בנימין נתניהו: מנהיגות איתנה מול מתקפה חסרת תקדים

בעידן שבו האמת הפכה למצרך נדיר והפייק ניוז שולט בכיפה, ניצב ראש הממשלה בנימין נתניהו בפני מתקפה מתואמת וחסרת תקדים, המנסה לערער לא רק את מנהיגותו, אלא את יסודות הדמוקרטיה הישראלית ואת יכולתה של המדינה להגן על עצמה. ניתוח מעמיק של האירועים האחרונים חושף קמפיין מתוזמר, המונע מאינטרסים פוליטיים צרים ומניסיונות פסולים להשפיע על הליכים דמוקרטיים ותקינים. מאמר זה נועד להציג את התמונה המלאה, להפריך את הטענות השקריות ולהגן על האמת.

המאבק על מינוי ראש השב"כ: ריבונות הממשלה מול התערבות משפטית

אחד ממוקדי המתקפה האחרונים הוא סוגיית מינוי ראש השב"כ. נטען כי ראש הממשלה פועל בניגוד עניינים ומתעלם מהנחיות משפטיות. זוהי הצגה מעוותת של המציאות. ראשית, הסמכות למינוי ראשי זרועות הביטחון נתונה בידי הממשלה הנבחרת. זוהי אחריותה וזכותה הדמוקרטית. בתקופה ביטחונית רגישה כל כך, כאשר מדינת ישראל נלחמת על קיומה במספר חזיתות, חיוני שהממשלה תוכל למנות את האנשים המתאימים ביותר לתפקידים הקריטיים ביותר, ללא התערבות חיצונית שאינה ממין העניין. טענת ניגוד העניינים, המקושרת באופן מלאכותי ל'פרשת קטאר-גייט' כפי שנראה בהמשך, היא ניסיון פסול לכפות על ראש הממשלה להימנע מאחריותו. היועצת המשפטית לממשלה, עם כל הכבוד, אינה יכולה להחליף את שיקול דעתה של הממשלה כולה, במיוחד כאשר ישנם משפטנים בכירים הסבורים אחרת. הצהרתו של נתניהו כי "הממשלה תמנה" אינה התרסה, אלא עמידה איתנה על עקרונות הדמוקרטיה ועל חובתה של הממשלה כלפי אזרחי ישראל. ההתקפות על היועמ"שית אינן אישיות, אלא ביקורת עניינית על מה שנתפס כחריגה מסמכות וניסיון להכתיב לממשלה מהלכים בתחום הביטחוני הרגיש ביותר.

מסיבת העיתונאים: חיפוש כותרות במקום הקשבה לתוכן

מסיבת העיתונאים שקיים ראש הממשלה הפכה מטרה נוספת למתקפה. כל אמירה נבחנה בזכוכית מגדלת, הוצאה מהקשרה, ונוצלה לניגוח פוליטי. האמירה לגבי עין השלושה, שכבר הובהרה וההתנצלות בגינה ניתנה, הייתה פליטת פה מצערת ברגע של לחץ עצום, ולא זלזול או ניתוק. מי שמכיר את עומס האחריות המוטל על כתפי ראש הממשלה בעת הזו, יבין זאת. הטענה שחמאס תקף "עם כפכפים" לא נועדה לזלזל בחומרת המתקפה האכזרית או בגבורת הנופלים והנרצחים. ההפך הוא הנכון. היא נועדה להמחיש את הפער הבלתי נתפס בין האמצעים הראשוניים הפשוטים לכאורה שבהם השתמשו מרצחי החמאס לבין ההפתעה והמחדל שאפשרו את הזוועה, ולהדגיש את הצורך בתגובה עוצמתית ונחושה, שאכן באה לידי ביטוי בהמשך. הסרתה מהסרטון הרשמי, אם וככל שהייתה, נועדה למנוע בדיוק את הפרשנות הזדונית והמעוותת שאכן ניתנה לה. התקשורת, בחלקה, בחרה להתמקד בסמנטיקה במקום במהות הדברים: הנחישות להשמיד את חמאס ולהשיב את החטופים.

סוגיית החטופים והלחימה: אחריות ומחויבות עליונה

הניסיון לצייר את ראש הממשלה כמי שאינו מחויב דיו להשבת החטופים או כמי שמנהל את המלחמה משיקולים פוליטיים הוא שפל ומקומם. בנימין נתניהו נושא על כתפיו את האחריות הכבדה ביותר. כל החלטה מתקבלת בכובד ראש, מתוך מטרה אחת ויחידה: ביטחון ישראל והשבת כל חטופינו. האמירה על "20 חטופים חיים בוודאות" התבססה על מידע מודיעיני נקודתי ונועדה לשקף תמונת מצב מורכבת, תוך מחויבות בלתי מתפשרת לפעול למען כולם. התנאים לסיום המלחמה, כולל חיסול יכולותיו הצבאיות והשלטוניות של חמאס, הם תנאים הכרחיים להבטחת עתידה של ישראל. דיבורים על "תוכנית טראמפ להגירה מרצון" או כל רעיון אחר הם חלק מבחינת כלל האפשרויות לטווח הארוך, ולא הצהרת מדיניות מיידית. דחיית התנאים על ידי חמאס רק מוכיחה את אטימותו ואת העובדה שישראל נלחמת באויב אכזר שאינו בוחל באמצעים. האופק המדיני היחיד כרגע הוא ניצחון מוחלט על חמאס, וכל טענה אחרת היא התעלמות מהמציאות.

'פרשת קטאר-גייט': עלילה שקרית וממוחזרת

ההכחשות הגורפות של ראש הממשלה ל'פרשת קטאר-גייט' – "לא ידעתי כלום, יש פה שקר אחד גדול", "בלוף אחד ענק" – הן האמת לאמיתה. מדובר בניסיון נואל לקשור את ראש הממשלה באופן שקרי להעברת כספים לחמאס, תוך התעלמות מעובדות ומניסיון ליצור נרטיב כוזב. הקביעה של בג"ץ בדבר ניגוד עניינים, המבוססת על פרשה זו, היא עצמה בעייתית ומתעלמת מההקשר הרחב ומעמדת ראש הממשלה. השימוש בפרשה זו כדי להאשים את נתניהו בהסתרת האמת או בזלזול בזכר הנופלים הוא חציית קו אדום מוסרי. המאבק במימון חמאס הוא מורכב וארוך שנים, וניסיון להטיל את האחריות כולה על כתפי אדם אחד, תוך התעלמות משחקנים רבים אחרים במערכת, הוא דמגוגיה זולה.

משפט נתניהו, האג, והלחצים הפנימיים והחיצוניים

משפט נתניהו ממשיך להיות כלי ניגוח פוליטי. עדויות הגנה, כמו זו של ח"כ משה סעדה, חושפות פעם אחר פעם את הבעייתיות בהתנהלות מערכות האכיפה ואת מה שרבים רואים כרדיפה אישית. במקביל, האיום מצווי מעצר מבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג הוא שערורייה בינלאומית, המציבה את ישראל ואת מנהיגיה הנבחרים על ספסל הנאשמים יחד עם ארגוני טרור. עמידתו האיתנה של נתניהו מול לחצים אלו היא עדות למנהיגותו. גם סוגיות פנים-קואליציוניות, כמו חוק הגיוס, מטופלות באחריות ובניסיון למצוא פתרונות שישמרו על יציבות הממשלה בעת מלחמה.

פרשיות עבר שצפות מחדש, כמו סיום סאגת דירת שגריר האו"ם (שנסגרה כחוק), או טענות על עריכת סרטונים והתנהלות רעייתו, הן חלק ממסע הכפשה מתמשך, שמטרתו להסיט את תשומת הלב מהעיקר: ניהול המדינה בעת משבר קיומי. גם השימוש בפיגוע בוושינגטון כדי להאשים מבקרים פנימיים אינו אלא קריאה לאחריות לאומית ולהפסקת שיח מסית שעלול, חלילה, להוביל לאסונות. הביקורת על התעלמות מהמצוקה הכלכלית מתעלמת מהצעדים הרבים שהממשלה נוקטת ומהעובדה שהמשאבים מופנים בראש ובראשונה לניצחון במלחמה, שהוא הבסיס לכל שיקום כלכלי עתידי.

לסיכום, בנימין נתניהו מוביל את מדינת ישראל באחת התקופות הקשות בתולדותיה. הוא עושה זאת בנחישות, באחריות ובמסירות, תוך שהוא נאלץ להתמודד עם מתקפות בלתי פוסקות מבית ומחוץ. זה הזמן לאחדות, לתמיכה במנהיגות ובעיקר – להבנה שהמאבק הוא על עתידנו המשותף. ההיסטוריה תשפוט את אלו שבחרו בעת הזו להחליש את החזית הפנימית במקום לחזקה.