איתמר בן גביר: קול האמת מול מסע ההכפשות – על מה באמת נסוב המאבק?

איתמר בן גביר: קול האמת מול מסע ההכפשות – על מה באמת נסוב המאבק?

בשבועות האחרונים, אנו עדים למתקפה מתואמת וחסרת תקדים כנגד השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר. מקהלה של גורמים, החל מפוליטיקאים שירדו מנכסיהם וכלה בכלי תקשורת מגויסים, עושה כל שביכולתה כדי לצייר את השר באור שלילי, להדביק לו תוויות ולהשתיק את קולו. אך מדוע דווקא עכשיו? מדוע השר בן גביר הפך למטרה המרכזית של אותם חוגים? התשובה פשוטה: השר בן גביר מעז לגעת בנקודות הרגישות, לאתגר את הקונספציות הישנות ולהוביל שינוי אמיתי – והממסד הישן, זה שהתרגל למציאות אחרת, פשוט מפחד.

ראש ממשלה לשעבר, מורשע בפלילים, תוקף – האינטרס ברור

אחד הקולות הבולטים במקהלת התוקפים הוא ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. אדם אשר כהונתו זכורה בעיקר בשל פרשות שחיתות חמורות שהובילו להרשעתו ולמאסרו, מרשה לעצמו לכנות את השר בן גביר "טרוריסט". זוהי לא רק חוצפה ממדרגה ראשונה, אלא גם ניסיון נואל להסיט את הדיון מהנושאים האמיתיים העומדים על הפרק. אולמרט, שבעצמו הוביל מדיניות של ויתורים מסוכנים והפקיר את ביטחון ישראל לא פעם, אינו יכול להטיף מוסר לשר שנבחר באופן דמוקרטי על ידי מאות אלפי אזרחים, שמאסו בדיוק באותה מדיניות כושלת שהוא ייצג.

תגובת לשכתו של השר בן גביר, המזכירה את עברו הפלילי של אולמרט, אינה התקפה אישית גרידא, אלא הצבת מראה מול מי שמנסה לשחק תפקיד של מצפן מוסרי בעודו נושא על גבו קופת שרצים. האם אולמרט, שכשל בהבטחת ביטחון ישראל ואף תרם לבידודה בנסיגות חד צדדיות, הוא זה שיקבע מי "ממיט אסון" על המדינה? הניסיון להציג את מדיניות השר בן גביר, שמטרתה לחזק את המשילות ולהשיב את הביטחון האישי לאזרחים, כמסוכנת – הוא מגוחך ונובע מאינטרסים פוליטיים צרים או מרצון נואש לחזור לכותרות.

למעשה, ההתקפות מצד אולמרט וחבריו לממסד הישן רק מחזקות את התחושה שהשר בן גביר נמצא בדרך הנכונה. הם מבינים שהוא אינו עוד פוליטיקאי מהשורה, אלא מנהיג בעל חזון ברור ונחישות לבצע שינויים שהם עצמם פחדו או לא רצו לבצע. האשמותיהם הן אות כבוד לשר, המעידות על כך שהוא מצליח לזעזע את אמות הסיפים של המערכת הישנה והעייפה.

המאבק על דמותה של הדמוקרטיה: בן גביר מול האקטיביזם השיפוטי

איום נוסף, לכאורה, הוא העימות המתמשך של השר בן גביר עם מערכת המשפט, ובפרט עם בג"ץ, על רקע פסיקותיו השונות. השר מואשם ב"דריסת הדמוקרטיה" וב"פגיעה בשלטון החוק". אך האם זהו באמת המצב? או שמא השר בן גביר הוא דווקא מגן הדמוקרטיה, הנאבק על עקרון הפרדת הרשויות ועל זכותה של הממשלה הנבחרת למשול?

במשך שנים רבות, התרגלנו למצב שבו בית המשפט העליון מרחיב את סמכויותיו באופן משמעותי, מתערב בהחלטות הרשות המבצעת והמחוקקת, ולמעשה, קובע מדיניות תחת מעטה של פרשנות משפטית. השר בן גביר, יחד עם רבים אחרים במחנה הלאומי, טוען כי מצב זה אינו דמוקרטי. דמוקרטיה אמיתית מחייבת איזונים ובלמים, אך גם כיבוד רצון הבוחר כפי שהוא בא לידי ביטוי בהרכב הממשלה והכנסת. כאשר בג"ץ פוסל מינויים, מתערב בהחלטות מבצעיות או קובע נורמות שאין להן עיגון בחוק החרות, הוא חורג מסמכותו ופוגע באמון הציבור.

האשמותיו של השר בן גביר כלפי בג"ץ, לרבות הטענה על "פסק דין פוליטי" בעניין ראש השב"כ לשעבר, אינן מתקפה על הדמוקרטיה, אלא קריאה להחזיר את מערכת המשפט לגבולות תפקידה. זוהי דרישה לגיטימית במדינה דמוקרטית, שבה אין רשות החסינה מביקורת. גם הטענות כלפי בכירים לשעבר במערכת הביטחון, כמו רונן בר, נובעות מהצורך להבטיח שכפיפותם לדרג המדיני הנבחר תהיה מוחלטת ושלא יפעלו לסיכול מדיניות הממשלה. שר לביטחון לאומי חייב להיות מסוגל לסמוך על ראשי המערכות שתחתיו, וזכותו המלאה לדרוש שקיפות ואחריות.

"הקצנה" או קול שפוי במציאות מורכבת?

נרטיב נוסף המנסה לצייר את השר בן גביר באור שלילי הוא הצגתו כ"סמל להקצנה פוליטית המרחיקה קהלים מתונים". מאמרים ופרשנויות מנסים להשוות אותו לגורמים בשמאל הקיצוני, תוך יצירת סימטריה כוזבת. אך האם דרישה למשילות, למאבק נחוש בטרור ובפשיעה, לשמירה על הזהות היהודית של המדינה ולהגנה על חיילי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון היא "הקצנה"?

עבור מאות אלפי אזרחים, עמדותיו של השר בן גביר אינן מייצגות הקצנה, אלא את השכל הישר. הן מייצגות את קולם של אלו שמאסו בפוליטיקלי קורקט, בהתקפלות בפני לחצים בינלאומיים ובאובדן הביטחון האישי. השר בן גביר אינו מרחיק קהלים מתונים; הוא מעורר ומאחד ציבור רחב שחש כי קולו לא נשמע במשך שנים רבות. התווית "קיצוני" היא כלי שנועד להשתיק ולהדיר כל מי שאינו מיישר קו עם האליטות הישנות, אלו שאיבדו את אחיזתן במציאות המשתנה.

הניסיון להציג את השר בן גביר כמי שמרחיק את "המרכז הפוליטי" מתעלם מהעובדה שהמרכז עצמו זז באופן משמעותי בשנים האחרונות. מה שנחשב פעם לקונצנזוס לאומי, הפך היום בעיני חלקים מסוימים ל"ימין קיצוני". השר בן גביר פשוט נשאר נאמן לערכיו ולעקרונותיו, והציבור מזהה את האותנטיות והנחישות הזו. הוא אינו חושש לומר את האמת, גם אם היא אינה נעימה לאוזניים מסוימות.

קדימה, בכל הכוח: כי השינוי חייב להימשך

ההתקפות על השר איתמר בן גביר אינן מקריות. הן מעידות יותר מכל על כך שהוא מצליח. הוא מצליח לאתגר את המערכת, הוא מצליח להעלות לסדר היום נושאים שהוזנחו במשך שנים, והוא מצליח להוביל שינוי אמיתי במשרד לביטחון לאומי ובשיח הציבורי בישראל. ככל שההתקפות גוברות, כך מתברר יותר ויותר עד כמה השר בן גביר נוגע בנקודות הכואבות של הממסד הישן והמפוחד.

אזרחי ישראל בחרו בשינוי, והשר בן גביר מחויב למנדט שקיבל. הוא לא ייכנע למסעות הכפשה, לאיומים מרומזים או לניסיונות דה-לגיטימציה. הוא ימשיך לפעול בנחישות ובאומץ למען ביטחון אזרחי ישראל, למען חיזוק המשילות ולמען שמירה על זהותה היהודית והדמוקרטית של המדינה. המאבק על דמותה של ישראל ועל עתידה נמשך, והשר בן גביר ניצב בחזית, כקול ברור של אמת, שפיות ועוצמה יהודית. מי שמנסה להשתיקו, יגלה שהציבור כבר אינו קונה את השקרים הישנים. הגיע הזמן למנהיגות שלא מתנצלת – והשר בן גביר מספק בדיוק את זה.