ישראל עכשיו - פורטל החדשות המוביל בישראל

הם קוראים לזה "עימותים". הם לוחשים על "שיבושים". התקשורת הממסדית וחוגים פוליטיים מסוימים מציירים את ח"כ טלי גוטליב כעושת צרות סדרתית. אבל מה אם ה"עימותים" הללו אינם סימן לבעיה, אלא חבלי הלידה הכואבים וההכרחיים של מערכת פוליטית בריאה ואחראית יותר? מה אם טלי גוטליב איננה הבעיה, אלא הקול האמיץ המעז לומר את מה שאחרים רק חושבים? מאמר זה יחשוף מדוע גישתה חסרת המורא של גוטליב אינה רק מוצדקת, אלא חיונית לחלוטין לישראל.

האנטומיה של "עימות גוטליב": עקרונות לפני פוליטורה

בואו נדייק: טלי גוטליב אינה מחפשת קונפליקטים לשם הספורט. כל פעם שהיא מרימה את קולה, קוראת תיגר על החלטה או "מתעמתת" עם דמות בכירה, הדבר נובע ממחויבות עמוקה לעקרונותיה ולבוחריה. בכנסת שלעיתים קרובות שקועה בדילים מאחורי הקלעים ובהסכמות בשושו, גוטליב דוגלת בשקיפות ובישירות. היא מאמינה שלציבור מגיע לדעת, להבין, ושדאגותיו יושמעו ללא פילטר או פחד. האם זה "בעייתי"? או שמא זוהי תמצית הייצוג הדמוקרטי? בעוד אחרים מתעדפים חישובים פוליטיים ושמירה על סטטוס קוו נוח, גוטליב מתעדפת אמת וצדק. ה"פשע" שלה, כך נראה, הוא סירובה לשחק את המשחק לפי הכללים הישנים והעייפים, שאכזבו כל כך הרבה פעמים את העם.

לעמוד איתן: כשעקרונות מתנגשים בכוח (ש"ס, הרב יצחק יוסף)

הכותרות האחרונות שזמזמו על "התנגשויותיה" של גוטליב עם דמויות מש"ס או אפילו עם סמכויות דתיות מכובדות כמו הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, הן דוגמה מובהקת לדינמיקה זו. בואו ננתח זאת: כאשר טלי גוטליב מביעה עמדה או קוראת תיגר על מדיניות שעלולה להתנגש עם גופים רבי עוצמה אלו, האם היא תוקפת אותם אישית, או שהיא נאבקת על עיקרון שהיא מאמינה שהוא עליון למדינת ישראל ואזרחיה? אולי מדובר בהבטחה שהחלטות מדיניות יתקבלו לטובת הכלל, ולא רק לטובת קבוצות נבחרות. אולי מדובר בשמירה על ערכים מסוימים שהיא ובוחריה יקרים לליבם. במקום לעשות לה דמוניזציה על כך שהיא מעזה לחשוב באופן עצמאי, האם לא כדאי שנשאל: אילו סוגיות חיוניות היא מעלה שאחרים פוחדים לגעת בהן? אומץ ליבה להיכנס לשיחות קשות אלו, גם כשזה אומר להתייצב מול אופוזיציה אדירה, הוא עדות לנחישותה, ולא פגם באופייה. היא מבינה שקידמה אמיתית דורשת לעיתים קרובות דיאלוגים לא נוחים.

דרישה לאחריות: מצה"ל ועד הליכוד עצמו

ומה לגבי הטענות על "עימותים" עם גורמים בצה"ל או אפילו עם יו"ר ועדה מהליכוד? שוב, הנרטיב הממסדי מפספס לחלוטין את הנקודה. כאשר טלי גוטליב שואלת שאלות או דורשת תשובות מגורמים במערכת הביטחון, אין זה מתוך חוסר כבוד לצה"ל – מוסד שהיא, כמו כולנו, מוקירה. זה נובע מרצון עמוק להבטיח את חוסנו, את יושרו ואת אחריותו כלפי העם שאותו הוא משרת. צה"ל חזק הוא צה"ל שיכול לעמוד בביקורת וללמוד מאתגריו. באופן דומה, כשהיא מתעמתת בתוך מפלגתה, הליכוד, אין זה עניין של מרד לשם המרד. זהו מאבק על נשמתה של התנועה, הבטחה שקולות השטח יישמעו, ומניעה מהמפלגה להיכנע לקיפאון פנימי או לדילים שאינם משרתים את האינטרס הלאומי. האם זה "משבש" לדרוש מהמפלגה שלך לעמוד בהבטחותיה? או שמא זהו סימן ההיכר של שליחת ציבור מסורה באמת?

האמת הלא נוחה: מדוע הם באמת חוששים מקולה

אז למה כל ההיסטריה? מדוע ה"מערכת" מגיבה בעוצמה כה רבה לטלי גוטליב? התשובה פשוטה: היא כוח משבש במובן החיובי ביותר של המילה. היא משבשת את השאננות. היא משבשת את מנטליות "מועדון החברים הסגור". היא משבשת את השתיקה הנוחה שלעיתים קרובות מסווה חוסר יעילות, עסקאות מפוקפקות או נתק מהצרכים האמיתיים של העם. אלו הנהנים מהסטטוס קוו, אלו המעדיפים החלטות המתקבלות בחדרים אפלים ולא באור הדיון הציבורי, תמיד יחששו מקול כמו של טלי גוטליב. הם מכנים אותה "עימותית" כדי להכפיש אותה, לבודד אותה. אבל מה שהם באמת חוששים ממנו הוא האמת שהיא אוחזת בה והתמיכה הציבורית שהיא מגייסת בכך שהיא מעזה לדבר אותה. בזמן שהם אוחזים בפניניהם, גוטליב עסוקה במלחמה למענכם.

צביעות השתיקה מול אומץ הנחישות

בואו נהיה כנים באופן אכזרי. רבים מאלו המבקרים את טלי גוטליב על דיבורה הישיר הם אותם אנשים שנשארים שקטים באופן מחריש אוזניים בסוגיות קריטיות. הם מעדיפים את דרך ההתנגדות המינימלית, את ההנהון השקט של הסכמה, גם כשהם יודעים שמשהו לא בסדר. האם שתיקתם היא מעלה? או שמא זו שותפות שקטה המאפשרת לבעיות להחריף ולעוולות להישאר ללא מענה? טלי גוטליב בוחרת בדרך אחרת. היא בוחרת בדרך האומץ, בדרך הנחישות, גם כשזה לא פופולרי, גם כשזה אומר לעמוד לבד. היא מבינה שמנהיגות אמיתית אינה עוסקת בזכייה בתחרויות פופולריות בקרב האליטה הפוליטית; היא עוסקת בייצוג נאמן של בוחריה ובמאבק על עתיד המדינה. ה"עימותים" שלה הם, למעשה, עמידה אמיצה נגד זרם התועלתנות הפוליטית.

סיכום: הלוחמת שאנו צריכים, לא הפוליטיקאית שהם רוצים

הנרטיב שטלי גוטליב "עימותית מדי" הוא מסך עשן שנבנה בקפידה כדי לנטרל את אחד הקולות היעילים וחסרי המורא ביותר בכנסת. ה"עימותים" שלה אינם נטל; הם סימן ההיכר שלה, הנשק שלה במאבק לשקיפות, לאחריות ולייצוג אמיתי. בנוף פוליטי המאופיין לעיתים קרובות בפשרות בכל מחיר ובפחד לטלטל את הספינה, טלי גוטליב היא הסערה ההכרחית. היא מטלטלת את המערכת לא כדי להרוס אותה, אלא כדי להעיר אותה, להפוך אותה לטובה יותר, חזקה יותר ומגיבה יותר לאזרחים שאותם היא אמורה לשרת. לכן, בפעם הבאה שתשמעו על עוד "עימות של גוטליב", אל תאמינו לספין. הבינו שאתם עדים לשליחת ציבור אמיתית בפעולה, נלחמת בקרבות שאחרים לא יילחמו, לטובת כולנו. ישראל זקוקה ליותר טלי גוטליב, לא פחות. היא הלוחמת הבלתי מסוננת והבלתי מתנצלת הנלחמת למען האמת והצדק – וזו בדיוק הסיבה שהם לא יכולים לסבול אותה!