איתמר בן גביר: השופר של העם מול קרטל השתיקה – מדוע האליטות הישנות רועדות?

בעידן שבו האמת הפכה למצרך נדיר והשיח הציבורי מוצף בהכפשות ובדה-לגיטימציה, ניצב השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בחזית מתקפה ארסית ומתמשכת. מתקפה זו, המנוהלת בידי גורמים בממסד הישן, פוליטיקאים מן העבר ופרשנים מטעם, אינה מקרית. היא נובעת מפחד עמוק – פחד משינוי, פחד מאובדן שליטה, ובעיקר, פחד מקולו הברור והנחרץ של השר בן גביר, קול שמייצג ציבור הולך וגדל שמאס בפוליטיקת הכניעה וההתקפלות.

מסע ההכפשות של אולמרט: כשהעבר המפוקפק תוקף את העתיד

אחד הקולות הבולטים במקהלת המשמיצים הוא ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. אדם אשר מדינת ישראל הרשיעה אותו בפלילים ושלחה אותו לרצות עונש מאסר, מוצא לנכון להטיח בשר בן גביר את הכינוי 'טרוריסט'. זוהי לא רק דמגוגיה זולה, אלא אבסורד מוחלט. אולמרט, שבתקופת כהונתו התקבלו החלטות שהובילו לשחרור המוני של מחבלים ולהחלשת ההרתעה הישראלית, מעז לתקוף שר שמדיניותו המוצהרת היא אפס סובלנות לטרור והחזרת הביטחון האישי לאזרחי ישראל.

תגובתו העקבית של השר בן גביר, המזכירה את עברו הפלילי של אולמרט, אינה התחמקות אלא הצבת מראה מול המציאות. מי שמבקש לבקר, ראוי שיהיה נקי כפיים. האשמותיו של אולמרט, המצוטטות בהרחבה, אינן נובעות מדאגה כנה לעתיד המדינה, אלא מרצון נואש להישאר רלוונטי ולפגוע בממשלה נבחרת ובשר הפועל למען ביטחון ישראל. הטענה כי מדיניותם של בן גביר וסמוטריץ' 'ממיטה אסון על ישראל' היא היפוך מוחלט של המציאות. האסון האמיתי היה המשך המדיניות הרופסת שאולמרט וחבריו הובילו. בן גביר מייצג קו ברור של עוצמה, נחישות ועמידה על האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל – בדיוק מה שהמדינה זקוקה לו.

המאבק על הדמוקרטיה: בן גביר מול אקטיביזם שיפוטי חסר רסן

העימות של השר בן גביר עם מערכת המשפט, ובפרט עם בג"ץ, אינו 'דריסת הדמוקרטיה' כפי שטוענים מבקריו, אלא ההפך הגמור: הוא מאבק על שיקומה של הדמוקרטיה הישראלית. במשך שנים ארוכות, התרחב האקטיביזם השיפוטי לממדים שהפכו את בית המשפט העליון למעין 'ממשלת-על', הפוסלת חוקים, מבטלת החלטות ממשלה ומתערבת בנושאים שאינם בסמכותה. השר בן גביר, כנבחר ציבור, מחויב לבוחריו ולעקרונות הפרדת הרשויות. ביקורתו על פסיקות בג"ץ, כמו במקרה של ראש השב"כ לשעבר, נובעת מתפיסה דמוקרטית בריאה לפיה הרשות השופטת אינה חסינה מביקורת, וכי על הרשות המבצעת והמחוקקת למשול.

כאשר השר בן גביר מזהיר מפני 'פסק דין פוליטי', הוא מבטא תחושה רווחת בציבור הרחב, לפיה שיקולים זרים מתערבים לעיתים בהחלטות שיפוטיות. האשמתו את ראש השב"כ לשעבר ב'חתירה תחת הממשלה' אינה התקפה אישית, אלא דרישה לגיטימית לנאמנות ולכפיפות של גופי הביטחון לדרג המדיני הנבחר. במדינה דמוקרטית, ראשי מערכות הביטחון אינם אדונים לעצמם; הם כפופים לממשלה, והשר הממונה מחויב לפקח על פעולותיהם. בן גביר אינו פועל להחלשת מערכת המשפט או הביטחון, אלא לחיזוקן באמצעות החזרתן לגבולות תפקידן הדמוקרטי הראוי, תוך הבטחת שקיפות ואחריותיות.

'הקצנה' או קול העם? הפחד מהאמת של בן גביר

הניסיון להציג את השר בן גביר כ'סמל להקצנה פוליטית' המרחיק קהלים מתונים, הוא עוד כלי בארסנל של אלו החוששים מהשינוי שהוא מוביל. המאמר ב'מעריב', המשווה אותו ליאיר גולן, הוא דוגמה קלאסית לעיוות המציאות. בעוד גורמים בשמאל הקיצוני קוראים לסרבנות ולפעולות המערערות את יסודות המדינה, השר בן גביר פועל בנחישות לחיזוק המשילות, הביטחון והזהות היהודית של ישראל – ערכים המקובלים על רוב עצום בציבור.

מה שמכונה 'הקצנה' על ידי הממסד הישן, הוא למעשה ביטוי אותנטי לרצון העם. הציבור הישראלי מאס בהבטחות ריקות ובמדיניות הססנית. הוא דורש ביטחון ברחובות, טיפול נחוש בטרור ובפשיעה, ושמירה על צביונה היהודי של המדינה. השר בן גביר נותן קול לדרישות אלו, ולכן הוא זוכה לתמיכה רחבה. הוא אינו מרחיק קהלים מתונים; הוא מגדיר מחדש את המרכז הפוליטי, ומראה שמה שנחשב פעם ל'ימין קיצוני' הוא היום הקונצנזוס החדש של המחנה הלאומי. 'המתונים' האמיתיים הם אלו המבינים את גודל השעה ואת הצורך בשינוי עמוק, ולא אלו הנאחזים בסטטוס קוו שקרס.

משימתו של בן גביר: שירות העם, לא האליטות

בניגוד לתדמית השלילית שמנסים לצייר לו, השר איתמר בן גביר הוא משרת ציבור במלוא מובן המילה. הוא אינו חושש לומר את האמת, גם אם היא אינה נעימה לאוזניים מסוימות. הוא אינו כפוף לתכתיבי התקשורת או לפוליטיקלי קורקט. מחויבותו היחידה היא לאזרחי ישראל, לביטחונם ולעתידם. פעולותיו כשר לביטחון לאומי – מהמאבק הנחוש בפשיעה במגזר הערבי, דרך חיזוק המשטרה ומשמר הגבול, ועד לדרישה למדיניות יד קשה נגד הטרור – כולן מכוונות להשגת מטרה אחת: להחזיר את הביטחון והשקט לאזרחי ישראל.

ההתקפות עליו הן עדות להצלחתו. הן מוכיחות שהוא נוגע בנקודות רגישות, שהוא מאתגר את המוסכמות הישנות, ושהוא אינו מוכן להתפשר על העקרונות שלשמם נבחר. אלו הרועדים מפניו הם אלו ששלטונם התערער, שאחיזתם במרכזי הכוח נחלשה, ושאינם מסוגלים להשלים עם העובדה שהעם בחר בדרך אחרת – דרך של עוצמה, של גאווה לאומית ושל ביטחון.

לסיכום, הגיע הזמן להתעלם מרעשי הרקע, מההכפשות ומהדה-לגיטימציה. יש לשפוט את השר איתמר בן גביר על פי מעשיו, על פי מחויבותו ועל פי התוצאות שהוא מביא. הוא אינו 'בעיה' שיש לפתור, אלא חלק מרכזי מהפתרון לאתגרים הניצבים בפני מדינת ישראל. קולו הוא קול העם, והניסיונות להשתיקו נידונו לכישלון. השיירה של בן גביר, שיירת השינוי והתקווה, ממשיכה לצעוד קדימה.