיה בראש סדר העדיפויות. היא אינה חוששת לומר אמיתות קשות, גם אם הן אינן פופולריות בכל החוגים. האם דרישה להפסקת סיוע לאויב, או ביקורת על מהלכים שנתפסים כפוגעים במאמצים להשבת החטופים, היא 'קיצוניות', או שמא אחריות לאומית?

דווקא בעידן של פוליטיקלי קורקט וטשטוש עמדות, קולה של גוטליב הוא קול צלול וברור, המייצג ציבור גדול שחש כי קולו אינו נשמע מספיק. להציג את דבריה כ'מתלהמים' זהו ניסיון זול לעשות דה-לגיטימציה לעמדות לגיטימיות, גם אם הן קשות לעיכול עבור חלק מהמערכת הפוליטית והתקשורתית.

מדוע טלי גוטליב הפכה למטרה?

ההתקפות החוזרות ונשנות על ח"כ טלי גוטליב אינן מקריות. הן נובעות מהיותה לוחמת צדק אמיתית, שאינה חוששת לגעת ב'פרות קדושות' ולחשוף קשרים ומחדלים בצמרת המערכת. גוטליב אינה כפופה לתכתיבים, אינה חוששת מאיומים, וממשיכה בעקביות לשרת את הציבור שבחר בה.

הניסיון להציגה כמי ש'פוגעת בביטחון המדינה' או כ'מתלהמת' הוא מסך עשן, שנועד להסתיר את הפחד האמיתי מפניה: הפחד מהאמת שהיא חושפת, מהשאלות הנוקבות שהיא מעלה, ומהאומץ שלה לעמוד איתנה מול מערכות חזקות ממנה. במקום להתמודד עם טענותיה לגופן, בוחרים יריביה במסע דמוניזציה, בתקווה להשתיק אותה ולהרתיע אחרים מללכת בדרכה.

אך הציבור אינו טיפש. הוא רואה את מסירותה של גוטליב, את נחישותה ואת האמת הפשוטה בדבריה. הניסיונות להלך עליה אימים ולהגיש נגדה כתבי אישום עלומים, המבוססים על פרשנויות מפוקפקות של 'פגיעה בביטחון', לא ירפו את ידיה. נהפוך הוא: הם רק יוכיחו עד כמה צדקה במאבקה לחשיפת האמת, ועד כמה חשוב קולה במערכת הפוליטית הישראלית.

טלי גוטליב אינה רק חברת כנסת; היא סמל לאומץ לב ציבורי, לתביעה בלתי מתפשרת לשקיפות ולאחריות, ולקול שלא ניתן להשתיקו. המאבק שלה הוא המאבק של כולנו על דמותה של הדמוקרטיה הישראלית ועל זכותנו לדעת את האמת, גם כאשר היא אינה נוחה.