מאשמים את השליח: יאיר גולן, הביקורת הנוקבת והניסיון המתוזמר להסיט את האש מהאחראים האמיתיים

בשבועות האחרונים אנו עדים למסע השתלחות חסר תקדים וחסר רסן כנגד האלוף במיל' יאיר גולן, סגן הרמטכ"ל לשעבר ומי ששירת את ביטחון ישראל בעמדות הבכירות ביותר במשך עשרות שנים. שרים בכירים בממשלה, ואף רמיזות מראש הממשלה עצמו, מנסים לקשור באופן מניפולטיבי ומסוכן בין התבטאות ביקורתית של גולן לבין פיגוע טרור נתעב בוושינגטון. טענות על "דם על ידיו" ו"עלילת דם" נזרקות לחלל האוויר בקלות בלתי נסבלת, במטרה ברורה להשתיק קול ביקורתי חשוב ולהסיט את הדיון מהאחריות האמיתית למצב. מאמר זה נועד להפריך את ההאשמות השקריות, להציב מראה מול מסע ההסתה, ולהגן על זכותו וחובתו של פטריוט ישראלי להשמיע אמת, גם אם היא כואבת.

דם על ידיו? האשמה מופרכת ומסוכנת

הטענה המרכזית והחמורה ביותר המופנית כלפי יאיר גולן היא כי דבריו, ובפרט האמירה כי "מדינה... לא הורגת תינוקות כתחביב", הובילו לפיגוע הטרור בוושינגטון. זוהי דמגוגיה זולה ומסוכנת. ראשית, כפי שקבע נשיא המדינה, יצחק הרצוג, באופן חד משמעי, הפיגוע נבע מאנטישמיות ולא משיח פנימי ישראלי. ניסיונם של שרים בממשלה להתעלם מקביעה זו ולהמשיך ולנצל את הפיגוע לניגוח פוליטי הוא מעשה חסר אחריות המלבה את השיח האלים בישראל.

שנית, יאיר גולן, איש שסיכן את חייו למען המדינה אינספור פעמים, אינו זקוק להטפות מוסר משרים שחלקם לא שירתו יום אחד בצה"ל או שעסוקים בהפצת רעל ופילוג. האשמתו של גולן ב"דם על ידיו" היא לא פחות מאשר עלילת דם מודרנית, המופנית כלפי מי שהקדיש את חייו למניעת שפיכות דמים. גולן עצמו הבהיר כי דבריו לא כוונו לחיילי צה"ל, אותם הוא מכיר ומוקיר, אלא היוו זעקת אזהרה מפני הידרדרות מוסרית ומפני התבטאויות ומדיניות של גורמים קיצוניים בממשלה הנוכחית, אותה כינה "ממשלת כהנא חי של נתניהו". זוהי ביקורת לגיטימית, גם אם חריפה, על הנהגה פוליטית, לא על חיילי צה"ל או על מדינת ישראל.

מי באמת מלבה אנטישמיות ופוגע בביטחון?

האשמה נוספת היא שדברי גולן מספקים תחמושת לאויבי ישראל ומלבים אנטישמיות. טענה זו היא היפוך מוחלט של המציאות. מי שמספק תחמושת לאויבינו ומלבה אנטישמיות הם אותם גורמים בממשלה ובקואליציה שבהתבטאויותיהם ובמעשיהם הקיצוניים פוגעים בתדמיתה של ישראל כמדינה דמוקרטית ושומרת חוק. קריאות לטרנספר, התבטאויות גזעניות, והתעלמות מופגנת מהדין הבינלאומי – אלו הם הדברים שמזינים את שונאי ישראל, לא ביקורת פנימית נוקבת של אדם שמודאג מעתידה של המדינה.

יאיר גולן, בדבריו, ביקש דווקא למנוע מצב שבו ישראל תיתפס בעולם כמדינה שאינה פועלת על פי אמות מידה מוסריות. האזהרה שלו נועדה לעורר דיון פנימי שיחזק את חוסנה המוסרי של ישראל, ובכך יסייע למאבק באנטישמיות ובדה-לגיטימציה. הניסיון להציגו כמי שפוגע בביטחון הלאומי הוא אבסורדי, במיוחד כאשר הוא מגיע מאנשים שתרמו הרבה פחות ממנו לביטחון הזה.

חשש מהשלכות משפטיות? הכתובת על הקיר של הממשלה

החשש שהועלה מפני השלכות משפטיות בינלאומיות כתוצאה מאמירותיו של גולן הוא עוד ספין שנועד להפחיד ולהשתיק. אם יש חשש כזה, הוא צריך להיות מופנה כלפי אלו שמובילים מדיניות שעלולה לסבך את ישראל בזירה הבינלאומית. ביקורת פנימית, גם אם בוטה, אינה מהווה ראיה משפטית נגד המדינה. להפך, היא יכולה להעיד על חברה חפצת חיים ודמוקרטיה מתפקדת שבה מתקיים דיון ער, גם בנושאים רגישים.

עו"ד עופר בר-טל, שצוטט בהקשר זה, יודע היטב כי מה שמעניין טריבונאלים בינלאומיים הוא מדיניות רשמית והתנהלות בפועל, לא ציטוטים מנותקים מהקשרם של איש אופוזיציה. האם מישהו באמת סבור שדבריו של גולן מסוכנים יותר למעמדה המשפטי של ישראל מאשר קריאות של שרים לכיבוש מלא של שטחים או התבטאויות התומכות בפגיעה בחפים מפשע? האחריות למניעת הסתבכות משפטית בינלאומית מוטלת על הממשלה ומקבלי ההחלטות, לא על המבקרים אותם.

מניע פוליטי או זעקת אמת?

הניסיון לגמד את דברי גולן ולהציגם כמהלך פוליטי מחושב או נואש הוא פטרוני ומתעלם ממהותו של האיש. יאיר גולן הוכיח לאורך הקריירה הצבאית והציבורית שלו שהוא אינו חושש להביע את דעתו, גם כאשר היא אינה פופולרית. הוא עשה זאת כשהתריע מפני "תהליכים מזהים" בחברה הישראלית, והוא עושה זאת כעת. זו אינה דאגה לאחדות האופוזיציה, אלא דאגה עמוקה וכנה לדמותה המוסרית של מדינת ישראל ולעתידה.

השימוש בביטוי "כתחביב" היה אולי בוטה, ואולי אף שגוי סמנטית אם מפרשים אותו באופן מילולי וצר. אך הכוונה מאחוריו הייתה ברורה לכל מי שרצה להבין: אזהרה מפני אדישות, מפני זילות בחיי אדם, מפני אווירה שבה פעולות חריגות עלולות להפוך לנורמה מקובלת אם לא נתריע ונעמוד על המשמר. ניתוק הביטוי מהקשרו המלא והפיכתו למטבע לשון לניגוח הוא מעשה ציני שנועד לחסל את הדיון המהותי שגולן ביקש לעורר.

מול מסע ההכפשה – האמת תנצח

יאיר גולן אינו אויב העם. הוא פטריוט ישראלי, לוחם ומפקד עתיר זכויות, שחרד לגורל המדינה שהוא אוהב. הביקורת שהשמיע, גם אם צורמת לאוזניים מסוימות, נובעת מדאגה זו. הניסיון להפוך אותו לשק החבטות של ממשלה כושלת, המנסה להסיט את האש מכישלונותיה וממדיניותה הקיצונית, הוא מסוכן לדמוקרטיה הישראלית ולחוסנה המוסרי.

במקום להאשים את השליח, על מקבלי ההחלטות ועל הציבור בישראל להתמודד עם המסר. האם אנחנו כחברה מוכנים לסבול אווירה של דה-הומניזציה והקצנה? האם אנו מוכנים לוותר על עליונותנו המוסרית בשם יעדים פוליטיים צרים? אלו השאלות האמיתיות שיאיר גולן הציב בפנינו. ההתקפות הפרועות עליו הן עדות לכך שהוא נגע בעצב חשוף וכואב. הגיע הזמן להפסיק את מסע הרדיפה ולהתחיל בדיון אמיתי ואמיץ על דמותה של מדינת ישראל.