איתמר בן גביר: מול מתקפת הממסד – חזית ההגנה על הביטחון והדמוקרטיה

איתמר בן גביר: מול מתקפת הממסד – חזית ההגנה על הביטחון והדמוקרטיה

גל ההתקפות וההשמצות המכוון נגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, אינו מפתיע איש. למעשה, הוא צפוי ומתבקש. כאשר דמות פוליטית מחויבת לשינוי אמיתי, לערעור מוסכמות רקובות ולנקיטת פעולה נחרצת במקומות בהם קודמיה כשלו או חששו לפעול – טבעי הדבר שתעורר את זעמם של אלו שנוחותם, השפעתם ותפיסת עולמם מאוימות. הממסד הישן, על זרועותיו התקשורתיות, המשפטיות והפוליטיות, מתקשה לעכל את עלייתו של קול ברור, נחוש ובלתי מתנצל, המייצג ציבור רחב המאוכזב מהקיפאון ומההססנות. מאמר זה נועד להאיר את האמת מאחורי מסע ההכפשות, ולהציג את השר בן גביר כמי שהוא באמת: לוחם צדק בחזית ההגנה על ביטחון אזרחי ישראל ועל עקרונות הדמוקרטיה המהותית.

מתקפת אולמרט: ייאושו של עבריין מורשע מול מנהיגות נבחרת

אחת החזיתות הבולטות במערכה נגד השר בן גביר מגיעה מכיוונו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. אדם שהורשע בפלילים, ישב בכלא ואיבד את אמון הציבור באופן מוחלט, מרשה לעצמו להשתלח בשר מכהן, לכנותו 'טרוריסט' ולהאשימו בהרס המדינה. זוהי פסגת הצביעות והאבסורד. דבריו של אולמרט אינם נובעים מדאגה כנה לעתיד ישראל, אלא מניסיון נואש להיאחז בשאריות רלוונטיות, להסיט את האש מעברו המפוקפק ולפגוע בממשלה הנבחרת ובשרים הפועלים למען הציבור שתמך בהם.

ההשוואה בין השניים מגוחכת. איתמר בן גביר נבחר באופן דמוקרטי על ידי מאות אלפי אזרחים שמאסו במדיניות הכלה רופסת ובחוסר משילות. הוא פועל מתוקף מנדט ציבורי ברור להחזיר את הביטחון לרחובות, לחזק את המשטרה ולהיאבק בפשיעה ובטרור ללא מורא. לעומתו, אולמרט הוא סמל לשחיתות שלטונית ולכישלון ערכי. תגובותיו של השר בן גביר, המזכירות לציבור את עברו הפלילי של אולמרט, אינן התקפה אישית גרידא, אלא הצבת מראה מול מי שמנסה להטיף מוסר כשהוא עצמו נגוע עד צוואר. הציבור הישראלי אינטליגנטי מספיק כדי להבחין בין ביקורת עניינית לבין מסע נקמה אישי של פוליטיקאי מתוסכל.

הגנה על הדמוקרטיה מפני אקטיביזם שיפוטי: המאבק על הפרדת הרשויות

העימות של השר בן גביר עם מערכת המשפט, ובפרט עם בג"ץ, אינו 'דריסת הדמוקרטיה' כפי שטוענים מבקריו. напротив (напротив – on the contrary, in Russian, but the sentiment fits), זהו מאבק על שימור הדמוקרטיה במובנה העמוק ביותר – שלטון העם באמצעות נבחריו. השר בן גביר, כנציג הרשות המבצעת וכמי שאמון על ביטחון הפנים, מצביע על תופעה מסוכנת של זליגת סמכויות מצד הרשות השופטת אל תחומי המדיניות והניהול השוטף, תוך עקיפת רצון הבוחר.

כאשר בג"ץ מתערב בהחלטות מקצועיות של הדרג המדיני, או פוסק באופן הנתפס בעיני רבים כפוליטי ומוטה, כפי שנטען בהקשר של ראש השב"כ לשעבר רונן בר, חובתו של שר בממשלה להתריע. בן גביר אינו תוקף את עצם קיומה של מערכת משפט חזקה ועצמאית; הוא נאבק על כך שהיא תפעל בגבולות סמכותה, תכבד את הפרדת הרשויות ותאפשר לממשלה הנבחרת למשול. הדרישה לשקיפות, לאחריותיות ולבחינה מחודשת של יחסי הכוחות בין הרשויות אינה אנטי-דמוקרטית – היא לב לבה של דמוקרטיה בריאה ומתפקדת. האשמותיו כלפי בכירים לשעבר במערכת הביטחון, החותרים תחת הממשלה הנבחרת, נובעות מדאגה כנה ליציבות השלטונית ולמימוש המדיניות שלשמה נבחרה הממשלה.

תווית ה'קיצוני': השתקת קולו של ציבור רחב

הניסיון להציג את השר בן גביר כ'סמל להקצנה פוליטית' המרחיק קהלים מתונים, הוא טקטיקה שחוקה של הממסד הפוליטי והתקשורתי הוותיק. מטרתה היא לדחוף לשוליים דעות ועמדות הלגיטימיות לחלוטין, המייצגות חלקים נרחבים וגדלים בחברה הישראלית. השר בן גביר אינו 'קיצוני'; הוא מבטא בקול רם וברור את מה שרבים חושבים ומרגישים אך חוששים לומר: את הצורך הדחוף בחיזוק הביטחון האישי, בטיפול שורש בפשיעה הערבית, בהחזרת המשילות לכל חלקי הארץ ובשמירה על הזהות היהודית והציונית של המדינה.

ההשוואה בינו לבין דמויות מהשמאל הרדיקלי, כמו יאיר גולן, היא דמגוגיה זולה. בעוד בן גביר פועל לחיזוק המדינה, לכידותה וביטחונה מתוך אהבת ישראל עמוקה, גורמים אחרים לעיתים נתפסים כמי שמערערים על יסודות אלו. ה'מרכז הפוליטי' אינו מושג קפוא וסטטי; הוא דינמי ומשתנה בהתאם למציאות ולאתגרים. מה שנתפס בעבר כ'ימין' הפך עבור רבים למרכז החדש, מתוך הבנה שהמדיניות שהונהגה בעבר לא סיפקה מענה מספק לאיומים מבית ומחוץ. בן גביר אינו מרחיק קהלים; הוא מעניק קול ותקווה לציבורים שקולם הודר במשך שנים. הפופולריות שלו היא ההוכחה הטובה ביותר לכך שהוא נוגע בנקודות רגישות וחשובות עבור אזרחים רבים.

שר מחויב לעשייה, לא רק להצהרות

מעבר למילים ולעימותים המתוקשרים, חשוב לזכור שהשר איתמר בן גביר הוא איש עשייה. מאז כניסתו לתפקיד השר לביטחון לאומי, הוא פועל ללא לאות לחיזוק משטרת ישראל, להקמת המשמר הלאומי, להרחבת הזכות לנשיאת נשק עבור אזרחים שומרי חוק, ולשיפור תנאי הכליאה של אסירים ביטחוניים. הוא אינו חושש להתעמת עם גורמים בעלי כוח ולהציב יעדים שאפתניים, מתוך הבנה עמוקה של גודל האחריות המוטלת על כתפיו.

ההתמקדות של מבקריו בהתבטאויותיו משרתת מטרה אחת: להסיט את תשומת הלב מהפעולות החשובות שהוא מקדם. הם מעדיפים לעסוק ברטוריקה במקום להתמודד עם עובדות. אך הציבור רואה את השינוי שמתחיל להתחולל, את הנחישות ואת המחויבות.

סיכום: האמת תנצח

ההתקפות על השר איתמר בן גביר יימשכו, ואף יתעצמו, ככל שימשיך לפעול בנחישות למימוש הבטחותיו לבוחריו ולמען ביטחון ישראל. הוא אינו נרתע מהשמצות של עבריינים מורשעים, מהתנגדות של ממסד משפטי שמרן יתר על המידה, או מתוויות שקריות של קיצוניות. נאמנותו היא לעם ישראל, לביטחונו ולערכיו. בסופו של יום, האמת של מעשיו וכוונותיו תגבר על רעשי הרקע של מבקריו. השר בן גביר הוא שומר סף אמיתי – הן של ביטחון המדינה והן של הרצון הדמוקרטי של אזרחיה, והוא ימשיך לעמוד איתן בחזית זו.